הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifנאמר ל"אמור" ד"ת שחבל"ז ממש

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:

מועדי ה'- אשר תקראו אותם מקראי קודש- אלה הם מועדי"[מהפרשה]

"....אם אני רואה זקן, אשמע בעצתו. ואם אני רואה זמן בסביבה אני לוקח אותו, לוקח ת'זמן

..."

[יהונתן גפן] אז בואו ניקח ת'זמן לרגע

ספר של הרב חיים נבון [ר"מ מהישיבה בגוש-עציון וכותב ב"מקור-ראשון"] שקראתי לפרשה האיר את עיני בנקודה שלא הייתי מודע אליה. כולנו, מי יותר מי פחות, מורגלים לשימוש בתאריך הלועזי, מה שנקרא בצורה יותר מדעית- לוח השנה הגריגוראני למה הוא נקרא כך? בהתחלה, לוח השנה הרומאי היה דווקא די דומה לפורמט של הלוח העברי [ולימים-המסולמי] קרי: בנוי סביב מחזור הירח עם שינויים קלים. חלק מהשינויים זה, כמובן, עיבור השנה, כאשר מי שהכריזו על העיבור היו הקיסרים

. בתקופתו של יוליוס קיסר, הקיסר החליט שיש דברים חשובים יותר לשזות עם הזמן שלו וכאשר חזר מעיסוקיו וגילה שיש חוב גדול של "עיבורים" שהצטבר, החליט פשוט להוסיף מספר חודשים לשנה ועל הדרך גם לשנות את מבנה הלוח כך שבמקום להתבסס על מחזור הירח יתבסס על מחזור השמש. [וכך גם קיסרים אחרים יוכלו להוריד מהראש את העול לעבר כל פעם בשביל התאמה לחקלאות...] כך נוצר ה"לוח היוליאני" בעתיד, יתגלו מספר "באגים" בלוח הזה עד שבאיזור המאה ה- 16 אפיפיור בשם גרוגריוס יחליט "לדלג" פתאום על 10 ימים בשנה [בעיקרון בגלל שיתגלה שיום השיוויון באביב

חל 10 ימים לאחר היום בו הוא אמור] מה שיגרור התפרצויות זועמות של ההמון על כך ש"גנבו להם זמן מהחיים"!!! ו"זיקנו" אותם סתם וכך, עם עוד שינויים קלים, יתרקם מה שיקרא-"הלוח הגרגוראיני" בו משתמשים עד היום בכל אופן, מה כל הסיפור ההסיטורי הזה יכול ללמד אותנו מלבד הבלגאן ששרר [ושורר- יש עדיין מקומות בעולם שהולכים לעיתים לפי הלוחות הישנים] בלוח השנה הלועזי

ניתן ללמוד מכאן שקיים איזהו דחף או תחושה באדם שהוא יכול לקבוע את הזמן וחשוב שהוא יעשה זאת שהוא שולט על הזמן

.

עד לתקופה של איינשטיין

[והאמת שבמידה מסויימת זה קצת נסדק קודם] ההתיחסות לזמן הייתה כדבר מאוד |הדגשמוצק והחלטי הזמן נתפס כאחד הסקלות שקובעות לאדם את מהלך חייו ללא הרבה ברירה מצדו "תורת היחסות" של אינשטיין גרמה לאנשים להסתכל על הזמן אחרת- כמשהו סובייקטיבי שתלוי בגורם אוביקטיבי אחר ובצורה כזו שאפילו לטוענים שיש אוביקטיביות בזמן- הרי שלפי היחסות אנשים שונים ייחסו לאותו אירוע פרק זמן שונה- מה שמוציא את כל הרוח מ"מפרשי האוביקטיביות" ומשאיר את הזמן יחסי לחלוטין ואולי אף מורכב ביותר ממימד אחד [האמת, שישנה שיטה של מדען מוערך אחר- גוטפריד לייבניץ-מפורסם מאוד בעיקר בקרב המתמטיקאים- שמלכתחילה טען נגד הגדרת הזמן כדבר אוביקטיבי וטען שזה הכל תלוי בהסתכלות סוביקטיבית שני אנשים שעוברים אותם אירועים בגדול-יוכלים לפי החשיבות וגורמים נופסים שהם מייחסים לעבור את הכל במשך זמן שונה]

האמת היא, שהמתבונן במדרשי חז"ל כבר רואה את ההדגשה של הזמן כדבר נברא ["בראשית ברא אלוקים"- ברא ראשית] וממילא כמשהו שהוא סוביקטיבי ותלוי כמו כל דבר אחר בעולם אבל רק הפרשה שלנו היא המלמדת שזה כוחו של עם ישראל- "לייצר זמן"

"אמר לו(ר' עקיבא):"...אשר תקראו אותם-אל תקרא אותם אלא אתם, לא תלה הכתוב אלא בכם- אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים אתם אפילו מוטעים העדי שקר"(ראש-השנה) בעם ישראל נטבעה התכונה לקדש=לעצב ואף "לעקם" את הזמן כך שבשמים יחתמו על גזר הדין ,גם אם מצד האמת ה"עכשיו" שישראל קבעו זה לא באמת ה"עכשיו" שאמור להיות לפי בורא שמים וארץ. וגם אם, למשל, ראש השנה מצד האמת אמור להיות ב-נגיד-20 בסמפטמבר למינינם, אם בי"ד יקבע את ראש השנה למחרת אזי זה יהיה ראש השנה ויגרור שכל הפמליה של מעלה שאמורה להתכנס בשביל לדון בעתיד העולם בר"ה תדחה את ישיבה ביום.

