הפסיכיאטר שלה משגע אותי
הוא רוצה להוריד לה את הכדור היחיד שהיא לוקחת בלילה במהלך השנה האחרונה הוריד לה את המינון למינימום האפשרי. עכשיו גם את זה הוא רוצה להוריד. הוא אומר ש 7 שנים לא היתה מאושפזת אז זה אומר היא מרגישה טוב. הסברתי לו שוב ושוב שאומנם לא היתה מאושפזת אבל היתה פסיכוזה לפני שנתיים וגם לפני. לא הגיעה לאשפוז מכיוון שאני שמרתי עליה בבית וטיפלתי ולא רציתי שתהיה סגורה בבית חולים. דיברתי איתו על זה כבר לפני חודשיים והוא שכח והיום שוב התקשר אליי. ושוב הייתי צריכה להסביר. מסתבר שבכלל לא קרא את התיק שלה ! מרגיז אותי כל כך. הרי קל להוריד מינון , מה הבעיה בשבילו ...הוא רואה אותה פעם בחודשיים. אח"כ עם התוצאות הקשות אני מתמודדת ואוכלת את הלב על זה שהיא חולה. עכשיו מה שיוצא שאני הרעה , והיא כועסת. למה אני מתעקשת שתיקח כדורים. היא אומרת ,מה את מבינה יותר טוב מהרופא. כן אני אומרת , אני מכירה אותך שנים , אני חיה את המחלה שלה יותר ממנה. אני מריחה את הפסיכוזה שלה מהשנייה הראשונה שזה מתחיל. אז יופי , אני הרעה עכשיו , הפסיכאטר הזה דפוק - תסלחו לי אבל אני כל כך עצבנית. למה הוא רוצה להרוס , היא בסדר עכשיו , למה לתקן את מה שלא מקולקל . מה עושים עכשיו ? כבר נמאס לי מהסיפורים האלה ומהדאגות האלה. נמאס. אני רוצה לחיות בשקט , והנה עכשיו הסיפור הזה , היא עלולה לחלות רק בגלל הויכוח הזה והיא גם כועסת עליי כמו שאמרתי. למה אני מתערבת. אני אומרת לה , זה לטובתך , אני רוצה שתמשיכי להרגיש טוב ולכן אני מתעקשת. אוףףףףףףף. אני מרגישה שכבר נגמרים לי הכוחות והאנרגיות , כל החיים שלי זה היא והמחלה שלה.
