../images/Emo63.gifהאזינו לדברתורה להאזינו לדברתו
"כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני"
בין כסה לעשור אנחנו מזכירים בתחינות שחוץ מהעובדה שה' הוא מלך מלכי המלכים , הרי רק לא מזמן [בראש השנה
] המלכנו אותו בקול תרועה [שוב], בעת דין יש לפנינו עוד אופציה חשובה של יחס עם הקב"ה שאולי רק בזכותה אנחנו עוד מסוגלים להמשיך והיא:
"אם כבנים-רחמנו כרחם אב על בנים" ואיך בדיוק מתבטאים אותם רחמים
מהם יחסי אב על בנים
על זה עונה פרשת השבוע שלנו: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ:" המדרש מסביר את ההבדל בין הנשר לשאר העופות
- השאר הם לא ה"הכי הכי" ויש להם סיבה לפחד ממי שלמעלה-לכן בעת לקיחת בניהם הם נושאים אותם בטלפיהם. לעומתם הנשר הוא -אין עליו-ואין מעליו-הוא זה שעיני כל נשואות אליו ואין כמוהו- ודווקא זה מה שנותן לו לשאת את בניו על אברותיו [=כנפיו] כך שאם מישהו שולח גירי-חיצים בבניו, שהוא יהיה זה שסופג אותם. דווקא עובדת העוצמה הגדולה שגלומה בנשר גוררת איתה יכולת ספיגה לכל החיצים והמכות שמנסים להישלח בבניו גם אם , ואולי, הם לא מגיעים אליהם בחינם. האם זו גם תכונה ביחסי אב-בן
אנושיים אידיאלית
רש"י מקשר זאת בפרושו ל"ענן השכינה" שסכך [וכך גם סוכות כבר נכנס] על בני ישראל במדבר ו"בלע" את כל חיצי-המצרים, המייצרים, שנשלחו לעברם. וזאת מתאר המדרש גם כן ע"י יחסי אב-בן: משל לאב ובן שטיילו בדרך- בא זאב מאחור העביר את בנו לפניו- בא נחש מלפנים הניחו בידיו- נתקעו מול נהר- הניח אותו על ראשו שלא ירטב ועבר[ציטוט חופשי]. זה מהות יחסי אבא ובן- ככל שהאב עצום יותר הוא ירצה להיות הסופג במקום הבן. החפץ-חיים בספר המוסר "שמירת הלשון" משבר כך את האוזן בחומרה הרבה של לשון-הרע שאם אב רואה אדם שמכה/מקלל/מוציא דיבר רעה על בנו, גם אם הוא רואה שיש דברים בגו הוא כועס נורא על מי ש"התנדב" להיות זה שפוגע בבנו וגורם לו לסבול. לכן גם אם יש דברי אמת בדבר יש תנאים איך לומר אותם. אם באמת צריך-הוא כבר ימצא איך יטפל בזה. אבינו מלכנו-...כי אין לנו אבא אלא אתה
. וברוח התקופה ובבחינת האמור "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"
אביא קטע מפיוט "סליחות" שנכתב ע"י הפייטן הידוע ר'
משה בן עזרא ונאמר ע"י [חלק] מאחינו הספרדים ]אותו אחד שכתב את "אל נורא עלילה"]. [מוקדש לכל מי שיש לו חבר בשם "צבי"]: בוא, הצבי, קום והבריאני מצוף שפתך והשביעני! אם בעבור חטא ובגלל אשמה אשגה ביפיך - אדני שמה!" ... נפתה, וקמנו אל בית אמו, וייט לעול סבלי את שכמו, לילה ויומם אני רק עמו. אפשט בגדיו - ויפשיטני, אינק שפתיו - וייניקני. אל תאנף בי, צבי, עד כלה, הפלא רצונך, ידידי, הפלא, ונשק ידידך וחפצו מלא!" שבתשובה ושלום
-טוהר- נ.ב. לא לשכוח להזיז את ה