../images/Emo63.gifזאת הברכה [והד"ת] שלי לסוכות
אני רוצה לשתף אתכם במשהו
אישי בתחילת השבוע הזה, במוצאי יום הכיפורים
לאחר שאבי עסק, כמו בכל משפחה יהודית ממוצעת בהכנות ראשונות לסוכה ל"זריזים מקדימים", נכנסתי לתוך אותו "מתחם", ישבתי ליד מעקי הברזל ופתאום זה היכה בי... מקום שהייתי חופשי ללכת בו אנה ואנה עשרות מטרים לכל צד
פתאום אני מצומצם לד' אמות של הלכה.
תוך כדי ישיבה, מסובב בחומות של בד ונייר חדר בי הרעיון של סוכות... חלק ניכר מהחיים שלנו זה מגבלות שאנחנו מגבילים את עצמנו [אנחנו=שם סתמי: הכוונה לאינדבידואל,למשפחה,לקבוצה מגדרית, לעם וכדו'] . אין הכוונה דווקא לעניין "סובייקטיבי", כמו שזה מכונה, אלא גם לגבי מה שנהוג לכנות דבר "אוביקטיבי". בתורת הקבלה נפוץ הכינוי לעולם הזה-"עלמא דשקרא"[עולם השקר] שזה נובע מאותה נקודה. אנחנו תוחמים את עצמנו במגבלות לפי מוסכמות אנושיות-בסיסיות ולפי איך שאנחנו תופסים את העולם דרך החושים שלנו כאשר האמת היא שכל זה הוא תוצר
שלנו ולא בהכרח מה שסובב. לפי מה ששמעתי, יש דבר דומה שמקובל בפיזיקה המודרנית, בתורת הקוונטים
, שאף מציאות אובייקטיבית מתנהגת שונה בהתאם להתבוננות עליה. לדוג' אלקטרון יכול להתנהג בתכונת גל או בתכונת חומר תלוי בעין המתבונן
, הדברים הם יחסית לקליטת החושים שלנו. אני חושב שיצירה שהעבירה את העניין הזה בצורה הכי חדה עד היום [לפחות בתתחום ההמונים] זה הסרט,מהכי אהובים עלי, "מטריקס"
אחת הסצינות שאני תמיד זוכר היא של אחד ממתפעלי חללית "ציון" מעיר על ארוחת הבוקר שלו ש[כמו במן] לפי איך שהוא יתיחס ויתכוון לקלוט מהעיסה שבצלחתו- זה הטעם שהוא יטעום באוכל. שם, בשביל לעבור את מחסום "המתכנתים" ולראות איך הכל הוא פשוט אחד ואפס, היה צריך לבלוע גלולה אצלנו, אפשר פשוט להכנס כמה ימים לסוכה ולנסות לחוות איך במקום בד ועצים, מקיפים אותנו עננים של כבוד-שכינה וכך להתרגל לראות את האחד בכל מקום. בקיצור,להיות עטוף בסוכה בצילה של מהמנותא [=בצל של אמונה] זה בעצם להיות בצל של "מטריקס" או יותר נכון במל מודעות ל"מטריקס", עטופים בקירות שבעצם אינם קיימים. רק ההבדל הוא שפהכל אחד יכול להיות "האחד". חג שמח ושבת שלום
-טוהר- נ.ב. לכל מאן דבעאי- אני בע"ה הולך לחבל בנימין לחג אז אם 'תם שם- להשתמע