הפיק שלי: פרק ראשון

מית צאן

New member
הפיק שלי: פרק ראשון

"איזה מקום מוזר!" שיפו היה על כתפה של קגומה והסתכל בעיון על כל מה שהם ראו במרכז הקניות ביפן המודרנית. "שיפו בבקשה תיכנס כבר לתיק! אני אוציא אותך מתי שנהיה בחנות הממתקים!" קגומה רטנה ודחפה אותו לתיק שהיה על סאנגו, משאירה חור גדול לפתח אוויר. אינויאשה היה חבוש בכובע טמבל מצחיק, בבית של קגומה מירוקו לא הפסיק לצחוק עד שאינויאשה לא התאפק והעיף לו מכה על הראש, בתמורה, קגומה הושיבה אותו ברוב נחמדותה... מירוקו לבש את אותם בגדים של הנזיר בלי המטה וזה לא נראה שלמישהו איכפת, מי שצחק היה רק ילד קטן בן 7 ושאל אותו אם הגיע פורים, מירוקו התעניין ושאל: "מה זה פורים?" וקגומה דחפה אותו משם. סאנגו הייתה לבושה בבגדיה הרגילים ובלי הבומרנג (לאחר שכנועים רבים של קגומה שאין שום יוקאים בעולם האנושי). סאנגו התכופפה וליטפה את קירארה שהייתה קשורה לרצועה- כדי לשוות לה מראה של כלב- כדי שלא יחשדו. אינויאשה פיהק. "משעמם לי... לאן הולכים?!" הוא רטן. קגומה אמרה באנחה: "אמרתי לך! לחנות הממתקים! הבטחתי לשיפו!" "אבל זה ייקח עוד הרבה זמן?!" הוא המשיך לרטון. שיפו הציץ מהתיק ולגלג: "בתור מי שנלחם בנאראקו בצורתו המלאה כמה שעות ברציפות פצוע אנוש אני מופתע שזה מעייף אותך..." הוא צחקק. אינויאשה החטיף לו בוקס ששיטח את שיפו הקטן לתיק והוא הציץ מהתיק- דומע. הוא אמר בקול בוכים: "קגומה תגידי לו!" "אינויאשה..." קגומה איימה ואינויאשה אמר לה בלגלוג קל: "את תושיבי אותי לפני כל האנשים האלה? שתהיה להם עוד סיבה לצחוק עלייך? אהה, ואיך אמרת את זה? לבייש אותך?" קגומה הסמיקה ונשכה את שפתיה, אינויאשה חייך בניצחון. מירוקו השתגע משמחה- היו שם כל כך הרבה נשים! סאנגו- למרות שהיא בלי הבומרנג הייתה חייבת להחזיק משהו בתור הרגל- וסחבה את התיק עם בקבוקי השתייה, שיפו והכסף- כך שמירוקו לא העז, חוץ מפעם אחת, כשהם הגיעו רק למרכז עברה לידם נערה צעירה (בת 18 בערך) והוא שרק אליה, פנה אליה ושאל: "יש לי שאלה..." הוא החזיק לה את הידיים ברומנטיות ושאל בקול רציני: "תסכימי ללדת לי ילד?" האישה הסתכלה עליו- מסמיקה וסאנגו נתנה לו מכה ששיטחה אותו לרצפה והאישה ברחה בצרחות. קגומה נאנחה ושיפו התגלגל מצחוק, נופל מהתיק לרצפה וממשיך לצחוק עד שדמעות עלו בעיניו, מירוקו קם בקושי, משפשף את הבלוטה הגדולה שצמחה לו מהראש- נאנח. פתאום הם שמעו כמה חריקות קולניות וקולות של ילדים צועקים. מירוקו קפץ אחורנית בתנועה