הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifחד דבר או שני דבר לפרשת "במדבר"[ושבועות]

אחד הפסוקים הכי נפוצים בין הדרשנים כרגע הוא מפרשת "מסעי" [בסוף חומש "במדבר" אותו התחלנו]: "ממדבר מתנה" שלפי חז"ל נדרש כמעמד מסירת התורה[=ה"מתנה"]

במדבר סיני

. מה יותר מתאים מכך לפרשת "במדבר" שחלה שבשבוע של שבועות?

רבות דנו בשאלה- למה מדבר

מה מיוחד באותו מקום שהוא מודגש כמקור ממנו נבעה התורה? בכך עסקו דרשות ממדרשי חז"ל עתיקים עד לפירושי דרשני ימינו. מדרשים רבים מעלים את הנקודה שהמדבר הוא כלוח חלק אך לא ממש "טבולא רסא". הוא פתוח ורחב [יש אף שהקצינו זאת כנותן פוטנציאל לאומות שמחוץ לישראל] אך גם אוגר בתוכו נסתרות החבויות מעין אדם. לעניות דעתי, השאלה שתוכל להעמיק את הבנתנו ב"למה מדבר?" תהיה זו המנוסחת כ"למה תורה ומדבר?" כאשר בהתאם לדימוי המוכר "אין מים אלא תורה" נשאל זאת כ"למה מים וחול?" תשובה שישר קופצת לראש==>גיבול. מלאכת הגיבול כעשיית הפלסטלינה,עיצוב החרס,הקרמיקה,מעצבת כמעט "יש מאין". חומר שלכאורה חסר צורה ותוכן הופך ליצירת פאר- לפי עולמו הפנימי של היוצר. זוהי "מתנת המדבר".היכולת להשתמש בעולם הבתולי הזה להפחת חיים כמו העתק עבודתו של בורא עולם, כדברי דוד המלך המשורר:"ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו". זהו תפקידו של עם ישראל בעולם-להשתמש בתורה, לא כקרדום לחפור בו, אך כן כמכחול לצייר ולצור בו. התורה איננה מכניקה חיצונית- היא מגלה את מה שחבוי בישראל פנימה-ואת הביטויים הללו יוצק כל יהודי במעשיו כמו שיוצק הפסל המגבל בחימר המדברי לאחר שעירבבו במים. מתמזגים להם מים ומדבר במעשה אדם היוצר נפלאות כמעשה בראשית ומודיע לכל עבר: "כח מעשיו הגיד לעמו" "הנותן ליעף כח" "החונן לאדם חכמה בינה ודעת" "הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה" "הוד והדר תשווה עליו" "הגדולה והגבורה תפארת נצח והוד" יסוד ומלכות אכן!-גילוי אלוהים במעשה אדם אני יודע שנשמע כנימה הנוטה אל עבר אסכולת עבודת אלילים אך כבר כתב רבי יהודה הלוי: "שורש האמונה הוא שורש המרי".

כבר מזמן שלמה המלך החכם מכל אדם תר את ההרים האלה את הים ואת סודם ספינותיו נשאו אליה כסף ואוצרות זהב דרך הבשמים עדיה משאות שנהב. אני תמיד חוזר לכאן אל השקיעות על הר אדום אל חוף הים ואל השקט שאין בשום מקום אני תמיד חוזר לכאן תמיד נרגש כמעט נפעם איך מתמזגים מדבר וים ומעשה אדם....

[מילים:רחל רוזנמן לחן:בועז שרעבי]

