הפסיכולוגים אומרים שזה הכרחי
קודם כל שלום לכולם, לא..ממש לא שכחתי אתכם חברים שלי...מה שלומכם ? היום קיבלתי מסר ממישהי יקרה מכאן שכתבה לי שבשירשור "אדון הסליחות" סער כתב שהוא מתגעגע, ת´אמת יש פה הרבה שאני מתגעגע אליהם מאד מאד. בנתיים, הורדתי מינון וכשיש לי על מה אני כותב לי להנאתי בפורום מתקתק של "גרושים גרושות"...ובגלל שהרגשתי צביטה קלה של געגעים החלטתי בכיף לפרסם גם פה את מה שכתבתי היום שם. מקווה שתהנו .... הפסיכולוגים אומרים שזה הכרחי הן כבר בנות 6, התאומות הזהות שלי, כשאחת חולה השניה גם, כשאחת צריכה לשירותים השניה אחריה, כשאחת צוחקת השניה באה לצחוק גם, כך גם בבכי, כך כבר שש שנים רצופות. עוד ששחו ברחם פרעה, הם היו שם ביחד, אי אפשר שלא לראות אותם יחד, הכל הן עושות ביחד, פשוט מדהים הקשר הזה שבין תאומות זהות, אין דבר דומה לזה בשום קשר אחר בעולם. וככל שחלף הזמן ושעון החול הלך ואזל, ידענו שזה יגיע, הסברנו להן שהן יהיו בכיתות נפרדות, כל אחת עם המורה שלה , עם החברים שלה, עם האהבות והחלומות שלה, אמרנו ושתקנו, אמרנו והדחקנו... והן הרי לא מבינות את המשמעות העמוקה של הדברים, בתמימותן האלוהית הן מהנהנות בראשן ואומרות במבוכה בסדר, אבל ממשיכות לרוץ אחת אחרי השניה. ביום רביעי האחרון זה קרה. היינו יחד איתן בבית הספר, על מנת שיכירו את החברים והכיתה החדשה. ואז המנהלת קוראת בשמות של כיתה א1 ומבקשת שילכו לפינה ההיא... והנה קראו לאחת הבנות, הלכתי איתה מחזיק לה את היד הרכה שלה , מחזק אותה ואת עצמי, והיא פוסעת יחד איתי עם הקבוצה החצי מוכרת, ואחותה נשארה מאחור,נבלעת בהמון, מחכה שיקראו בשמה...לכיתה השניה..או אולי לכיתה שהיא הכי רוצה להיות בעולם..לכיתה של אחותה התאומה. והיא שואלת אותי, "איפה (נוקבת בשם של האחות) ?" ואני מסביר לה, שהיא בכיתה השניה, והיא מקשה," אבל היא נשארת איתי, נכון ?" ואני אומר שכן, אבל בכיתה ליד, היא מורידה את ראשה ,ואני מרגיש שהיא לא שקטה. איך שנכנסים לכיתה כשאני מפלס לה מקום בין כל ההורים, היא נצמדת אלי חזק, לא מרפה ופורצת בבכי קורע לב, "איפה היא ?" "אני רוצה את אחותי". ואני מחבק אותה חזק, מלטף את שיערה החלק, רואה איך הדמעות שוטפות את פניה היפות ואומר דברים שאבא אומר., מילים בלי משמעות, בלי תוכן, מילים שאומרים לילדים שאוהבים ואין דרך לנחמה. כל ההכנות, כל השיחות, כל הנהוני הראש, הכל כלא כלום מול הרגע הזה , שנאלצנו להפריד בניהן. יפות שלי, לעולם לא אדע את חוזק הקשר הזה בניכן, לעולם לא אבין את המשמעות העמוקה של תופעה שכזאת, אבל אני יודע שאנחנו כהורים עושים את הדבר הנכון...צאו לדרך חדשה מקסימות שלי, תתפתחו לכן לעצמאות, תמשיכו להיות אחיות מדהימות זו לזו, ואל תיפרדו לעולם, כי נבראתן זה לזו. שנת לימודים מוצלחת יפייפיות שלי, ביחד וכל אחת לחוד, מחר אני אזיל דמעה שוב שאנפנף לכן לשלום כשתצעדו לכיתות נפרדות, אתן בוגרות אני יודע, מקווה שיבוא יום ותסלחו לנו על זה. ואולי יום אחד תוקירו לנו תודה על המעשה הזה, הפסיכולוגים אומרים שזה הכרחי, אני לעולם לא אהיה בטוח. לילה טוב יפות שלי. סליחה ! , אבא אוהב אתכן כל כך. שלכם, שחר 33