חדה, הוא הוציא כמה קלפים מטהרים וסאנגו עשתה סאלטה לאחור- כל האנשים בהו בהם. "קגומה יש כאן יוקאי!" סאנגו צעקה, איש אחד גירד את ראשו ואישה אחרת זירזה את ילדיה ללכת לצד השני יותר מהר. "סאנגו..." קגומה לחשה ואינויאשה כמעט צחק: "זאת הייתה בובת סוס ממתכת שזזה... להצחיק ילדים... הא!!! אפילו אני ידעתי את זה ולא נבהלתי!!!" ונקרע מצחוק, כל החבורה השתוממה- הם אף פעם לא ראו אותו צוחק ככה!!! האנשים התחילו להתפזר אבל היו שם 3 בנות שהסתכלו עליהם, התלחשו וצעקו מהתרגשות. סאנגו הרימה גבה וקירארה סמרה קצת. ילדה אחת ניגשה ישר אליהם והשניות עמדו מאחוריה וצחקקו. היא הלכה ישר לאינויאשה- בוחנת אותו. לבסוף הסתובבה אל הילדות והן הנהנו, הילדה משכה את הכובע מראשו לרצפה ואוזני הכלב התגלו. "היי למה את עושה את זה?!" הוא חשף שיניים והילדה התרגשה, היא הסתובבה וצחקה וצרחה והילדות האחרות ניגשו והן רק צחקו. "אוי לא..." קגומה אמרה באנחה "מעניין מה הן זוממות? ומה הן יגידו על אוזני הכלב?!" אינויאשה הרים את הכובע מהרצפה ומשך אותו על ראשו. הילדה שניגשה אליהם אמרה: "אני מצטערת, פשוט הייתי חייבת לראות אם אתה מי שאני חושבת שאתה..." "ומי את חושבת שאני?!" אינויאשה כעס מאוד. "אתה הרי חצי שד הכלב אינויאשה!" שלושתן צעקו, הן ניגשו- אחת לאינויאשה, השניה למירוקו והשלישית ללטף את קירארה. קגומה נראתה מבולבלת. "איך אתן יודעות?!" היא שאלה אך הילדה השניה צעקה למירוקו כך שכולם שמעו: "אני מוכנה לעשות לך כמה ילדים שתרצה!" כולם הסתכלו בה משתוממים ורק שתי חברותיה צחקקו והנהנו לה. מירוקו היה מופתע כך שהלסת שלו נפלה והוא גירד את ראשו. הוא היסס- מה שלא היה אופייני לו. "אני לא יכולה לתת מכות לילדה קטנה..." נאנחה סאנגו והילדה הרימה אצבע באיום: "אל תתקרבי למיריק שלי!" סאנגו הייתה מופתעת והילדה השלישית כאילו התנצלה: "תסלחי לה- היא תמיד הייתה תוקפנית כשמדברים על מירוקו..." אבל סאנגו אמרה: "מירוקו, ממתי קוראים לך מיריק?!" אבל מירוקו היה עסוק בלתכנן עם הילדה מתי ואיפה הם יעשו ילדים... עכשיו סאנגו הרימה את התיק והילדה הראשונה אמרה: "לא כדאי לך! נומו תהרוג אותך!" נומו מלמלה: "תשאירי לי את התענוג מית- צ'אן..." היא הפשילה את החולצה מזרועותיה אבל מית- צ'אן לקחה אותה הצידה וכנראה הטיפה לה, בעוד הילדה השלישית ליטפה את קירארה. סאנגו הסמיקה אבל צחקה, זה היה משעשע כל כך! מירוקו היה חצי מבויש חצי שמח- סוף סוף מישהי תסכים ללדת לו ילד ולהמשיך את שושלתו! אינויאשה