ואם כבר שבועות ומתן-תורה. מדרש נפוץ גם כן בנושא, הפעם יותר על התנאים לקבלת תורה: "וילן שם ישראל נגד ההר"-"להלן 'ויסעו' 'ויחנו', נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. וכאן הוא אומר 'ויחן שם', חנייה אחת ניתן בלבם כדי שיאהבו זה את זה ויקבלו את התורה"[מכילתא דרשב"י] אני רוצה להביא מדבריו של הרב הרשקוביץ [רב קהילה בפתח תקווה] שכתב לפני כשנה בעלון "שבתון" לשבועות על תגובות הרבנים בגרמניה ופולין למעשיו של הרב שמשון רפאל הירש. הרש"ר הירש היה ידוע כרב רחב אופקים, "פתוח להגיונות העולם" כהגדרתו, אך קנאי מאוד מול התפתחות הרפורמה ולוחם קנאי מולם והבדלת קהל מאמיניו מאותם יהודים. "הרש"ר יזם היתר חוקי להפרדות רשמית מקהילת האם בעיני המחוקק של המדינה ובעקבות כך החל לנהל מוסדות קהילה אלטרנטיביים: "עדת ישורון". המשמעות המעשית הייתה היפרדות מחיבור כלכלי בין שתי הקהילות וכן ממינוי רבנים ודיינים מערכת חינוך נפרדת מקוואות בתי כנסת ועוד..." הרב הרשקוביץ מביא תגובות רבנים למהלכיו של הרש"ר שהלינו על כך וביניהם אף הנצי"ב שכתב: "(הרש"ר הירש) הורו והוגו עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה לגמרי כמו שנפרד אברהם מלוט, במטותא מן המעריך עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה..." הרב הרשקוביץ אף מביא בהמשך דבריו קטע מדברי הרב אברהם יצחק קוק בספרו "אורות", אשר לטענתו נכתבו גם כן בגנות הפועלים להפרדות מהיהודים הרפורמים [על אף שדעתי ביחוס הקטע שונה-לא אתווכח על כך]: "המחלוקת של הדעות על דבר הדרכת הכלל, אם בזמן הזה שרבו פריצים נושאים דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה שהכשרים נושאי דגל שם השם לא יהיה להם שום יחס עם פורקי עול הפושעים או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל, כל עיקרא של פלוגתא זו מפני השפלות הכללית...אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקיםאף על פי שפירוד גמור...לא אפשר והיה לא תהיה...זאת היא ממש מחשבה שהננו בטוחים עליה שלא תתקיים...ועל ידי הפירוד המדומה חותרים תחת יסוד הקדושה כולה..." מי יתן ונזכה להגיע לחג מתן תורה המתקרב כמה שיותר "כאיש אחד ב

אחד" שבת שלום חודש טוב וחג שמח -טוהר-

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי"-פרק כא

אז...כמו שאמרתי-ירושלים הרים סביב לה והמוני אנשים מסתובבים בה לכבוד "יום ירושלים" של שיעור א', בשבת שחלה לפניו, הישיבה שלי על כל שעוריה נסעה להתארח בישיבת "הכותל" בירושלים. אני שמחתי על הידיעה הזו מהרבה סיבות. ביניהם למשל שיכלתי לפגוש חברים שהלכו לשם, להיות בישיבה שכה רבות מדברים עליה ואף פעם לא הייתי ממש בתוכה [גם אם עברתי לידה המון פעמים בעת שהסתובבתי בעיר העתיקה], לשהות במקום שנמצא כה קרוב לכותל [ויותר מכך- להר הבית

] חוץ מזה שמחתי גם בלי קשר מעצם זה שהישיבה שלי נוסעת לירושלים והפעם מסיבה אחת עקרית- בחור דתי ירושלמי שיצ לי להכיר דרך האינטרנט ושאיתו דברתי ושחנ"שתי בטלפון רבות כשדברתי איתו לפני שנסענו חשבו לנצל את ההזדמנות לקבוע משהו. העובדה שאין ממש דרך ליצירת תקשורת בשבת הובילה אותנו לחשוב על מקום מפגש מוסכם ושעה מוסכמת שבתקווה שנינו נהיה בה. מכיוון שאני ממילא הולך להיות בישיבת הכותל וגם לפי הלו"ז בגדול שקלטתי החלטנו לקבוע שנפגש באיזור 11 בלילה ליד הכניסה הבטחונית שבפתח רחבת הכותל-קרוב לגרם המדרגות שמגיעים אליו מהישיבה [אני בטוח שכמעט כולם מכירים את האיזור הזה] כמובן שקיננה בליבי כל הזמן המחשבה- יצא? לא יצא? לאחר ארוחת ערב כמסורת הישיבות [הכוללת חומוס/מטבוחה,מרק, אורז וסוג של עוף כלשהו...] ושירה שממש בקעה שחקים [תכל'ס הנקודה הזו הייתה ממש מרוממת] היו מעין סימפוזיונים/שיחות ובסוך הרגע המיוחל- BED TIME. סידור הלינה היה פחות או יותר עשרות מזרונים שנפרסו על רצפת הכיתות שבקומה העליונה. ממש ניסו להכניס כמה שיכלו לכיתה אחת [רק שלט יהיו קרובים יותר מדי

]. אני כמו כולם נכנס לשק"ש אי-שם באיזור 10 פלוס, 10 וחצי פלוס, עושה את עצמי מנסה להרדם...