קודם כל שלום לכולם, לא..ממש לא שכחתי אתכם חברים שלי...מה שלומכם ? היום קיבלתי מסר ממישהי יקרה מכאן שכתבה לי שבשירשור "אדון הסליחות" סער כתב שהוא מתגעגע, ת´אמת יש פה הרבה שאני מתגעגע אליהם מאד מאד. בנתיים, הורדתי מינון וכשיש לי על מה אני כותב לי להנאתי בפורום מתקתק של "גרושים גרושות"...ובגלל שהרגשתי צביטה קלה של געגעים החלטתי בכיף לפרסם גם פה את מה שכתבתי היום שם. מקווה שתהנו .... הפסיכולוגים אומרים שזה הכרחי הן כבר בנות 6, התאומות הזהות שלי, כשאחת חולה השניה גם, כשאחת צריכה לשירותים השניה אחריה, כשאחת צוחקת השניה באה לצחוק גם, כך גם בבכי, כך כבר שש שנים רצופות. עוד ששחו ברחם פרעה, הם היו שם ביחד, אי אפשר שלא לראות אותם יחד, הכל הן עושות ביחד, פשוט מדהים הקשר הזה שבין תאומות זהות, אין דבר דומה לזה בשום קשר אחר בעולם. וככל שחלף הזמן ושעון החול הלך ואזל, ידענו שזה יגיע, הסברנו להן שהן יהיו בכיתות נפרדות, כל אחת עם המורה שלה , עם החברים שלה, עם האהבות והחלומות שלה, אמרנו ושתקנו, אמרנו והדחקנו... והן הרי לא מבינות את המשמעות העמוקה של הדברים, בתמימותן האלוהית הן מהנהנות בראשן ואומרות במבוכה בסדר, אבל ממשיכות לרוץ אחת אחרי השניה. ביום רביעי האחרון זה קרה. היינו יחד איתן בבית הספר, על מנת שיכירו את החברים והכיתה החדשה. ואז המנהלת קוראת בשמות של כיתה א1 ומבקשת שילכו לפינה ההיא... והנה קראו לאחת הבנות, הלכתי איתה מחזיק לה את היד הרכה שלה , מחזק אותה ואת עצמי, והיא פוסעת יחד איתי עם הקבוצה החצי מוכרת, ואחותה נשארה מאחור,נבלעת בהמון, מחכה שיקראו בשמה...לכיתה השניה..או אולי לכיתה שהיא הכי רוצה להיות בעולם..לכיתה של אחותה התאומה. והיא שואלת אותי, "איפה (נוקבת בשם של האחות) ?" ואני מסביר לה, שהיא בכיתה השניה, והיא מקשה," אבל היא נשארת איתי, נכון ?" ואני אומר שכן, אבל בכיתה ליד, היא מורידה את ראשה ,ואני מרגיש שהיא לא שקטה. איך שנכנסים לכיתה כשאני מפלס לה מקום בין כל ההורים, היא נצמדת אלי חזק, לא מרפה ופורצת בבכי קורע לב, "איפה היא ?" "אני רוצה את אחותי". ואני מחבק אותה חזק, מלטף את שיערה החלק, רואה איך הדמעות שוטפות את פניה היפות ואומר דברים שאבא אומר., מילים בלי משמעות, בלי תוכן, מילים שאומרים לילדים שאוהבים ואין דרך לנחמה. כל ההכנות, כל השיחות, כל הנהוני הראש, הכל כלא כלום מול הרגע הזה , שנאלצנו להפריד בניהן. יפות שלי, לעולם לא אדע את חוזק הקשר הזה בניכן, לעולם לא אבין את המשמעות העמוקה של תופעה שכזאת, אבל אני יודע שאנחנו כהורים עושים את הדבר הנכון...צאו לדרך חדשה מקסימות שלי, תתפתחו לכן לעצמאות, תמשיכו להיות אחיות מדהימות זו לזו, ואל תיפרדו לעולם, כי נבראתן זה לזו. שנת לימודים מוצלחת יפייפיות שלי, ביחד וכל אחת לחוד, מחר אני אזיל דמעה שוב שאנפנף לכן לשלום כשתצעדו לכיתות נפרדות, אתן בוגרות אני יודע, מקווה שיבוא יום ותסלחו לנו על זה. ואולי יום אחד תוקירו לנו תודה על המעשה הזה, הפסיכולוגים אומרים שזה הכרחי, אני לעולם לא אהיה בטוח. לילה טוב יפות שלי. סליחה ! , אבא אוהב אתכן כל כך. שלכם, שחר 33