רק סידר את כובעו והעיף מבטים למית- צ'אן. קגומה לא הוציאה הגה- נראה שהן יודעות עליהן הכל, אבל איך?! קגומה פנתה לילדה השלישית ונגעה קלות בכתפה. "סלחי לי..." אמרה לה "איך אתן יודעות עלינו הכל?!" הילדה בחנה אותה בהתרגשות- כאילו לא מאמינה ואז אמרה: "אני רואה אתכם כל יום בערב! אוי זה כזה כבוד!" קגומה נראתה מבולבלת והילדה סיפרה לה הכל. היא סיפרה את זה בקיצור וקגומה פערה את עיניה. "אוה..." היא אמרה בסוף וראתה את מירוקו ונומו ביחד זוממים משהו ואת סאנגו בוערת מאחוריהם ואת מית- צ'אן מנסה לומר משהו לאינויאשה- שדוחה אותה. היא שומעת אותה אומרת: "אני מוכנה להתחלק בך עם קגומה!" קגומה הסמיקה. נומו צעקה: "יובי צ'אן, את יכולה לשאול את קגומה עם שיפו בתיק שלה? כי אני רואה משהו רועד..." יובי צ'אן הסתכלה על התיק וראתה אותו רועד. קגומה שמעה ייבבה מהתיק- ופתחה אותו, יובי צ'אן ראתה את שיפו, והתמוגגה. "מית צ'אן! נומו! הוא יותר חמוד ככה בואו!" ושתיהן באו, צובטות לו את הלחי ואומרות לו מליות חיבה- והוא מאוד פוחד, מנסה לעשות אש שועלים אבל הן רק אומרות: "אש שועלים! זה כזה שולט! תראה לנו!" אבל הוא לא יכל כי הן הצטופפו מסביבו. אחר כך התחיל ליהנות מזה והתכרבל ברצון על ברכיה של יובי צ'אן, אחרי שמית צ'אן חזרה לאינויאשה ונומו למירוקו. קגומה ראתה שהיא אומרת לקירארה: "איזו חמודה את קירארה נכון?" וקגומה אמרה לכולם: "אוקי אז אנחנו הולכים לחנות הממתקים או לא?" שיפו ישר קפץ ואמר: "כן! כן! ממתקים!!!" מית צ'אן קראה ליובי צ'אן ולנומו והם התלחששו. נומו אמרה: "אנחנו באות איתכן!" ומית צ'אן פנתה לאינויאשה, מחזיקה משהו בידה ונותנת לו. "קח! זה מאכל שנקרא ''תפוצ'יפס'' בישראל!" אינויאשה רחרח את העטיפה ופתח אותה- מרחרח. מית צ'אן צחקה. "אל תדאג! זה כמו טוגנים אצלכם!" וכולם השתוממו חוץ מקגומה. איך היא יודעה שאינויאשה אוהב טוגנים?! הם התחילו ללכת, נומו מחזיקה את ידו של מירוקו ומית צ'אן מנסה להתקרב בעדינות לאינויאשה, שכבר חיבב אותה (למרות שלא הראה זאת) בגלל הטוגנים. בדרך לחנות הממתקים מית- צ'אן ונומו סיפרו לכולם איך הן יודעות עליהן הכל וכולם השתוממו חוץ מקגומה, אינויאשה ניסה להראות שלא איכפת לו... הם היו מסודרים ככה: אינויאשה לצד קגומה ובצידו השני מית- צ'אן ששקלה כל צעד שלה- מאחוריהם יובי צ'אן עם שיפו על כתפה, ולידה סאנגו המחזיקה את קירארה ברצועה שמביטה לפעמים מבטים חטופים לאחור אל עבר נומו ומירוקו שהתלחששו וצחקו ביניהם.
 

