הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifלאן שתיסע- קח ד"ת ל"כי תשא"

פרשתנו [כידוע מכבר לפני כ3 שבועות, עת חל ראש חודש אדר] עוסקת בתחילתה בהתרמת העם לקורבנות וצרכי הציבור בבית המקדש [לפי חז"ל אצלנו בתכל'ס זה היה בעיקר לאדנים]. סכום התרומה, תאמינו או לא, לא מיליון יורו, לא ח"י פעמים ח"י דולרים ואף לא ח"י שקלים. אלא כך: חצי שקל [אמנם לפי שיטת הספרדים זהו משקל כסף שהיום שווה סכום נכבד אך לאשכנזים שהולכים לפי מחצית במטבע המקובלת...] תרומה זו מתוארת בפסוק כך: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל, לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם". את הפסוק הזה דורשים שני מדרשים בצורה [לכאורה] הפוכה לחלוטין. מדרש א-

"מחצית השקל מצותו שיתן כל אחד ואחד מחצית השקל של אותו זמן...והכל שווין בו"

[ילקוט "מדרש הגדול"] ובהתאם –

"איזהו נדבה שעושים ישראל? שהעשיר והרש שוין בה ואין העשיר גוער ברש...שיד הכל שוה בה..."

[ילקוט מדרשים] מדרש ב-

"בזו, תרומת שקלים של אדנים...אבל בשאר מתנות וצדקה כתיב: איש כמתנת ידו ואומר: אשר ברכך ה' אלקך תתן לו"

[ילוק "לקח טוב" המכונה גם "פסיקתא זוטרתא"]

מצד אחד, ידוע שבימי טרום ותחילת המדינה נפוצו האנשים שטענו שהסוציאליזם הוא הדרך-חיים ב-ה הידיעה לפי היהדות והביאו לכך מקורות שונים. לכאורה גם הפסוק הנ"ל משתלב טוב במיוחד לאור הדרש הראשון.

מצד שני, ידוע היחס ה"מועדף" והמחבב שנתנו אנשי-מפתח ביהדות לשמנא וסלתא של החברה, בהם למשל אחד מעמודי התורה, קדוש ישראל, התנא ר' יהודה הנשיא, שבעצמו היה עשיר יחסית [ועל כך גם ספג ביקורת מתנאים אחרים בדורו]. בהתחשב בכך שמעמד הרבנים התקבל בחברה דווקא עקב ההתרחקות ממושגי הVIP אין להתייחס לכך בביטול.

מצד שלישי, ידוע בכתבים שונים [הרב קוק ועוד] שהיהדות היא מכלול של כל מיני "-איזמים" ואין "-איזם" אחד שיכול לטעון לשליטה בכיפה. בלשון חסידית: "שבירת הכלים" פיזרה את ה"ניצוצות" בכל מיני זרמים בעולם. בקצרה, ניתן לומר [איך לא] שאין סתירה בין הכתובים ואלו שני צדי המטבע. מצד אחד, עשיר הוא עשיר ועני הוא עני. אי אפשר לעמוד סומא מול המציאות [כמו שלצערנו מדינאים מסוימים עדיין מתעקשים לעשות]. אנשים הם שונים והשוני הזה מוליד ממילא דרישות אחרות עבור כל אחד. מד שני, בעבודה מול בורא העולם צריך לתת לכולם כמה שניתן הזדמנות שווה לעבוד את ה'. צריך למצוא דרכים שהשוני המציאותי לא ימנע ממאן-דהו את זכותו וחובתו לעבוד את ה' , כשאר המצווים. לכן כשמגיעים לתרומה עבוד העבודה בבית המקדש ו"בקשו לשקול דינרים - אמר ר' שמעון אף על פי כן [למרות הכלל הידוע "זה אלי ואנוהו"] יד כולן שווה! שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" האם כך גם בתחומים שאינם אקונומיים?

