White TigeR
New member
הפיק שלי- חלק ה'
דירוג: PG 13 זוגות בפרק: ראנקוטסו וקגומה, ובאנקוטסו וג'אקוטסו. תקציר: נארוקו לכד את אינויאשה ואיים עליו שאם לא יסכים להיות שלו, הוא יפגע בקגומה שלבינתיים מוחזקת אצל ראנקוטסו. ראנקוטסו הניח את קגומה על המיטה. הוא הוציא חבל וקשר את ידיה בכל מקרה. הוא הביט בזרועה הנפוחה מהעקיצה וחבש אותה בתחבושת מהולה בחומר מסוים שיוריד את הנפיחות. נארוקו היה חכם כשהחליט לא להרוג אותה. אינויאשה לא יוכל לסרב לו אם היא בחיים. ויותר מזה, ראנקוטסו מקבל צ'ופר. כולם זוכים. בערך... ראנקוטסו הביט בקגומה. זה מזמן הוא רצה שתהיה שלו. הוא העריץ את יכולתה לחוש את רסיסי האבן ואת כישרונה בחץ וקשת. כשנגע בה כשגססה מין הרעל המתפשט בגופה, משהו בליבו הכאיב לו. עמוק בפנים הוא שמח שהיא ניצלה. קגומה פקחה את עיניה. ראייתה היתה מטושטשת. היא הרגישה מישהו חובש את זרועה. "אינויאשה?" היא לחשה בהיסוס. ראנקוטסו הביט בה. "לא." קולו של ראנקוטסו צרב את אוזניה ועמד בניגוד מושלם לעדינות שבה השתמש בכדי לחבוש אותה. רעד עבר בגופה של קגומה כשהבינה שהיא נלקחה בשבי. "עזוב אותי!" היא קראה בקול חלש וניסתה להזיז ממנו את זרועה. כוחותיה עדיין לא חזרו אליה וקולה רעד במקצת. ראנקוטסו חייך והמשיך לחבוש אותה. "אל תשתטי, קגומה. את עדיין חלשה מהארס של החרק. למזלך, נארוקו לא רצה שתמותי אז הוא שלח חרק קטנטן אליך." הוא קשר את התחבושת והביט בה. "לא רצה שאמות?" היא חשבה לעצמה. ראנקוטסו הרים אותה ממשכבה והושיב אותה כשגבה נשען על כרית. קגומה לא הכירה את העדינות של ראנקוטסו. היה בה משהו מפחיד, לא מוכר. היא תמיד ראתה את ראנקוטסו כאלים ומנוול אבל הדרך שבה דיבר אליה ונגע בה היתה שונה, רכה, ולא מוכרת. ראנקוטסו הביט בה. "נארוקו ציווה עליי לשמור עליך לעת עתה." ראנקוטסו נעמד. "אני הולך להביא אוכל. אל תתנהגי בטיפשות ותנסי לברוח. בין כה וכה לא תצליחי." ראנקוטסו עזב את החדר. ביטנה של קגומה קרקרה. היה נראה לה כי עברו שעות מאז אכלה. בעצם, היא בכלל לא ידעה מה השעה, האם לילה או יום, ואיפה אינויאשה, מירוקו וסאנגו. ג'אקוטסו התמתח. הוא כעס על נארוקו שלא נתן לו לפגוע באינויאשה ורק השתמש בו כפיתיון. לפחות הוא הצליח לגרום לו לאבד את ההכרה. וגם הנזיר היה חמוד כשחבט בו. אבל איש לא יכול לגרום לג'אקוטסו להתרגש כמו באנקוטסו. ג'אקוטסו נכנס לתוך החדר. לא היה שום סימן לבאנקוטסו. "זה מוזר." חשב לעצמו ג'אקוטסו והניח את ידיו על מותניו. לפתע, מישהו זינק עליו מאחורה ואחז בו בחוזקה. "התגעגעתי אליך." לחש באנקוטסו באוזנו. "באנקוטסו, אתה יודע שאני שונא שאתה מזנק עליי." יילל ג'אקוטסו וניסה להשתחרר מאחיזתו של באנקוטסו. "מה קרה? הפחדתי אותך?" הוסיף באנקוטסו בקול מלגלג ונשק לג'אקוטסו המתפתל בצוואר. הנשיקות של באנקוטסו דגדגו אותו וגרמו לו לצחקק בקול רם. הוא הצליח להשתחרר מאחיזתו של באנקוטסו וניסה לברוח ממנו. באנקוטסו תפס אותו במותניו ולחץ עליהם קלות כדי לדגדג את ג'אקוטסו. ג'אקוטסו שחרר צחוק מגולגל והתפתל, מנסה להשתחרר. באנקוטסו הניף אותו על כתפו וצעד לכיוון המיטה והניח אותו על המיטה. באנקוטסו עלה מאחוריו ועטף אותו בזרועותיו ונישק אותו מתחת לאוזן. "עכשו אתה שלי..." הוא לחש ברכושניות. ג'אקוטסו הפסיק להתפתל ונאנח בהנאה. גופו החם של באנקוטסו השכיח מליבו את אינויאשה כליל. "טוב, אז מה אתה מתכוון לעשות לי עכשו שתפסת אותי?" שאל את באנקוטסו. באנקוטסו חייך. "את זה." הוא סובב את ג'אקוטסו כך שיפנה אליו ונישק אותו. כמה אהב את מגע שפתיו של ג'אקוטסו. כמה חשק בגופו הנעים, באהבתו ובתשומת ליבו. "זהו?" שאל ג'אקוטסו בשובבנות. באנקוטסו חייך חיוך זדוני. הוא השכיב את ג'אקוטסו על המיטה והחל לפשוט את בגדיו. "יש עוד הרבה יותר." אהבתם? -נעמה-