מית צאן

New member
פרק שני חלק א':

כאשר הם היו בפתח חנות הממתקים שיפו הוציא את ראשו מהתיק ורחרח מסביב, אז עלה על ראשה של סאנגו ועיניו נצצו, פיו הקטן הזיל קצת ריר על שיערה של מחסלת השדים והיא נפנפה בידה בלי התיק ואמרה: "שיפו! תשלוט בבלוטות הרוק שלך!" שיפו עף מראשה של סאנגו והחליק במורד הפניה. פתאום כולם שמעו צרחות אימה. הם עזבו את פתח חנות הממתקים ועברו את הפינה. כאשר כולם ראו את המחזה שנגלה לעיניהם נומו, מית צ'אן ויובי צ'אן התחילו לצחוק בלי הפסקה וקירארה סמרה קצת. אינויאשה, מירוקו וסאנגו בחנו את המחזה- משועשעים, רק קגומה הייתה מודאגת כמו אמא-פולניה. שיפו היה מול ילדה כבת חמש, שניהם צורחים במלוא גרונם- מבועתים. הילדה הייתה לבושה בשמלה קטנה ופרחונית (פרחים וורודים) ועיניה הכחולות בהירות היו מלאות פחד ואימה. שיפו גם כן היה מבועת, רגל אחת שלו הייתה מכוונת באלכסון אחורה כאילו מסדר לו נתיב בריחה, אבל כשניסה לרוץ נפל מהרצפה החלקה והסתובב לילדה והמשיך לצרוח, גם היא לא פסקה עד שקגומה גלגלה את עיניה בטורניית מה ואינויאשה אמר: "טוב דיי כבר!" מה שלא השפיע על אף אחד... כל האנשים הסתכלו עליהם וקגומה החליטה לפעול- היא חסמה את פיו של שיפו בידה והחזיקה אותו בידה השניה, היא דחפה אותו לתיק של סאנגו והרגיעה את הילדה: "זאת רק בובה מדברת שהתקלקלה..." הילדה נשמה ונשפה ועיניה התמלאו דמעות פחד. קגומה הרגיעה אותה בעודה חיבקה את כתפה. שיפו הזועם על זה שאמרו עליו שהוא בובה השתולל בתוך תיקה של סאנגו אבל היא (סאנגו) מנעה ממנו לצאת החוצה. הבנות צחקקו ומית צ'אן אמרה לילדה בנעימות: "אולי תלכי לאמא שלך? אני בטוחה שהיא דואגת..." הפלא ופלא! עיניה של הילדה מיד נצצו והיא רצה מחיבוקה העדין של קגומה לכיוון הנגדי, וכולם נשמו לרווחה. "אני אף פעם לא מבינה איך את עושה את זה..." אמרה יובי צ'אן ומית צ'אן הסמיקה. "אוקי דיי עם המחמאות והעיקובים, בואו נלך לחנות הממתקים!" נומו אמרה והתחילה ללכת. מית צ'אן הלכה אליה ואמרה בקול רם: "את שוב עשית את זה?" ונומו היתממה "עשיתי מה?" "המצאת חרוז סתם ככה!" מית צ'אן התלהבה יתר על המידה "תמיד ידעתי שיש לך כישרון לשירים וחרוזים!" נומו הסמיקה וכולם הלכו אחריהם לממתקים, הפעם מירוקו הזהיר את שיפו שלא ינסה לצאת החוצה עד שיאמרו לו והוא הבטיח, והם הלכו לחנות. החנות הייתה נפלאה! קגומה, מית- צ'אן, נומו ויובי צ'אן לא התלהבו יותר מידיי כי ביקרו שם כמה וכמה פעמים, אך האחרים ממש התלהבו! החנות הייתה צבעונית עם שלל של ממתקים צבעוניים: סוכריות, חטיפים, גומים, אגוזים וכל מה שהם יכלו להעלות על הדעת! אינויאשה ניסה להעמיד פנים שהוא לא מעוניין ומית צ'אן אמרה בטון נעים: "זה לא רע להתלהב ממשהו..." הוא רק נעץ בה מבט של: "אני-לא-אמרתי-או-עשיתי-כלום-ודיי-כבר-לקרצץ-!" אבל מאז הראה יותר התלהבות לממתקים, וקגומה חשבה שהן מחוללות פלאים קטנות! למרות שהן היו לא כל כך קטנות... הן נראו בערך בגילה או שנה קטנות יותר(ה.