Tali Havshush
New member
הפלה טבעית שבוע 15
לפני כשבוע עברתי הפלה טבעית בבי"ח.
התחילו לי דימומים בבית בבוקר וכשהגעתי לבי"ח דיממתי המון. חיכו שהדופק ייגמר ואז החלו לתת לי כדורי ציטוטק.
התהליך היה מאד כואב וקשה ולבסוף "ילדתי" את העובר וגם השיליה יצאה.
היום אני בבית ואני חווה קושי מאד גדול.
בהתחלה הסתכלתי על כל החוויה הזו כמשהו חיובי- ברוך השם שזה קרה עכשיו ולא מאוחר יותר ובאמת הסתכלתי על חצי הכוס המלאה.
אבל היום כשאני בבית- תחושת הריקנות ממלאה אותי.
אני מתחילה להבין שבאמת איבדתי תינוק. ילד. שהיה אמור להיוולד ביולי.
מה שמגביר את הקושי זו העובדה ש"חגגתי" יום הולדת 30 השבוע. היה לי כל כך חשוב להיות בהריון ביום ההולדת, ודווקא עכשיו זה קרה!
וגם בעלי מגביר את הקושי- הוא לא היה איתי באף בדיקה של ההריון (כך שמעולם הוא לא ראה אותו) וגם בהפלה עצמה הייתי עם אמא שלי ולא איתו (הוא הלך הביתה להיות עם שני הבנים שלנו). התחושה היא שאני עוברת הכל לבד!! והשבוע שהוא היה איתי בבית הוא היה חולה מאד ולא דיבר איתי בכלל על מה שקורה!
אני מרגישה שממשפחה מצוינת הכל מתפרק! ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה! אולי אני צריכה לעזוב את הבית ולהיות לבד?? אולי כך אהיה מאושרת? אולי ההפלה הזו זה סימן מלמעלה שהחיים שלי לא בסדר ועליי לשנות אותם?
גם בעבודה שלי מאד סבלתי- מתחילת ההריון הבוס שלי התנכל אליי- ועכשיו כאילו יש הזדמנות להתפטר- אבל מה יהיה הלאה? אני מרגישה שיש לי להתמודד עם כל כך הרבה בבת אחת ואין אף אחד שיכול להבין או לעזור. ואני מרגישה כל כך לבד!
לפני כשבוע עברתי הפלה טבעית בבי"ח.
התחילו לי דימומים בבית בבוקר וכשהגעתי לבי"ח דיממתי המון. חיכו שהדופק ייגמר ואז החלו לתת לי כדורי ציטוטק.
התהליך היה מאד כואב וקשה ולבסוף "ילדתי" את העובר וגם השיליה יצאה.
היום אני בבית ואני חווה קושי מאד גדול.
בהתחלה הסתכלתי על כל החוויה הזו כמשהו חיובי- ברוך השם שזה קרה עכשיו ולא מאוחר יותר ובאמת הסתכלתי על חצי הכוס המלאה.
אבל היום כשאני בבית- תחושת הריקנות ממלאה אותי.
אני מתחילה להבין שבאמת איבדתי תינוק. ילד. שהיה אמור להיוולד ביולי.
מה שמגביר את הקושי זו העובדה ש"חגגתי" יום הולדת 30 השבוע. היה לי כל כך חשוב להיות בהריון ביום ההולדת, ודווקא עכשיו זה קרה!
וגם בעלי מגביר את הקושי- הוא לא היה איתי באף בדיקה של ההריון (כך שמעולם הוא לא ראה אותו) וגם בהפלה עצמה הייתי עם אמא שלי ולא איתו (הוא הלך הביתה להיות עם שני הבנים שלנו). התחושה היא שאני עוברת הכל לבד!! והשבוע שהוא היה איתי בבית הוא היה חולה מאד ולא דיבר איתי בכלל על מה שקורה!
אני מרגישה שממשפחה מצוינת הכל מתפרק! ואני כבר לא יודעת מה אני רוצה! אולי אני צריכה לעזוב את הבית ולהיות לבד?? אולי כך אהיה מאושרת? אולי ההפלה הזו זה סימן מלמעלה שהחיים שלי לא בסדר ועליי לשנות אותם?
גם בעבודה שלי מאד סבלתי- מתחילת ההריון הבוס שלי התנכל אליי- ועכשיו כאילו יש הזדמנות להתפטר- אבל מה יהיה הלאה? אני מרגישה שיש לי להתמודד עם כל כך הרבה בבת אחת ואין אף אחד שיכול להבין או לעזור. ואני מרגישה כל כך לבד!