שבת שלום -טוהר-

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gifהבלוג שבחיי -פרק יב

אז... באמת היא שלכתחילה רציתי לכתוב על משהו שעוד תכננתי לשבוע שעבר שהיה מיועד עבור סבבב אך בגלל שזה נפל צמוד לפורים חשבתי שמשהו קצת עצוב לא יתאים לאווירה אז כתבתי במקום את ה"פוסט-תיכון" הקטע שסיימתי בסיפור עם המשכים שכתבתי שמגיע לו פוסט משךו והבטחתי להמשיך אז אני אדחה פשוט בעוד שבוע... עכשיו נחזור למה שהתחלתי אז לא יודע אם אתה זוכר, אבל, ציינתי שמלבד אבי, הבחורצ'יק שהיה לי איתו "יחסי-פלירטוט" בצורה לא מפורשת עם "נד-נד" לפה ולשם, היה גם עוד מישהו שדי נדלקתי עליו. לא יודע בדיוק למה, אבל אז הרגשתי שיובל, הוא הגבר האולטימטיבי, הוא מישהו שארצה להתחבר איתו חזק [חזק חזק

] הבעיה הייתה שהוא היה [או יותר נכון ניסה להיות, כי תכל'ס זה הכל תמיד שאלה של שיווק גם בחברה של תלמידי תיכון] בין המקובלים ואני הייתי נחבא אל הכלים. ויותר מכך, שבשונה מאבי [שגם היה במקובלים] עשה רושם שהוא אפילו לא מסתכל לכיוון שלי. ומה שעוד יותר בטוח, בנים זה לא ממש בראש שלו, בלשון המעטה. אם כבר, אז זה רק בשביל לצאת לבילוי טוב כמו שהחבר'ה תמיד עושים. כשאני נזכר בכך שאביו שירת בחיל האוויר ולכך כולם יעדו גם אותו, אז בכלל... כמובן שלגשת אליו, אפילו ברמזים, זה לא היה בא בחשבון, לא היה לי הוא-אמינא לכך. עדנה קטנה קיבלתי, איכשהו, בשישית. בשישית העבירו אותנו לפנימיה יחסית ישנה יותר, בה היו מקלחות משותפות בכל קומה לכל החדרים. יצא שהיינו באותה הקומה. מיותר לציין, שניסיתי ,כמה שיכלתי, לתזמן את המקלחת שלי בזמן שהוא הולך להתקלח [לא היו כל כך הרבה בקומה]. לצערי זה לא ממש יצא. כמעט תמיד הוא היה נכנס לפתע באיזושהי שעה יחסית יותר מאוחרת ממני. הרבה [פעמים זה היה כשעוד חברה מ"חוג המקובלים" נכנסו. [קשה לי לכתוב בדיוק "מקובלים" כי זה לא היה ממש כמו שמכירים במקומות אחרים שיש את ה"מקובלים" ואחרים. אצלנו בישיבה די היה מטושטש ההבחנה בין "מקובל" ו"לא מקובל" אבל עדיין היית יכול לראות מי אלא ה"קולים", המדריכים מבנ"ע שיש להם מיליון חניכים אך גם הרבה "חובשי ספסלים" היו מעורצים כגדולי המקובלים ו...טוב נו...מסובך הקטע] בכל אופן, כשהגעתי למסקנה שזה לא זה, החלטתי יום אחד שאני אקח את מברשת השיניים, ומכיוון שהיו כיורים במסדרון צמוד לחדרי המקלחות והשרותים [והכיורים היו ליד הדלת בצורה כזו שבזוית הנכונה אפשר להבחין במתרחש ב"ספתח" של המקלחות] הלכתי לצחצח את שיני "במקרה" בדיוק לאחר שראיתי את יובל נכנס למקלחות. אני מצחצח ושותף את פי, תוך כדי כמובן שאני מניע את ראשי לכאן ולכאן בשביל לשטוף טוב. כמובן שבעת הנעת הראש אז מגיעים גם למצב שהראש מוטה כך שעיני קולטות את הנעשה בפתח המקלחות. הנה...אני רואה אותו, את גופו החשוף.עד לפרטים הקטנים...הוא כמובן לא מבחין בכלום כיוון שהוא עסוק בלהריץ צחוקים עם שאר החבר'ה שבמלקחות... כל זה לוקח מספר שניות. לאחר השטיפה אני ממהר לחזור לחדר לפני שמישהו יחשוד במשהו. כל מי שעבר לימודים בבית ספר "סטנדרתי", מודע לעובדה שאחד הדברים הכי משמעותיים בכיתה בם מי ה"שותף" שלך. מי יושב לצידך על אותו השולחן. בשמינית, לא יודע איך, הדברים התגלגלו ואני ויובל נקלענו לשבת אחד ליד השני. כמובן שעבורי זה היה ממש חבל"ז. אני לא אשכח שבאיזשהו שלב, הרבה משיעמום של שיעורים פה