מ- נעם, אנחנו גדלנו... את מספיק גדולה לעשות למירוקו ילדים)... מירוקו וסאנגו התלהבו ממש ועשו הרבה רעש, שיפו מתישהו לא התאפק והוציא את הראש והיה קשה להכניס אותו בחזרה כי עיניו נצצו מהתרגשות וקגומה התנשמה מניסיון להכניס אותו לתיק, מית צ'אן וחברותיה נמסו והתמוגגו למראה עיניו, בסופו של דבר קגומה הרשתה לו להיות בתוך זרועותיה של יובי צ'אן והוא העמיד פנים של בובה. מתישהו שיפו הזיז את ראשו והצביע על ממתק ואמר בלחש: "את זה אני רוצה..." יובי צ'אן הסתכלה וחייכה בחמימות. הייתה זאת הסוכרייה הכי יקרה והכי יפה שם, היא הייתה בצורת לב ענק, בערך בגודל הראש של שיפו, ועליה היה רשום: "I Love You", היא הייתה עטופה בנייר שקוף יפה והמקל שלה היה קצר יחסית- כאילו הייתה בנויה במיוחד בשביל שיפו הקטן. שיפו חזר להתנהג כבובה ויובי צ'אן שילמה על הסוכרייה, היא עשתה כאילו היא מאכילה בצחוק את הבובה אבל באמת שיפו ליקק אותה כל פעם שהעבירה את הסוכרייה כמעט על פניו. מירוקו קנה שני נחשי גומי וקשר אותם זה לזה, נומו צחקה וסאנגו לא התאפקה ונתנה לו סטירה, הפעם לשם שינוי קטנה ולא כואבת, כדי שלא ינעצו מבט, כך שמירוקו רק ליטף את לחיו הכואבת אבל לא אמר כלום ונומו התאפקה בזכות תושייתן של מית צ'אן ויובי צ'אן- לא לפגוע בסאנגו לרעה. סאנגו קנתה לה מסטיק בצורת סיגריה מגניבה שנומו כל הזמן צחקה ולעגה לה אבל מית צ'אן ויובי צ'אן כבר התעצבנו וביקשו ממנה יפה ככל האפשר להפסיק לעצבן אותה. אינויאשה לא אהב מתוקים, וקנה לו חפיסת תפוצ'יפס... מית צ'אן אמרה שכואבת לה הבטן ונומו עשתה אותו הדבר כמו מירוקו, שניהם מצחקקים שיחקו עם נחשי הגומי שלהם ואכלו אותם לאט לאט, מתגרים בסאנגו וקגומה- שהסמיקו. יובי צ'אן קנתה לעצמה סוכריות מנטה ואחרי שכנועים רבים גם מית צ'אן קנתה קצת. קגומה, שקנתה לעצמה גם חפיסת תפוצ'יפס כי אינויאשה גירה אותה והיא לא אהבה מתוקים- בחנה את הנערות. הן היו בגילה או קטנות ממנה בשנה או שנתיים, הן היו נערות עליזות וטובות לב וחברות טובות אחת לשניה. המאפיינים שבזכותם תזכור אותן הן בזכות תלתליה של מית צ'אן, עיניה הבהירות של יובי צ'אן ואת עורה השחום ושיערה החום כהה החלק של נומו. היא חייכה לכל בת בהזדמנות, מית צ'אן ויובי צ'אן החזירו לה חיוך ונומו לפעמים חייכה ולפעמים התעלמה ממבטה. את המחזה הבא הבנות ידעו שלא ישכחו, גם בגלל ההפתעה וגם בגלל תושייתו של אינויאשה. איש רעול פנים נכנס לחנות עם אקדח בידו ואמר: "ידיים למעלה!" שיפו רעד בתוך ידיה של יובי צ'אן. יובי צ'אן שמטה את הסוכרייה הגדולה על נעליה של מית צ'אן והרימה את ידה האחת שלא החזיקה בשיפו. מית צ'אן רעדה מפחד והחזיקה את נומו כמשענת. נומו נתמכה במית צ'אן ושתיהן רעדו, מרימות ידיים. קגומה הסתכלה על השודד בהפתעה והרימה ידיים לאט לאט. מירוקו כנראה הבין את הסכנה ולחש משהו לסאנגו. סאנגו רעדה והרימה את ידה האחת ובידה השניה החזיקה את מירוקו. כל שאר האנשים צרחו מבהלה והרימו ידיים, הקופאית רעדה. רק אינויאשה היה הכי שלו, כי לא חש בסכנה שבידו של השודד(ה.מ- האקדח). הוא היתמם והשתומם ושאל את חבורתו ואת הבנות: "למה אתם מפחדים ממנו? למה אתם מרימים ידיים?" אף אחד לא הופתע כי אינויאשה היה גאה ואמיץ מטבעו- השודד והאנשים הופתעו. "מה זאת אומרת למה? אתה יודע מי אני?" התגרה בו השודד ואינויאשה הביט בו בבוז. "לא, אני מכיר אותך?" שאל במבט בוחן, השודד ממש הופתע אבל הוא מיד התעשת. "טוב... בגלל החוצפה שלך אליי אתה תהיה הקורבן הראשון..." אוזניו של אינויאשה הזדקרו מתחת לכובעו לשמע המילה: "קורבן", כי הבין את משמעות המילה. אבל ידע שהוא בן אנוש פשוט ונחר בבוז. "מה אתה כבר יכול לעשות? לנשוך אותי...?" לגלג.
 