דירוג: PG 13 זוגות בפרק: ראנקוטסו וקגומה, ובאנקוטסו וג'אקוטסו. תקציר: נארוקו לכד את אינויאשה ואיים עליו שאם לא יסכים להיות שלו, הוא יפגע בקגומה שלבינתיים מוחזקת אצל ראנקוטסו. ראנקוטסו הניח את קגומה על המיטה. הוא הוציא חבל וקשר את ידיה בכל מקרה. הוא הביט בזרועה הנפוחה מהעקיצה וחבש אותה בתחבושת מהולה בחומר מסוים שיוריד את הנפיחות. נארוקו היה חכם כשהחליט לא להרוג אותה. אינויאשה לא יוכל לסרב לו אם היא בחיים. ויותר מזה, ראנקוטסו מקבל צ'ופר. כולם זוכים. בערך... ראנקוטסו הביט בקגומה. זה מזמן הוא רצה שתהיה שלו. הוא העריץ את יכולתה לחוש את רסיסי האבן ואת כישרונה בחץ וקשת. כשנגע בה כשגססה מין הרעל המתפשט בגופה, משהו בליבו הכאיב לו. עמוק בפנים הוא שמח שהיא ניצלה. קגומה פקחה את עיניה. ראייתה היתה מטושטשת. היא הרגישה מישהו חובש את זרועה. "אינויאשה?" היא לחשה בהיסוס. ראנקוטסו הביט בה. "לא." קולו של ראנקוטסו צרב את אוזניה ועמד בניגוד מושלם לעדינות שבה השתמש בכדי לחבוש אותה. רעד עבר בגופה של קגומה כשהבינה שהיא נלקחה בשבי. "עזוב אותי!" היא קראה בקול חלש וניסתה להזיז ממנו את זרועה. כוחותיה עדיין לא חזרו אליה וקולה רעד במקצת. ראנקוטסו חייך והמשיך לחבוש אותה. "אל תשתטי, קגומה. את עדיין חלשה מהארס של החרק. למזלך, נארוקו לא רצה שתמותי אז הוא שלח חרק קטנטן אליך." הוא קשר את התחבושת והביט בה. "לא רצה שאמות?" היא חשבה לעצמה. ראנקוטסו הרים אותה ממשכבה והושיב אותה כשגבה נשען על כרית. קגומה לא הכירה את העדינות של ראנקוטסו. היה בה משהו מפחיד, לא מוכר. היא תמיד ראתה את ראנקוטסו כאלים ומנוול אבל הדרך שבה דיבר אליה ונגע בה היתה שונה, רכה, ולא מוכרת. ראנקוטסו הביט בה. "נארוקו ציווה עליי לשמור עליך לעת עתה." ראנקוטסו נעמד. "אני הולך להביא אוכל. אל תתנהגי בטיפשות ותנסי לברוח. בין כה וכה לא תצליחי." ראנקוטסו עזב את החדר. ביטנה של קגומה קרקרה. היה נראה לה כי עברו שעות מאז אכלה. בעצם, היא בכלל לא ידעה מה השעה, האם לילה או יום, ואיפה אינויאשה, מירוקו וסאנגו. ג'אקוטסו התמתח. הוא כעס על נארוקו שלא נתן לו לפגוע באינויאשה ורק השתמש בו כפיתיון. לפחות הוא הצליח לגרום לו לאבד את ההכרה. וגם הנזיר היה חמוד כשחבט בו. אבל איש לא יכול לגרום לג'אקוטסו להתרגש כמו באנקוטסו. ג'אקוטסו נכנס לתוך החדר. לא היה שום סימן לבאנקוטסו. "זה מוזר." חשב לעצמו ג'אקוטסו והניח את ידיו על מותניו. לפתע, מישהו זינק עליו מאחורה ואחז בו בחוזקה. "התגעגעתי אליך." לחש באנקוטסו באוזנו. "באנקוטסו, אתה יודע שאני שונא שאתה מזנק עליי." יילל ג'אקוטסו וניסה להשתחרר מאחיזתו של באנקוטסו. "מה קרה? הפחדתי אותך?" הוסיף באנקוטסו בקול מלגלג ונשק לג'אקוטסו המתפתל בצוואר. הנשיקות של באנקוטסו דגדגו אותו וגרמו לו לצחקק בקול רם. הוא הצליח להשתחרר מאחיזתו של באנקוטסו וניסה לברוח ממנו. באנקוטסו תפס אותו במותניו ולחץ עליהם קלות כדי לדגדג את ג'אקוטסו. ג'אקוטסו שחרר צחוק מגולגל והתפתל, מנסה להשתחרר. באנקוטסו הניף אותו על כתפו וצעד לכיוון המיטה והניח אותו על המיטה. באנקוטסו עלה מאחוריו ועטף אותו בזרועותיו ונישק אותו מתחת לאוזן. "עכשו אתה שלי..." הוא לחש ברכושניות. ג'אקוטסו הפסיק להתפתל ונאנח בהנאה. גופו החם של באנקוטסו השכיח מליבו את אינויאשה כליל. "טוב, אז מה אתה מתכוון לעשות לי עכשו שתפסת אותי?" שאל את באנקוטסו. באנקוטסו חייך. "את זה." הוא סובב את ג'אקוטסו כך שיפנה אליו ונישק אותו. כמה אהב את מגע שפתיו של ג'אקוטסו. כמה חשק בגופו הנעים, באהבתו ובתשומת ליבו. "זהו?" שאל ג'אקוטסו בשובבנות. באנקוטסו חייך חיוך זדוני. הוא השכיב את ג'אקוטסו על המיטה והחל לפשוט את בגדיו. "יש עוד הרבה יותר." אהבתם? -נעמה-