הפסדים

רנה73

New member
הפסדים

איך התמודדתם עם אי היכולת של הילד להפסיד לאחרים במשחק?
אני זוכרת שהיו בזמנו כמה הורים שהעלו את הסוגיה אבל לא זוכרת מה היו הפתרונות שהוצעו....
הילדה בת 5. בכל פעם שרואה שילדים אחרים איתם היא משחקת מתחילים לנצח, מתבאסת, כועסת, מתחילה לרמות במובהק או מפוצצת את המשחק. הגננת, הסייעת, גננת השילוב כולם עובדים איתה על זה, אבל עדיין קשה.
אגב, במשחקי מזל כשהיא מפסידה היא מקבלת את זה ברוח טובה יחסית. כנראה שמבינה שאין לה שליטה על זה, אבל המחשבה להפסיד במשחקים בהם מדובר ביכולת כנראה מחרפנת אותה.
סך הכל לא מדובר בילדה תחרותית במיוחד והיא מאוד אוהבת לעזור לאחרים בדברים בהם היא טובה אם כי לעצמה לא אוהבת לקבל עצות מילדים אחרים שמנסים לעזור.
אגב, היא באמת מוצלחת בהמון תחומים כך שלא נראה לי שמדובר בתחושת ערך עצמית נמוכה שיש לחזק בתחומים בהם היא חזקה.... היא חזקה ומחוזקת, אהובה ופופולרית, רק הקטע הזה עלול להרוס ואף התחיל קצת להרוס את הקשרים עם הילדים בגן.
 

אורלי791

New member
אצלינו דוגמא אישית עזרה

אבל נדרש להתמיד לאורך זמן,
מה שעזר לנו היה שאני שיחקתי איתו הרבה באותה תקופה וכל פעם שאני הפסדתי
הגבתי להפסד שלי בדרך חיובית ואפילו מצחיקה,
הרעיון היה להעביר איכשהו את המסר שההניצחון לא ממש משנה
אלא ההנאה היא מהביחד.
אבל זה ממש לא קל לעשות זאת ולוקח זמן כי בסביבה החינוכית האחרת (כגון גן או בית ספר) מעבירים לילד מסר אחר,
לדוגמא אם ילד מקבל במסגרת מסר שחשוב מאוד לנצח ולהגיע להשגים
 

dina199

New member
אם הצד המנצח חוגג את הנצחון, ברור שהצד המפסיד

ירגיש רע.
ואם הצד המנצח הוא חזק ומנצח יותר פעמים (ובהתאם חוגג יותר), אז הצד שמפסיד הרבה פעמים ירגיש עוד יותר רע.
 

אורלי791

New member
נכון. במקרה שלנו זה לא היה כך

לא היה במקרה שלנו מישהו שחגג את הניצחון שלו על השני, שוב ושוב ושוב, עד כמה שאני יודעת.
בעיקרון כשמדובר במשחקים עם חברים,
לדעתי חבר שחוגג את ניצחונו,
ועוד עושה זאת שוב ושוב למרות שרואה שהצד השני מרגיש רע,
הוא לא חבר טוב, וכנראה שלא כדאי להמשיך לשחק איתו
 

dina199

New member
יש הבדל כשזה אחד על אחד עם חבר

וכשזה בגן עם הרבה ילדים, הניחוש שלי שגננות מאוד מעודדות את המנצחים.
וזה לא מפתיע. כל החברה שלנו מבוססת על דרישת נצחונות בתחרויות ותגמול המנצח בהתאם.
 

dina199

New member
האם ייתכן שהיא מפסידה בדברים

שהיא חלשה בהם ? ז"א יש לה יותר הפסדים מנצחונות ?
 

dina199

New member
השאלה מהנסיון


כשהייתי קטנה הייתי הילדה הכי קטנה וחלשה פיסית ב'שכבת גיל' שלי בבית ספר.
ותמיד בכל המשחקים התחרותיים הפסדתי. אז לא פלא ששנאתי את זה. מי אוהב להפסיד כל הזמן? הגעתי למצב שאפילו אם כבר ניצחתי במשהו שנאתי את זה גם. כי ניצחון אומר שיש מפסידים שמרגישים רע.
ולדעתי כל מי שאומר 'צריך ללמוד להרגיש טוב עם הפסד' הוא כזה שבדרך כלל מנצח ולא יודע עד כמה רע מרגישים כשמפסידים.
 