מית צאן

New member
פרק שני חלק ב':

"אינויאשה אל תתחכם..." קגומה לחשה והוא ממש היתמם הפעם: "אבל מה הוא יכול לעשות? הוא רק בן אנוש עלוב!" כל האנשים הסתובבו והביטו בו, מופתעים. בן אנוש? קגומה חשבה: "אוף! הוא צריך טאקט אמיתי אם הוא רוצה להמשיך להצליח בחייו הארוכים כשד..." ומבחוץ נראתה חמורה. השודד התקרב לאינויאשה והצמיד את האקדח לרקתו. הוא אמר בקול לגלוג: "תגיד שלום..." אינויאשה עשה סלטה קדימה ושיטח את האיש לרצפה, הוא עמד על גבו והאקדח נפל כמה ס"מ ספורים ממנו. "שלום..." הוא אמר ומית צ'אן התמוגגה. הקופאית מיהרה להזעיק את המאבטח וכאשר המאבטח הגיע הגיעו יחד איתו כתבים עם מצלמות ולחצו את החבורה לפינה. שיפו זעק מפחד ולרגע עיתונאי אחד הסתכל עליו ושיפו חזר להעמיד פני בובה, שרעדה. יובי צ'אן אימצה אותו אל חיקה ושתי הבנות האחרות נצמדו לפינה יחד עם יובי צ'אן ושיפו הקטן. קגומה נדרכה ומירוקו וסאנגו נראו מודאגים, רק אינויאשה נראה מאוד כועס ואמר: "מה אתם רוצים ממני לכל השדים?" והם המטירו עליו שאלות, אחד עם מיקרופון שעיר בידו שאל אותו: "איך זה להיות גיבור?" ואינויאשה עמד לומר משהו מזלזל אבל אחד עם תלבושת עם פסים ומשקפיים ופנקס בידו שאל: "מרגיש חשוב?" ואינויאשה עמד ללגלג עליו אבל המטירו עליו עוד ועוד שאלות עד שחשב שראשו יתפוצץ! הוא קפץ לתקרה ונתלה על המנורה, משם עשה בורג באוויר ונחת בפתח החנות, שם רץ לדרכו- מתחמק. לצערו- בדרך מרוב המהירות נפל לו הכובע וכל האנשים של השתוממו ובהו בו כאילו הוא שד- מה שהיה נכון... "אוי לא..." נאנחה קגומה ומית צ'אן הצטרפה. שיפו קפץ מידיה של יובי צ'אן לתוך התיק של סאנגו, מה שהצחיק קצת את החבורה והפיגה את המתח. העיתונאים עברו אליהם ושיפו- כשראה שהמצב נואש קפץ מהתיק ואמר בקול רב חשיבות: "אני אציל את המצב!" כולם גיחכו כי ידעו שהוא חלש וקטן- וגם ידעו שאם אינויאשה היה כאן- הוא היה נוחר בבוז ואומר: "בטח... אתה תציל את כולנו... הצחקת אותי!" אבל שיפו הפתיע אותם והוציא משהו קטן מכיסו, הוא צעק: "ערפל מדומה!" ועשן התמלא ובלע את כל החבורה. כשהאנשים התעטשו והשתעלו ואחרי שהעשן עבר פקחו את עיניהם- גילו שהם נעלמו- אבל הרי הם סגרו אותם במעגל...
 

PakoLina

New member
לא.. מירוקו ואני לנצח.

לא יעזור כלום. עמית!!!! שולטת שכמותך! אני רוצה המשך!
 

YuviChan

New member
כמובן../images/Emo70.gif

רק יובי צ'אן לא פגשה את אהובה הנצחי
כאילו כבר מי זה שיפו
זה לא הוגן
לא אוהתב מית צ'אן
לא הוגן
 
וניצנע לא זוכה להתעלל ב*מורה*?!

מית בבקשה! אני רוצה להתעלל ב*מורה מורה*! אני חייבת! זה התפקיד שלי ביקום! יעודי הוא להציל את העולם מקללת ה*מורה מורה*! וכמובן, את וכל אשא"ק איתי!
 
למעלה