../images/Emo63.gifדברתורה לפרשת בראשית ברא
"א> וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. ב> וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל-הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג> וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. ד> וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל-הָאִשָּׁה: לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה> כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. ו> וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל:"
הנחש כערום [האם תמיד כשעָרומים הופכים עֵרומים?] מצא פתח טוב להיכנס בו כמו שמסביר רש"י ,ע"פ חז"ל כמובן: "ולא תגעו בו -
הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון הוא שנאמר (משלי ל): אל תוסף על דבריו". כלומר הנחש הצליח להכשיל את חוה מכיוון שהיא לקחה צעד אחד קטן מעבר למה שאכן נאסר ע"י רבש"ע. אך נשאלת השאלה- אם אכן חווה הוסיפה מעצמה חומרה מעבר לאיסור האכילה איך הנחש יכל להפילה כשהראה לה שאין כל פגע בנגיעה? הרי היא ידעה שוו רק חומרה וסייג-תקנה? ה"
שפתי חכמים"[לעיין תחת הכותרת "מפרשי רשי"] מעיר במקום שאכן לא חוה עשתה זו כי אם אדם, הוא הוסיף מדעתו את הסייג והתקנה, אך כשמסר את הדברים לחוה לא חידד זאת וכך המסורת עברה כמיקשה-אסור לאכול ואסור לגעת.
כך יכל לחדור היצר הנחשי [דבר דומה אומר ה"
כלי יקר"]. דבריהם אינם חידוש מליבם דווקא, אלא כצפוי המקור בחז"ל. כך מופיע בבריתא בפרק א של "אבות דרבי נתן". מדובר על ברייתא שמרחיבה בעצם את הכללים שקבעו אנשי-הכנסת-
הגדולה [לא של היום]. כשהיא עוסקת ב"עשו סייג לתורה" היא מביאה כדוגמא את הסייג הנ"ל של אדם. לאחר שנשמע שיש כביכול חיוביות בדבר מביאים את האסון הכבד שנגרם עקב כך והסיום שלה בדברים חריפים: "
מי גרם לנגיעה זו? סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו! מכאן אמרו: אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו. מכאן אמרו: אל יוסיף אדם על דברים ששומע.
ר' יוסי אומר: טוב עשרה טפחים ועומד, ממאה אמה ונופל" ובלשון חריפה אף ב"בראשית-רבה" שנעשה פה בלבול בין טפל ועיקר שגרם ל"קיצוץ בנטיעות"[!]. ואכן, מה נורא יכול להיות כאשר גדולים שבגדולים מעבירים מוסר ומסורת ודעתם בענינים שונים שעל הפרק ולא מדגישים לתלמידים ולשומעי לקחם מה טפל מה עיקר מה האסור ומה ה"ראוי להחמיר" מה שגורם דווקא לאותם תלמידים בעתיד שישתו חס וחלילה מים רעים. אני רואה אנשים מוציאים את מרצם ואנרגיות יקרות ומבזבזים על דברים שוליים ולבי נחמץ. הגיע הזמן לאכול מעץ הדעת טפל ועיקר.
"מחר חודש ויפקד מקום דוד מהיות ליד יונתן שאת שאול זה מחריד"
שבת שלום
וחודש טוב
-טוהר- נ.ב מוזמנים עדיין לענות לסקר
שלי -עדיין פתוח! נ.ב.ב. כל הכבוד ל-7 שכבר השתתפו!