אורלי791

New member
לא תמיד

היתה לי חברה בתיכון שהיינו משחקות שוב ושוב את אותו משחק מחשבה בינינו,
תשעים אחוז מהפעמים היא ניצחה אותי, לא זוכרת אם בכלל הצלחתי אי פעם לנצח אותה במשחק הזה.
וזה לא הפריע לי בכלל והמשכתי לשחק איתה במשחק הזה בכיף.
אולי כי זה אתגר אותי להמשיך לנסות שוב ושוב אבל הכל היה בכיף ולהעביר את הזמן בשיעורים המשעממים,
וכי היא היתה נחמדה ונעימה תמיד,
לא התנשאה מעליי מעולם, לא היה שם שום הפגנת אגו או עליונות של אף אחת על השניה,
מכאן הניסיון שלי שאפשר לשחק עם מישהו שוב ושוב ולהפסיד שוב ושוב באותו המשחק,
מבחינתי בין חברים ואוהבים אין אחד מפסיד שני מנצח,
אפשר לשחק משחקי תחרות גם בשביל השעשוע, האתגר, הלמידה והעניין,
ובכלל לא בשביל לנצח
 

רואה 6 6

New member
אי אפשר להשוות גיל תיכון עם גן.

הגיל של הילדה הוא שלב שבו ילדים מאוד תלויים בניצחונות ואינם מבוססים כמו בתיכון,שבו כבר יש משמעות גם לעשייה ולדרך ולא לתוצאה.
הפסדים חוזרים ונשנים מתקבלים אחרת בשלב שהחויות האלה כה מעצבות.
 

אורלי791

New member
הגבתי לטענה של דינה שאמרה שמי שלא הפסיד תמיד הוא לא מבין

את הכאב והפגיעה.

אני מאז שאני מכירה את עצמי נחשבת להמפסידנית בעיני האדם ה'נורמלי',
גם מגיל הגן אני המפסידנית,
הדוגמא מהתיכון היא רק דוגמא, גם בגן הייתי מפסידנית,
החוויה היתה מעצבת וגם כואבת,
השואלת שאלה איך עוזרים לילדה, סיפרתי על הניסיון והלקחים שלי,
גם כמי שנחשבת למפסידנית מגיל אפס, לא רק מגיל הגן
עוד הרבה לפני כן,
עם השנים הבנתי שעבורי הניצחון מכאיב כמו הפסד,
הסתכלות אחרת על הרעיון של ניצחון והפסד יכולה לעזור זו העצה שלי הניסיון שלי
זה גם מה שעזר לילד שלי, שאלו כאן על עצות מה עזר לגולשים במקרה כזה.
העצה שלי שאני לא מעודדת אף אחד מילדי לנצח, אני מעודדת להסתכל אחרת על העניין של משחק ותחרות או לבחור אחרת
 

dina199

New member
אז גם אצלך


לדעתי התחרות וחשיבות הנצחון הם אופייניות רק לתרבות מערבית
(או לתרבות האדם הלבן
).
אני חושבת שכבר סיפרתי על נסיון שעשה אנטרופולוג מסויים בשבט באפריקה. הוא שם סל עם תפוחים במרחק מסויים וביקש מילדי השבט להתחרות בריצה אליו. הפרס למנצח היה לקבל את כל הסל לעצמו.
אבל הילדים שילבו ידיים, רצו כולם ביחד, הגיעו ביחד אל הסל וכל אחד קיבל תפוח. הם בכלל לא הבינו למה אחד צריך לנצח ולקבל הכל, כשאחרים לא יקבלו כלום
 

dina199

New member
אני לא השוויתי תיכון


התכוונתי החל מבית היסודי וכל שנות בית ספר בהן נדרשים להתחרות (בגן כמעט לא הייתי, אבל לדעתי זה לא משנה את העיקרון )
 

אריה127

New member
בדיוק עכשיו סיימנו לעסוק בזה..

אגב, לא רק נצחונות גם מי מתחיל ראשון.
המון הסבר ומלל ובסוף זה משתפר.
 

רואה 6 6

New member
זה לא דרך ללא מוצא

אלא פשוט דבר שעוד לא הבשיל . ממשיכים להסביר בשקט ועניניות את הענין.יש תקופה שהדימוי של ילדים תלוי בניצחון והפסד ולא צריך להרגיש שזה "ממש נורא".איך עובדים איתה על זה ?(לא סובלת את המילה "עןובדים" מזכיר לי מחצבה).
 