מכאן, ליכולת לשלוט על הזמן, במקום לתת לזמן לשלוט עלינו, יש אמירה ערכית חזקה ולא רק עניין פרוצדורלי. היכולת להתנער מכבלי הזמן וכביכול "להתעלם" ממוגבלויות שנוטים לשים על עצמנו כנגזרת של הזמן היא דבר שבאפשר ואם לאחר קריאת ד"ת זה אתם יוצאים החוצה ופתאום שמים לב שאתם מתחילים לראות "חלקיקי זמן"

בסביבה אז סבבה-נסו לקחת אותם- לקחת ת'זמן שבת שלום

-טוהר- נ.ב. לא לשכוח- הערב ל"ב לעומר

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי"-פרק יט

מתנצל על הDELAY פשוט נדרשתי באמצע למקום אחר... אז איפה היינו? הא, כן... הבטחתי שאני אמשיך עם הסיפור על ההוא מהיחידה ה"שכנה" שעבדה במקביל איתנו, חייל חמוד בשם מור. האמת שכבר מספר פעמים שמתי עליו עין מאז שראיתי אותו פעם ראשונה ביחידה. [ועכשיו שיחת טלפון...] אז איפה הייתי? הוא היה חמוד לא רק מהצד החיצוני, הייתה לו גם אישיות "חמודה" כזו. נו, 'תם יודעים... לא יודע. הקיצר שמתי לב כשהוא היה בסביבה. [דר"א ציינתי שהוא אמר לי שמה שהוא הכי אוהב לקרוא זה ספרי פילוסופיה?...] הנוק-אאוט הכי גדול היה כשהיה לנו "יום-כיף" יחידתי שכלל איורע במקום כלשהו בצפון שלאחריו כולם המשיכו לבריכה. אותי סינג'רו [כמובן, אלא מה... משום-מה תמיד חיילים דתיים בצבא נתפסו כיעד טוב לסינג'ור] לסחוב כסאות מהארוע למשאית רס"ר. כמובן שלא הייתי היחד. היו איתי עוד כמה. גם מור היה ביניהם. לאחר שהגענו עם המשאית והכסאות נכנסתי למלתחה להחליף לבגד ים [שתכלס לא השתמשתי בו...] נכנסתי לאיזו פינה צדדית כזו ולאחר שיצאתי ראיתי פתאום- מי יוצא מאחת המקלחות [זה היה בנוי כך שלשני צידי המסדרון שהוביל ליציאה היו המקלחות]? מור כמובן. והוא רואה אותי וקורא לשלום: "הי טוהר, מה קורה?" וכך עיני חזו בגופו הערום מכל ולשניה הרגשתי מין "בום" כזה."הי" החזרתי ומהרתי לצאת משם. אבל לא זה הקטע של המקלחת שדיברתי עלי, זה סתם היה מעין אולי "נבואה לבאות"... הקטע היה כששלחו אותי מטעם היחידה להשתתף בתרגיל [כמובן ש, שוב, מי אם לא אני היה הברירת מחדל להישלח לשבוע תרגיל] עשיתי קצת פרצופים ויצאתי. ומי הסתבר בין המצטרפים? נכון-מור. אז נסענו כל הדרך לדרום.הגענו למקום המוזר שהינו מחנה אימוניים ידעו שכולל חילים על בסיס קבע שאני לא אמשיך כדי לא לתת יותר מדי...בקיצור נהפוך סיפור ארוך לקצר- יום אחד באותו שבוע תכננתי בדיוק להתארגן לקראת מקלחת ולדאבוני נפלה עלטה על אזורינו [בלשון פחות ציורית-הפסקת חשמל] בעסה בעסה אבל מחכים... בבניין של התרגיל בו אנחנו היינו היה עדיין חשמל אודות לגנרטור. מור שראה קודם אותי מתכונן עושה-"אני חושב ללכת למקלחת, אתה רוצה לבוא?" אז אמרתי לו-" כן, אבל אי אפשר עכשיו, יש שם חושך" ממש לא הלהיב אותי הרעיון להתקלח בחושך...לך תמצא את הסבון...גם סתם לוודא על מה אתה דורך שהרי אם כבר צבא... בכל אופן, הוא ניסה למשוך: "יאללה אפשר לחשוב..." ועם הזמן התרציתי.בכל זאת, מקלחת מול מקלחת עם מור...איך אפשר לסרב? אז לקחתי ת"פעקאלך" שלי למקלחת. את אשר יגורתי בא לי- היה ממש חשוך ובקושי התמקמתי בתא. מה שכן תודה לאל שהבאתי איתי פנס ככה יכלתי לראות פחות או יותר איפה אני מניח את הדברים. אחרי שהתמקמתי ושמתי את הדברים, כיוונתי את המקלחת ואז שמעתי את מור מגיע. עם הזמן התרגלתי לחושך אז יכלתי פחות או יותר להבחין ב"צודה" שלו כשהוא נכנס. הלב שלי התחיל לעבור לדפיקות בתדירות גבוהה...מסתבר שהגוף שלי התחיל לעכל את ההרגשה/תחושה של מור מתקלח מולי,על אף החושך...בררר...מה אני עושה... המשכתי כאילו הכל כרגיל, לפתע- "ויהי אור!"...ברוך השם! [כמובן שלא אמרתי זאת בקול כי הרי אסור להזכיר אתם שם השם במקלחת...] לשמחה שלי שאני יכול לראות סוף סוף איפה הסבון, מה אני מסבן והכי חשוב- מה יש שם למטה ברצפה עליה אני דורך [אוי...] לא היה גבול [וכמובן זה שאני יכול לראות את מור יותר טוב