הזמן עובר לו ואני כבר לא יודע אם מה שאני שומע זה את דפיקות שעון היד או הלב שלי ...סוף סוף מתקרבים ל11. אני מוודא שכולם סביב ישנים ולא מבחינים בי מנסה לחמוק לעבור לי. תודה לאל שיש גם כמות נכבדה של נחרנים אצלנו בשעור שעוזרים לי בוידוי תנומה... אני מתלבש חזרה, פותח את הדלת ומתחיל לצעוד ליציאה ומשם אל עבר הכותל מקווה שהוא לא הגיע לפני.טוב, עדיין לא ממש 11. אני מגיע למקום הוא לא שם מחכה מספר דקות. המחשבות מתחילות לעלות "אולי הוא לא מגיע בסוף? "כמה זמן לחכות לו?" אחרי כ5-10 דקות אני רואה אותו "דני!" והלב שלי נרגע. אני רץ אליו-חיבוק-ומתחילים לעלות יחד במדרגות לכיוון הרובע. אתם מכירים את המעין "פינה צדדית" שיש במעלה המדרגות האלו שיש שם כזה עץ גבוה ומקום לשבת? אז זהו, שגם את עינינו זה צד כשעלינו שם והחלטנו להכנס ולשבת שם. אנחנו מתיישבים, דני שואל אותי על איך עבר היום ואם נהנתי עד כה מהשהות ב"הכותל" ואז אנחנו עוברים לשאלות יותר אישיות. לאחר כמה זמן המילים נעצרות ושקט. הוא מתחיל לדבר איתי בדרכים אחרות... אך עדיין באופן לשוני מאוד... לאחר הוא מציע שאולי נלך לטייל איפשהו. אני מסכים ויוצא איתו. לפתע אני מביט אחור."הר הבית" עולה בראשי כשאני צופה בכיפת הזהב הזו שכאילו מנסה בכח להצהיר הצהרה שטנית שכזו:"אני פה אתם לכו". דקה אני נכנס לשוק: "הר הבית!". אני תופס את עצמי:"טוהר-פה?" אבל זה עובר. דני בכל מקרה מושך אותי כבר לזוז ומסיט אותי לחשוב על לפנ אנחנו הולכים מפה. האמת, שללא כיוון מוגדר אנחנו מגיעים איכשהו לגבעת התחמושת [שגם שם לא הייתי לפני] מהנקודה הזו אני חושב שכבר אפסיק להלאיט אתכם. בכל מקרה, אם כבר דברנו, אחד הדברים הכי טובים שהיו לי בחיים זה היה אותה סעודה שלישית שהיה לנו באותה שבת בישיבה. העלו אותנו לאחד המקומות הכי מבוקשים אני חושב אך גם הכי שמורים וסגורים- הגג של ישיבת ה"כותל". מי שלא היה שם פשוט לא יכול להבין חוויה מהי. לראות את דמדומי החמה, את רגעי השקיעה כשמולך הרב הבית ומקום המקדש ואתה שר שירי סעודה שלישית. זו הייתה ממש אחת החוויות של חיי ומשהו שלא זכיתי לשכמותו שוב לאחר... מי שלא היה על גג "הכותל" לא היה על גג מימיו... אם כבר יום ירושלים, אז אחד הדברים שיום ירושלים השבוע הזכיר לי זה את יום ירושלים בזמן שהייתי ב"שירות פעיל" בצבא [ככה נקראת התקופה בה משרתים בתפקיד ממש בצבא במסגרת מסלול ה"הסדר"]. לא ידוע מה נכנס בי אך כשהמפקדת שלי הסכימה לשחרר אותי מוקדם באותו יום פשוט לקחתי את חפצי ומהרתי לקחת אוטובוס לירושלים להגיע אל ה"ריקודגלים" של תנועות הנוער ובעיקר- בני עקיבא. אני לא שוכח את ההרגשה של "הנה אני עם מדים מסתובב לי פה בין כל הנערים והנערות". אמנם לא הייתי עם מישהו, די לבד, קצת מוזר, אך לא הזיז לי. פתאום אני רואה חולצות על מספר נערים המעידים שהם מהישיבה התיכונית שלי- שהתיכון שלי יתן לתלמידים להסתובב בריקודגלים? ועוד שיכין חולצות במיוחד לכך? ממש ימות המשיח..." חשבתי לעצמי "...איך שדברים משתנים..." והנה אנחנו עוברים באיזור הרובע המסולמי והנה עוד כמה ערבים שפשוט חייבים להראות את צמם בשטח, ולזרוק עלינו קצת אבנים כדי שכמובן לא נשכח כביכול מי בעל הבית ומי האורח. כמובן שאף אחד לא ממש שם עליהם ובין כך ובין כך אחרי אבן שניים הכל כרגיל. וה"פאנץ' ליין" מגיע. מסמר הערב. העצרת ליד הכותל. הריקודים סוחפים ואני סתם אחד העם בין רבים. עם מדים אך לא חושב על זה. בקיצור- לא יודע מה באתי לשם אבל עשיתי את זה. למה? תחזרו אלי אח"כ... אולי שבוע הבא יהיה לי רעיון ואולי פשוט אכתוב משהו אחר... רעיון מישהו/מישהי?

 

[סבבב]

הייתי על הגג הזה...

זה היה בשבוע ישיבה בישיבת "הכותל"... אכן מחזה מרהיב...