רנה73

New member
חוזרת עם תשובות לאחר בירורים בגן

1. האם יש יותר הפסדים מנצחונות - לאו דווקא. חטפתי את הסייעת/משלבת לשיחה היום בבוקר ושאלתי אותה בדיוק על זה. כלומר, האם יש משחקים מסויימים בהם היא חלשה יותר ובאופן כללי האם לרוב היא מפסידה. והתשובה היתה שאין משחקים מיוחדים (כמעט כל משחק קופסא או קלפים או לוח הוא תחרותי ביסודו. אין כנראה הרבה מאלו שבנויים על שיתוף פעולה. אם כי כאמור, ברגע שזה משחק מזל היא כבר יודעת שזה לא בשליטתה ולכן פחות איכפת לה), ולרוב היא לא מפסידה. מצב סטנדרטי לגמרי יחסית לאחרים.
אלא מה, היא כל כך מפחדת להפסיד שאם באמצע המשחק המצב שלה הוא דיי טוב, כלומר: הצליחה לצבור הרבה "אסימונים", וילד אחר שאין לו הרבה אסימונים הצליח לצבור שניים ברצף, היא נלחצת שמא תפסיד. מקדימה את המאוחר או שמא לוקחת הכל ללב....
סה"כ כאמור היא ילדה חכמה עם זכרון מצויין, ובמשחקי זכרון ברור שהיא תמיד בין המנצחים מה שנותן לה בטחון לעזור תוך כדי גם לילדים אחרים.
המשלבת אמרה שרוב הילדים בגילה מתבאסים כשמתחילים להפסיד וחלקם פשוט עוזבים את המשחק באמצע. הילדה כנראה פשוט מפגינה את אכזבתה בצורה בולטת יותר.
2. תורות - אמת, גם כאן קיימת בעיה. כאשר מעורב במשחק מבוגר הקובע תורות, היא זורמת בסדר גמור ואף הקפידה בעבר לשמור על התורות של כולם. אבל כשהיא מצטרפת למשחק שבו אין מבוגר אחראי, רק ילדים, אז לעיתים מתחילה בעיה...
3. מה זה "עובדים" - בעיקר מארגנים קבוצות משחק עם פעילות של משחקי קופסא בפיקוח מבוגר. כלומר, חושפים אותה לעניין... אני צריכה לבדוק באיזה מינון יחסית לילדים אחרים בגן. בכל אופן, האם כדאי אולי לבקש שיתעסקו בנושא פחות וזה יוכל לעזור? אני מאוד רוצה לרשום אותה שנה הבאה לבית ספר ברוח ה"אנטי תחרותיות - אנטי השגיות - לימודים חווייתים" (לפחות ככה הם מוכרים את עצמם, ולא שיש מקום פנוי כרגע...) מתוך מחשבה שאם הילדה מתעסקת בזה הרבה אולי כדאי פשוט לקחת אותה לכיון אחר לגמרי. ייתכן ואם בגן פחות יגעו בזה איתה אלא יעסיקו אותה בפעילויות שבסופן אין מנצח ומפסיד זה יפחית את ההתעסקות שלה בנושא וההבנה תבשיל לבד בשלבים מאוחרים יותר?
 

dina199

New member
אתחיל מהסוף


אם הולכים על הגן ה'אנטי תחרותי' (נשמע ממש מצויין
) מה הטעם להתעסק עם נושא התחרותיות עכשיו? הרי זה עלול רק לבלבל אותה.
לגבי גישה להפסד - כשקראתי 'חלק מהילדים מתבאסים מההפסד ועוזבים' האם זה תקין עבור נ"טים? האם מישהו בכלל חושב על ה'תקינות' כשמדובר על נ"טים? זה רק אומר שגם הם שונאים להפסיד ולא בדיוק נהנים ממהפסד
, ואם הילדה היתה מתבאסת והולכת היו אומרים שזו התנהגות'לא תקינה' מצדה כי צריך לשחק עד הסוף ולהפסיד בכבוד.
מה הבעיה של תורות כשאין מבוגר, האם ייתכן שהיא מאוד מקפידה על תור מסודר וילדים אחרים לא כל כך ?
 

אריה127

New member
אצלנו זה בא עם כל החבילה של קושי בויסות רגשי

לדעתי, אחת הסיבות לקושי (לא שזו היחידה ואפילו לא העיקרית) זה הקושי בשינוים.
אנחנו רואים את הקושי לא רק בהפסד במשחק
אלא גם כשיש תכנון ללכת לחבר שברגע האחרון החבר לא יכול. אפשר להתייחס אל זה כאל "הפסד". ויש בכי וקושי רגשי גדול.
בהבנה שלי של מה שקורה, כשיש "תסריט" בראש מה עושים ומה הולך לקרות והתסריט לא מתממש אז מתרחש תסכול.
[זה קצת יותר קשה וקצת יותר קל. יותר קל כי אנחנו כבר יודעים לעבוד די טוב על גמישות, ויותר קשה כיוון שמדובר בקושי מהותי שאי אפשר לעקוף אותו]
מה דעתך?
&nbsp
&nbsp
 
למעלה