הפינה של טוהר

טוהרtoar

New member
../images/Emo63.gifאזהרה:ד"ת זהעלול שלא להראות נח

ט,כב "וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ."
רש"י מפרש על הפסוק הדי "תמים" הזה פרוש מפתיע [אולי בעקבות קושי פרשני של הקשר, כי בהמשך מופיע: "וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" שלא מתאים לסתם אקט של ראיה]: "וירא את ערות אביו - יש אומרים סרסו
ויש אומרים רבעו
(סנהדרין ע) (ב"ר)." המקור שלו כנראה מהתלמוד הבבלי, ממחלוקת האמוראים רב-שמואל: "וייקץ נח מיינו וידע..." רב ושמואל חד אמר סרסו וחד אמר רבעו"(מסכת סנהדרין דף ע.) אני מקווה שאני לא היחיד פה שחושב, שגם אם בתקופת טרום-אברהם וטרום-דברות עסקינן, זה די מבחיל לחשוב שאחרי המבול חם כל כך התחמם שמרוב חרמנות, מכל האנשים שיכל למצוא לו ב"אטרף-בבילון"
, הלך "לדפוק" דווקא את אביו...
מה כבר יכל להביאו לידי כך
שוב נאלצים לסור לעזרת המדרשים ולדקדק בהם. אם נדייק בניסוח הדברים למשל כמו שהם מופיעים במדרש "פרקי דר אליעזר" [שנוקט דווקא בדעה של "סרסו" כמו רוב המקורות שמתייחסים לסיפור, מה שמראה כנראה שבכל זאת מדובר על נושא של שפיות אוניברסאלית], נראה מודגש שם שמה שחם ראה ובא לסרס זה את "בריתו" של אביו [במקום 'ערותו' שבפסוק או 'אברו']. מה זה "ברית"[הרי בפשט ברית-מילה לא באה לעולם]
ברית זה קביעת גבולות, זה מסגרת. מה שהפריע לחם זה לראות שעם זה שאביו משתכר ומתגולל הוא עדיין במסגרת, עדיין ב"אהלה" [לפי ניתוח לשוני של הרש"ר הירש השורש "אהל" מסמל תיחום של כוחות]. חם רצה "לדפוק" את המסגרת או לפחות "לסרס" אותה. אם להשתכר- אז עד הסוף!
. PAAARTY
.להשתולל
. כמו שמופיע במדרש אחר ["חסירות ויתרות"] שאחרי שחם שכב את אביו [וגמר] הזרע שלו היה מפוזר בכל מקום. לא יודע מה אתכם, אבל לי כבר יצא לראות בצ'אטים מישהו שמחפש לסטוץ גבר לא-מהול. אולי זה הפן הפסיכולוגי מאחורי זה. לפי זה הרבה יותר מובן העונש שגזר נח על הזרע של בנו לאחר שהתפכח-להיות עבד.להיות במסגרת. כמו שכותב בפירושו הרש"ר הירש
: "וכן הדבר גם בחיי החברה והאומה ביחסי אדם לאדם וביחסי עם לעם מי שאיננו מסוגל לשלוט בעצמו לא יזכה בחירות ולא ישמור על חירותו. תאווה משולחת רסן מביאה לידי עבדות...[בעל מסגרת] אולי יאבד וימות אך לעולם לא יהיה לעבד כך ביחידים כך באומות"[ציטוט] בברכת הצלחה לכל אחד במסגרת בה הוא נמצא שבת שלום
-טוהר- נ.ב. שתי אנקדוטות נחמדות לפרשה:
כשלמדתי השבוע שניים מקרא ואחד תרגום נתקלתי בקטע מעניין. מתברר שהמילה "חמס" מתורגמת ע"י אונקלוס ל"חטופין"[=חטופים]
יש אפשרות לברר עם "האקדמיה העליזה ללשון" אולי ישקלו שם שינוי של הביטוי "יציאה מהארון" ל"יציאה מהתיבה"? אם כן, לשיר של רן "צא מהתיבה" תהיה אז משמעות בכלל שונה...
 

סבבב

New member
אין ספק שזה...

הדבר תורה הכי פרובוקטיבי ובוטה שכתבת עד כה...
 

SmartToyBoy

New member
וואו...

זה אכן פרובוקטיבי. אבל אני חייב לציין שזה מעניין ומסקרן למדי :) יישר כח.
 