...] אחרי כמה דקות שמעתי רעש מכיוון הכיורים שהיו בחדר צמוד. אחרי עוד דקה שתיים ראיתי שאחד החיילים ששוהים שאותו בניין [כמובן שבבניין של התרגיל לא היה כלום-השתמשנו בשרותי הבניין של החיילים שהיו שם על דרך קבע] נכנס גם כן להתקלח. הוא מיקם את עצמו בתא צמוד לשני [קיר מפריד]...פתאום אני רואה את מור תוך כדי סיבון מתבונן באותו חייל. כלומר, פשוט ראיתי את העיניים שלו שהם מופנות במין התמקדות כזו לכיוון של התא בו הוא התקלח. אותו חייל סיים יחסית מהר [טוב, כנראה הוא עדיין היה רגיל לזה מהטירונות..זמנים

...או שפשוט אנחנו הרגשנו את כל הזמן שבעולם בתרגיל הזה שתכל'ס רוב הזמן זה היה סתם להיות בהמתנה...] לאחר שהוא יצא לחדר עם הכיורים להתארגן אני רואה את מור עובר לתא לידי [איפה שהוא היה קודם] וממשיך לסבן את עצמו תוך כדי שהוא מביט לכיוון החדר השני [הפעם בלי מים פתוחים..] "טוב..

" אמרתי לעצמי... והרגשתי ממש לא בנוח פתאום...לא ידעתי מה לעשות עם עצמי... אחר כך הוא כמובן חזר לתא שלו והוריד מעצמו סבון ושמפו. אני בינתיים כבר סיימתי והמשכתי במהירות להתארגן בחוץ, להתלבש וכו וחזרתי לבניין בו "תרגלנו". הוא חזר לו מתישהו אח"כ. זהו. |אקדן|סצנה הייתה וסצנה נגמרה. עוד משהו שאני לא שוכח זה היה ביום האחרון לתרגיל. זה היה יום חמישי ואני, מור ושאר החיילים שיהו איתנו כבר היינו על המכונית שתקח אותנו חזרה לכיוון הבסיס במרכז-ומשם הבייתה. כמה ק"מ אחרי הבסיס בו שהינו לתרגיל אחד החיילים מקבל טלפון ממפקד שמורה לנו שבגלל צורך כזה ואחר אנחנו צריכים לחזור להיכן שהיינו ולשהות עוד שבוע[

]. אני וחיילית אחרת קבלנו שביזות וכמובן שרטנו בקול נגד. "מה זה צריך להיות!" ואני בכלל לא אהבתי ת'רעיון- פתאום להיות שם שבת? אני לא הבאתי איתי כלום... איך אני אעשה את זה? פתאום מור שטף אותנו בכאלה מילות מוסר על איזה חיילים אנחנו וברור שצריך לעשות את זה. תכל'ס כמובן שבמבט לאחור אחרי שאתה עובר את זה אתה מבין שהוא אמר גם דברי אמת. בכל מקרה, כמה דקות אח"כ התקשרו שוב ואמרו שבעצם לא צריכים ויאללה להמשיך.. אז לא הייתי שבת בצבא הייתי שבת בבית למרות שאמרתי לעצמי שאני אנסה בתקופה הזו להיות כמה שאפשר בישיבה אבל אם כבר ישיבה... טוב, נשאיר לשבוע הבא...

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

זה נשמע

כמו סיפור מתח בהמשכים. יש לזה לפחות "הפי אנד"?!