הפסדנו במלחמה
נגמרו ימי מלחמת ששת הימים ונעלמה העוצמה שלנו. מדינת ישראל של היום משולה לענק עטוף שריון ומצוייד בתחמושת קטלנית שפוחד מעקיצות יתוש. כואב לי באמת על כל אחד מהחיילים והאזרחים שנהרגו, אבל מה קרה לנו ששכחנו את ההסטוריה? עבור עצמאותינו אנחנו משלמים בדם.מאז ומתמיד. כדי לנצח צריך להפגין עוצמה, ונכון, גם לשלם מחיר של הרוגים. המנהיגות הצבאית והמדינית שלנו פוחדת מאבידות. הפחד הזה הביא את נסראללה לניצחון במערכה הזאת, הביא את הסורים לחשוב שאולי הענק הזה הוא בעצם סיסי. אחד שבמחיר אלף חיילים הרוגים יעדיף להפסיד במלחמה, והנה ידיעות מהבוקר מוסרות שהסורים כבר מכינים את המקלטים, דבר שלא קרה מאז מלחמת יום הכיפורים. אנחנו חיים במזרח התיכון. אנחנו לא נלחמים בצבא השוויצרי. אנחנו נלחמים בעם ערבי צמא דם שלא פוחד מהמוות ומריח את החולשה שלנו, וכאן נתגלנו כחלשים. צר לי לומר את זה אבל מודל קורי העכביש של נסראללה לא רחוק מהמציאות.מאה וחמישים הרוגים שברו את ההנהגה שלנו, ואת החברה כולה. ההסכם המתגבש באו"ם ישאיר את התחמושת בתוך הבתים בכפרים בדרום לבנון. תוך פחות משנה יקבל החיזבאללה מאירן את מלאי הטילים החדש, הפעם משופרים יותר ולטווחים גדולים יותר.אין שום דרך לפקח על הכנסת נשק זה לדרום לבנון לפי ההסכם המתגבש. פעילי החיזבאללה ימשיכו לגור בדרום לבנון במסווה של אזרחים תמימים.הכוח הבינלאומי לא יטרח לסלק פעילים אלה. כוח זה לא יישכב במארבים במקומינו. מדינת ישראל לא תצא שוב למלחמה כזאת מיוזמתה בפעם הבאה שנסראללה יבצע פעולה צבאית נוספת, הפעם מתחת לאפם של חיילי הכוח הבינלאומי, מאותם שיקולים שמונעים כרגע לצאת לפעולה נרחבת. זהו רבותי, ימי בן גוריון חלפו, ימי טוב למות בעד ארצינו נשכחו. כשתראו את נסראללה צועד ברחבי ביירות בגאווה עם גדודי חייליו והמשאיות הארורות של הטילים ארוכי הטווח, עטופים בדגלים הצהובים המכוערים האלו - תדעו - הפסדנו במלחמה, איבדנו את כושר ההרתעה, הפכנו לחברה נהנתנית שרוצה לחיות כמו בארצות הברית ומדמיינת שהשכנות שלנו הן מקסיקו וקנדה. צר לי, רע לי, עצוב לי, אבל הימים הקרובים יוכיחו את צדקתי
נגמרו ימי מלחמת ששת הימים ונעלמה העוצמה שלנו. מדינת ישראל של היום משולה לענק עטוף שריון ומצוייד בתחמושת קטלנית שפוחד מעקיצות יתוש. כואב לי באמת על כל אחד מהחיילים והאזרחים שנהרגו, אבל מה קרה לנו ששכחנו את ההסטוריה? עבור עצמאותינו אנחנו משלמים בדם.מאז ומתמיד. כדי לנצח צריך להפגין עוצמה, ונכון, גם לשלם מחיר של הרוגים. המנהיגות הצבאית והמדינית שלנו פוחדת מאבידות. הפחד הזה הביא את נסראללה לניצחון במערכה הזאת, הביא את הסורים לחשוב שאולי הענק הזה הוא בעצם סיסי. אחד שבמחיר אלף חיילים הרוגים יעדיף להפסיד במלחמה, והנה ידיעות מהבוקר מוסרות שהסורים כבר מכינים את המקלטים, דבר שלא קרה מאז מלחמת יום הכיפורים. אנחנו חיים במזרח התיכון. אנחנו לא נלחמים בצבא השוויצרי. אנחנו נלחמים בעם ערבי צמא דם שלא פוחד מהמוות ומריח את החולשה שלנו, וכאן נתגלנו כחלשים. צר לי לומר את זה אבל מודל קורי העכביש של נסראללה לא רחוק מהמציאות.מאה וחמישים הרוגים שברו את ההנהגה שלנו, ואת החברה כולה. ההסכם המתגבש באו"ם ישאיר את התחמושת בתוך הבתים בכפרים בדרום לבנון. תוך פחות משנה יקבל החיזבאללה מאירן את מלאי הטילים החדש, הפעם משופרים יותר ולטווחים גדולים יותר.אין שום דרך לפקח על הכנסת נשק זה לדרום לבנון לפי ההסכם המתגבש. פעילי החיזבאללה ימשיכו לגור בדרום לבנון במסווה של אזרחים תמימים.הכוח הבינלאומי לא יטרח לסלק פעילים אלה. כוח זה לא יישכב במארבים במקומינו. מדינת ישראל לא תצא שוב למלחמה כזאת מיוזמתה בפעם הבאה שנסראללה יבצע פעולה צבאית נוספת, הפעם מתחת לאפם של חיילי הכוח הבינלאומי, מאותם שיקולים שמונעים כרגע לצאת לפעולה נרחבת. זהו רבותי, ימי בן גוריון חלפו, ימי טוב למות בעד ארצינו נשכחו. כשתראו את נסראללה צועד ברחבי ביירות בגאווה עם גדודי חייליו והמשאיות הארורות של הטילים ארוכי הטווח, עטופים בדגלים הצהובים המכוערים האלו - תדעו - הפסדנו במלחמה, איבדנו את כושר ההרתעה, הפכנו לחברה נהנתנית שרוצה לחיות כמו בארצות הברית ומדמיינת שהשכנות שלנו הן מקסיקו וקנדה. צר לי, רע לי, עצוב לי, אבל הימים הקרובים יוכיחו את צדקתי