טוהרtoar

New member
5 תגובות להערות

תודה על כל התגובות 1> יש צדק בדבריכם. רציתי להוסיף קצת צבע לדבר תורה כי חששתי מכך שזה יהפוך להרגל משעמם שכבר לא מעניין איש. זה דבר עלול כל מה שמתרגלים אליו. 2> אני מקווה שאולי סוף סוף העסיסיות בד"ת זה תגרה ותעורר עוד חבר'ה פה להעלות מדבריהם גם-הם על הפרשה כך שלא אתמיד בבדידותי במערכה. ואני מדגיש שוב שעולם מוזמנים לקחת את מקומי מדי פעם.[במיוחד כעת בלימודים]. 3> צריך לדעת שבסופו של דבר יש גם דברים כאלה בתורה. התורה היא מכלול החיים על כל גוניהם. מה שכן אולי יחלתי להשתמש בעידון ולהשמיט מה שאינו לפומבי. 4> השתמשתי אולי בגסות של יפת להעביר איזשהו רעיון אז אפשר פשוט להתרכז ברעיון שהוא תכל'ס העיקר. 5> בפן הפסיכולוגי- אולי מכל ריבוי הכתבות שקראתי לאחרונה על המצעד המתקרב הושפעתי קצת בעצמי מהאווירה
ושוב שבת-שלום
 

מנסון1

New member
לעניות דעתי ניתן לפרש

שאיברי המין הרי הם מביאים ילדים לעולם. כלומר הם מייצגים את ההורות. וחם שראה את אביו בבזיונו רצה להראות דעתו שאינו מכבדו יותר כאבא, שאינו אבא ראוי כי הוא מבזה את המשפחה, ולכן הראה זלזול ופגיעה באיברי ההולדה. ואולי משהו נוסף ספקולטיבי. מחז"ל רואים שחם לא התנהג הכי בסדר בתיבה. וגם שמו חם מראה אחד שלהוט. לעומת שמותם של אחיו שם שמראה על מהות, ויפת שמראה על יופי. ואם הוא לא היה הילד הטוב שבמשפחה יתכן מאוד שחטף הרבה נזיפות מאבא שלו. וצבר מרירות בלב. והנה עתה באה שעתו לנקמה. הוא תפס את אביו בקלקלתו. זה שהטיף לו מוסר. ואז הוציא עליו את כל תסכולו. ואולי מפה למד יצחק אבינו, שקרב את עשו, אהבו ורצה לברכו. כי ראה מה קורה כשנוזפים ומרחיקים.
 

dudu1212

New member
רגע שאני אבין

איך משתלב פה סיפור המסגרת? מה זה אותה מסגרת? איך מסרסים או דופקים מסגרת?
 

טוהרtoar

New member
בלי לרדת לפרטים

כי עדיין, מדובר פה על דרשה הדמות של נח משמשת לדמות שיחד עם הבילוי והפורקן בעת תקופות קשות עדיין שומרת על גבולות וכו וזו המסגרת כמו שניסיתי להדגיש הדמות של חם משמשת לדמות שבוחרת בבילוי ובפורקן ככלי לפרוץ את המסגרות ואת הצורך בגבולות כלשהן [ולשם הדרשה השתמשתי במינוחים "סירוס מסגרת" ו"דפיקת מסגרת" עבור "פריצת מסגרות"]
 