ושם, התחלתי להעביר עם יובל שיחות הזויות על קשר בינינו [כן,כן, החלטתי כן ללכת על שיטת הדיבורים ה"אפרוריים" האלה] ואחד הדברים המוזרים שהוא חזר עליהם היה שהוא נהג לצייר בית גדול ולידו איזשהו בית קטן, לפעמים היה נדמה כמלונה. אני לא זוכר את דביו במדויק אך זה היה משהו כמו "אתה רואה טוהר, פה נהיה אני וחבר שלי [תוך כדי מצביע על הבית הגדול] וזה [מצביע על הקטן שלידו] בשבילך..." דברים הזויים לחלוטין... באותה שנה יצא שבעת שנכנסתי לאחד מהחדרים בפנימיה [הפעם עם מקלחת צמודות...] ראיתי לפתע שאין איש בחדר מלבד יובל, שרוע על בטנו על המיטה העליונה מבין מיטות הקומתיים. כשנכנסצי הוא הרים מעט את גופו וסובב את ראשו לראות מי זה. לאחר שהבחין בי, הוא החזיר את עצמו למיטה, ללא זיע, כשאני עומד דומם צמוד למיטה. כך מספר שניות, לא תנועה, כאילו הוא מחכה למשהו. פתאום היה לו שיחה בפלאפון... לאחר שסיימנו את התיכון כמובן שכל אחד פנה לדרכנו ואני ויובל לא התראנו שנים. עד... בשנותי האחרונות בהסדר כבר הייתי כותב פעיל בפורום בוואלה [ז"ל]. כמובן שבאיזשהו שלב העלתי גם מודעת היכרות עם האי-מייל שלי. יום אחד, אני רואה בתיבה אי-מייל תגובה, ממישהו שכותב לי שהוא גם הסדרניקת +- בגיל שלי. כמובן שפרטים כאלו יכולים להתאים למליוני אנשים [טוב, נוף אולי הגזמתי אין כל כך הרבה בינישים...] אך משהו בפנים... הסתכלתי על הכתובת של השולח ופתאום עיני הבחינו בכך ששם המשתמש "מדגדג" לי. הוא מתיישב לי טוב בראש. "רגע, זה נראה ממש מתאים עבור צירוף של יובל ושם המפשחה שלו" השם היה ממש "יובל" עם האות הראשונה של שם משפחתו. בהודעה היה גם מספר טלפון. לא יכלתי להחזיק את עצמי, הייתי חייב לדעת התקשרתי למספר, עונה לי מישהו "שלום, זה טוהר, הגבת למודעת הכרות שלי שפרסמתי בוואלה ו..." בקושי נתן לי להמשיך וכבר התחיל בגמגום נורא חזק לספר על עצמו, איפה הוא גר [כמו יובל] איפה הוא לומד כרגע [כמו יובל] ותוך כדי כמובן שזיהיתי את הקול "יובל!!!" צעקתי פתאום, "אני לא מאמין, יובל!, " "לא, לא" הוא מחזיר "יובל" "לא.." והשיחה מתנתקת... תפסתי את עצמי- "מה עשיתי?" מהר חזרתי למחשב לכתוב לו מכתב תגובה עם התנצלות שאולי הייתי אגרסיבי מדי, שאני אשמח להמשיך לדבר לא קיבלתי תגובה ניסיתי לחזור אליו לפלאפון אבל הוא לא ענה לי. אין לי הרבה זמן להמשיך, אז ההמשך בקצרה לאחר מספר חודשים, כשהייית בארוע של הסוכנות היהודית כהכנה לשליחות איכשהו, סיבב הקב"ה שגם הוא הגיע לפגישה הזו כמובן, שאף אחד משנינו לא ידע על הגעתו המתוכננת של השני לשם. אני בטוח שאם הוא יודע זאת מראש הוא לא היה מגיע... בכל אופן, אני נצלתי את ההזדמנות בשביל לכתוב פתק שמביע את רחשי ליבי בעיקר התנצלות חזקה על מה שעשיתי ומצד שני בקשה שיקשיב לליבו ויבין שאין זה הוגן מצדיו כך להתעלם ממני כשהבחנתי שהוא עומד לברוח באמצע אצתי אליו, קראתי בשמו, הוא נעצר, "באתי להפרד" וכששלת את ידו לאות פרידה הכנסתי לידי את הפתק וכך הועבר לידו מבלי שצופה חיצוני יכל להבחין בכך. עד היום אין לי מושג מה הוא עשה עם הפתק הזה. מה שכן, במקרה, עת הייתי בשליחות, הגיע אלי דרישת שלום ממנו. יותר מאוחר אף נקלתי בו בלימודים, שינינו דיברנו זה עם זה שיחת נימוסין. שיחה כזו, כאילו כלום לא היה וכלום לא קרה ובעיקר- כאילו כלום לא קורה ולא יקרה... משם...כל אחד חזר לדרכו... ושם כל אחד מאתנו נמצא...

