הכתב המסוגנן
הי קרן יפה, תתחדשי על קניית מיקרוסקופ חלומותיך. תני לי פעם גם להציץ, וספרי לי אם תגלי משהו מעניין במיוחד. אין פלא שמה שכתבתי מעורר אי נוחות, משום שהוא לכאורה מערער על עקרונות הגרפולוגיה המוכרים לנו. אולם הטענה שלי מבוססת על עשרות רבות, אם לא מאות, של כתבי יד רבניים מן התקופה האמורה, ולכן קשה לפטור אותה במחי יד. האישיות שלנו בנויה רבדים רבדים, וכוללת לא רק את התכונות הפרטיות שלנו אלא גם את רוח התקופה. כתבים מסוגננים אופייניים מאד לתקופה הויקטוריאנית, משום שכל המנטליות של התקופה היא כזאת. גם בציבור הרבני ההליכה לפי קונוונציות חשובה הרבה יותר מאשר הביטוי האישי האינדיבידואלי. גרפולוגים בני התקופה כמו מישון וקרפייה ז'מן, הבחינו בין הכתב הפורמלי והמסוגנן של האדם ששימש לצרכים רשמיים, לבין הכתב האינטימי ששימש לכתיבה של מכתבים אישיים. יתכן מאד שגם בכתבי היד הרבניים ניתן להבחין בין כתיבתם הרשמית, לבין כתיבה אינטימית יותר, שהיתה טבעית יותר ופחות מסוגננת. בכל אופן, באשר לרבי מלובביץ, גם אם הייתי מייחס חשיבות לתופעה, הפרשנות שלי נוטה לא לכיוון מיני, אלא למנייריזם המופנה לכיוון הביצועי, שבאו לידי ביטוי במבצעים הדרמטיים והגרנדיוזיים (ואני מרשה לעצמו לומר גם פתטיים) שהרבי היה מכריז עליהם השכם והערב.