טוהרtoar

New member
../images/Emo124.gif"הבלוג שבחיי"-חלק א

כמו שכתבתי בעבר לאחר התלבטויות רבות החלטתי ללכת על זה ולפרוץ ב"הודעות-בלוג" קצרות בפינה שלי של כל מיני קטעים מחיי. אני אתחיל עם מה שנראה מתאים לתואר "התחלה" עבור הפורום הזה. כשהייתי רך בימים
, באזור גיל בר-מצווה/חטיבת ביניים[13] כבר התחלתי לזהות כל מיני סימנים של השתוללות הורמנים עת צפיתי [גם] בתמונות של גברים מעורטלים. רק אז לא ידעתי בדיוק איך להגדיר את התחושה הזו, מה שיותר, שלא התייחסתי לזה בצורה מיוחדת ולא ראיתי משהו "מיוחד" בזה. משהו מעין התחושה של אדם וחוה על מראם לפני האכילה מעץ הדעת-טוב-רע. באותה תקופה למדתי בחטיבה דתית מוכרת [לא משנה כרגע איזו, מה שכן רק אומר שאישיותי די גבשה בה] שבאותו זמן שרצו בה הרבה נערים בגילי ומעלה [עד ט]. אחד הדברים שלעולם לא אשכח הוא שעורי הספורט בחטיבה. בעיקר את חולצות הספורט הדי מגרות שהיינו צריכים ללבוש. זו הייתה "חולצת שילוב" עם ציצית, כך שכפי הידוע לכל בר-בי-רב, היא הייתה שסועה לרווחה בשני צידיה. חלק ניכר מהחבר'ה בחטיבה לבשו אותה בלי גופיה מתחת, כך שבעיקר אם היית רזה, ניתן היה לראות די טוב עד כמה הריבועים מקשטים-או-לא את חזך ועוד כל מיני פרטים מעניינים על החלק העליון של חברי. מובן שהדבר גרם לי לשגרון חושים. [
הקטע מיועד למעל גיל 18] אני לא אשכח שאחד החבר'ה בשכבה שלי, כשהיה לובש את החולצה הזו ואז הוא היה גם לובש מכני טרנינג שהתלבשו עליו כך ש...פשוט כשהייתי ראוה אותו נשען על המעקה עם זה והישבן שלו...בראש שלי הדבר היחיד שעבר אותו רגע זה שתי לחמניות שאני רוצה לתפוס...הרגשתי מן משיכת-מגנט כזו להתקרב אליו...אבל כמובן שלא עשיתי כלום. מה שקרה הוא,בקיצור, שהתאבתי באחד הבנים שלמד בכיתה המקבילה [לא הנ"ל, מישהו אחר]. האמת שהוא היה אחד משניים שדי היו נראים לי דומים, אני חושב ששניהם היו מפתח-תקוה [למדו אצלנו כמעט מכל מקום בגוש דן], אני לא רוצה להזכיר שמות לזיהוי, אז בואו רק נגיד שאותו אחד שאהבתי לא ראיתי כבר עידן ועדנים, נקרא לו אלי ולשני נקרא דני. אז לאלי במיוחד רציתי להתחבר. הבעיה שהיינו בכיתות שונות וגם רוב הזמן לא היה לנו שום דבר משותף. אני לא שוכח איך שמחתי כשהשגתי את דף הקשר של הכיתה שלו. בקיץ, יום אחד כשהייתי די משועמם עזרתי אומץ ופשוט התקשרתי אליו סתם, בלי סיבה. שיחה סתמית כמובן שלא נמשכה הרבה. לאחר מכן, כשחזרו ללימודים וראיתי אותו הוא קצת ירד עלי על זה שפתאום התקשרתי אליו ו"נדנדתי" לו. הרגשתי קצת לא טוב עם זה. יותר מאוחר בשנה, נאלצו בהקבצה שלי במתמטיקה להתאחד עם ההקבצה שלו. כל כך שמחתי על זה. אני זוכר שבהפסקה נגשתי אליו. הוא היה נראה לי עייף או לא מרגיש טוב. ררשו היה שמוט על השולחן. "אלי, אתה לא מרגיש טוב?" שאלתי. "לא כל כך". "אוי," אמרתי והגשתי לו את ידי. לא יודע למה. בלי להתכונן לכך, הוא הניח את ידו בידי והתרומם. הוא התחיל לצעוד איתי אל מחוץ לכיתה ואל המסדרון. שנינו מסתכלים לחוץ ורואים את השמש שוקעת לאיטה שעת בין ערביים. אני מרגיש איך הוא מגביר את אחיזתו בידי וממשיך להתבונן איתי בשקיעה. הרגשתי אז משהו מיוחד, ששוב, לא ידעתי להביעו במילים כלל. אין לי מושג כיום מה קרה בגורלו של אלי. זו הייתה,אפשר לומר, ההתאהבות הראשונה שלי. עוד התאהבות ראשונה באותה תקופה- כיתות ז'-ח' כידוע [או שלא, אז עכשיו זה יהיה ידוע] היא התקופה של "חגיגות בר המצווה" של החברים. כולם בכיתה במהלך השנה נכנסים למצוות עם ההורים שנכנסים לחובות בשביל לממן את האולם [או אף המלון] בו יחגגו. כמובן שלנו הילדים זה לא ממש הזיז או עניין. בקצרה, באחת מהחגיגות הללו של חבר שלי מהכיתה, הוא הזמין גם את הבנות שלו מהשבט בבני-עקיבא. בין לבין ריקודים באולם מבטי לכד את אחת מהן ועקבתי אחריה זמן-מה. פתאום הרגשתי מוזר. הרגשתי תחושה שלא הרגשתי קודם. מאוהב. כמובן שלא בדיוק הסתרתי את זה ומה שזה גרם...
<TO BE CONTINUE>
 

סבבב

New member
אכן בלוג מרתק...

מנוסח ומסוגנן בצורה יפה... מעניין ואף ארוטי מעט...
 

SmartToyBoy

New member
ממש יפה :)

ומפתיע - אני חייב לציין ! אתה מוזמן להמשיך , יש ביקוש
ואולי אנסה ביום מן הימים למלא את בקשתך בנוגע לאיזה דבר תורה
 
למעלה