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

מרתק ומהמם

אני קורא דברים אלו במתח עצום ונזכר לא אחת במה שקרה לי בעבר עוד טרום עידן המחשבים האישיים, ואין צריך לומר ה"אינטרוועלט" (למי שלא מבין, נא לפנות במסר אישי בלבד...). לא אחת קרה, שפרסמתי מודעהת היכרות באיזשהו מקום, שאיפשר פרסום "מעודן" לפחות. לא פעם קרה, שלמודעה ענה מישהו, שהיה לי קשר כלשהו איתו (לפחות עקיף), וכאשר הגענו ל"תכל'ס", הבחור היתמם כאילו לא היה דבר. ם אני התאכזבתי מאוד. זה קרה לא פעם ולא פעמיים. מסקנתי מהדברים, שתיארת, ומהדברים, שקרו לי, היא, שיש פחד איום בציבור הדתי להיחשף בפני המקורבים. רבים מעדיפים כנראה קשר רחוק על פני חבר קרוב ולו בשל הפחד, שמא הדבר יתלה ברבים. גיליתי תופעה זאת במספר ישיבות, שבחלק מהן אף למדתי, ובחלק אחר היה לי קשר כלשהו לישיבה ותמיד אותה תופעה. קשה לי להשתחרר מהמחשבה, שמצד אחד הפחד אוכל אותנו בכל מקום, ומצד שני ישנה איזושהי רתיעה מקשר משותף כלשהו גם אם אלה, שאתה כבר נפגש איתם בפורום או אף במפגשים אישיים. את רשמיי מהמפש עם הרב אכתוב בהודעה אחרת ושם גם אביע את דעתי על הקשר המשותף בין משתתפי הפורום ובין המשתתפים במפגשים עם אסף.

 

[dkey]

כמה פעמים בחיי הייתי אותו יובל...

מפחד שמא מישהו שמכיר ידע ויפיץ... יותר מידי לצערי. אבל יום אחד יובל יקבל את עצמו יותר ויפחד פחות. אני מאמין שאתם עוד תפגשו ותדברו. נהנתי. תודה.

 

[תל אביבי1]

תודה רבה

ממש בא לי לבכות. כמה פחד וסבל בחיים של אנשים צעירים, טובים ותמימים. אוף!

 

[בחירת הגורל]

וואו טוהר...אתה מתאר בדיוק כ"כ

ב"ה מושלם את החיים שלי... האמת אני זוכר אותך מהפורום של ואללה... (רק שלא תתחיל להילחץ עכשיו ) בכל מקרה, היובל-ים האלו ממשיכים לחזור, ואני תוהה, איפה אפשר למצוא יובל-ים בוגרים שהתגברו על עצמם? נראה שבשום מקום... ואולי פשוט כולם תפוסים?

 

[קצת מסובך]

../images/Emo119.gif אמממ...

בהתחלה כשקראתי זה היה נשמע לי מוגזם ו"אוי אוי אוי..." כזה, ובסוף ראיתי שזה באמת מוכר ועצוב. דבר אחד שחשבתי עליו, הוא שיכול להיות שאתה פשוט לא הטעם שלו... (זה מה שאני אומר לעצמי לפחות), שאני לא מה שהבחור מחפש לפחות בשלב זה. וכנראה לא נעים לו להגיד את זה, בקטע של - עדיף שתחשוב שאני מפחד מאשר שתחשוב שלא בא לי עליך... והאמת, שאני אומר את זה דוקא מהכיוון שהייתי בצד שלו. אבל אני מניח שזה לא נעים בכל מקרה... ואת זה אני אומר מהכיוון שהייתי גם בצד שלך פחות או יותר. ועוד דבר, כשקראתי את הסיפור הבנתי כמה שיש בי התנשאות וצדקנות... אמרתי לעצמי - קודם כל למה הוא מציץ לחברים שלו במקלחות, ודבר שני למה הוא כותב על זה. - כל זה מתוך התעלמות מוחלטת מזה שעשיתי בעצמי דברים די דומים לא פעם ולא פעמיים... זה יפה שאני מגלה על עצמי דברים חדשים... כל כמה שאני חושב שאני בנאדם פתוח - בראש, ההתנהגות שלי היא עדיין מאוד מסוגרת. גם כשבאתי למפגש ובסופו אחד הבחורים שאל אותי אם שמתי עין על מישהו, לקח לי זמן להיות להבין שהוא באמת שואל אותי את זה, וגם כשהבנתי היה לי קשה להגיב לזה באמת, כי זו פתיחות שאני לגמרי לא רגיל אליה... אז הנה עוד פן בעולמם הסגור והמפחיד של הדתיים. אבל בעצם, בטח של כל ארוניסט...

 

[סבבב]

מעריץ את הפתיחות שלכם...

ובמיוחד של טוהר יקירנו...

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

מסובך מאוד

כאשר אני שב וקורא את הדברים של "קצת מסובך" אני חש לפעמים תסבוכת גדולה (מקווה, שסבבב לא יקרא לי לסדר על כך...). כמה, שהדברים הללו תואמים את המציאות שלנו... מה הבעייה? אנחנו הומואים, ומהווים אחוז קטן בתוך האוכלוסיה, ולרוב מסוגרים בתוך עצמנו. קושי אחד למצוא בן זוג אידיאלי. קושי שני: אנחנו דתיים ומסוגרים עוד יותר ולפיכך קושי זה גדול יותר מהראשון. ניתן להבין את הצורך של כל אחד למצוא את מה שליבו חפץ בו. אבל מדוע לשלול תמיד את השונה? על זה אנחנו מתלוננים תמיד וממשיכים להתלונן... עד מתי? האם לא צדקתי בכך, שחברה מגובשת יותר עשויה להקל על חלק ניכר מהקשיים וגם לפתור המון בעיות? אז במקום להתפלסף בבעיות של אמונה (מבלי לפגוע בכבודו של איש) בואו לחפש את המשותף בינינו. הוא רב הרבה יותר מהמפריד ושם גם נמצא, שהעולם איננו כל כך אכזרי, כמו שאנחנו חושבים... אני מזהיר בזאת את כל מי שירצה לקרוא לי לסדר, שאני עלול... לקרוא לו לסדר, ככתוב: סדר סדר תרדוף...