../images/Emo63.gifפתיתים של דבש לראש השנה../images/Emo74.gif
"בחמישה דברים נמשלה התורה...
בדבש מנין? 'דבש וחלב תחת לשונך'"[מדרש דברים-רבה]
[פתית א]
חז"ל קבעו כי "תרי קלי לא משתמעי"[עברית: שני קולות לא נשמעים] אך האין קול אחד כשלעצמו "כתרי קלי משתמעא"
? לפני התקיעות מברכים:"...אשר קדשנו במצותיו וצונו
לשמוע קול שופר". עיקר כוונת המצווה היא בשמיעת הקול ולכן בניגוד לשאר המצוות שאומרים לכל היכול שיצא בקיום בעצמו פה קיים בעל-תוקע שמוציא את כל האחרים, כי העניין איננו
שיתקעו בשופר אלא
שיקשיבו. זהו הציווי בתורה: "
זכרון תרועה" ולא "הרמת תרועה" או משהו דומה. במה התייחדה השמיעה? למה זה הדגש במצווה? כי כך "תרי קלי משתמעי"
. בתרועה יהיה אחד שישמע "טרמיטא"[=קול קטוע מאורך כקול אנחה] ואחר שישמע "גימל דקיקן" [=3 קולות הברה קצרה כמו קול בכיה] אך שניהם ישמעו תרועה [ר"ה ירושלמי]. שתי קולות במחיר אחד. מיוחדת השמיעה לעומת שאר החושים, למעט אולי הטעם, שפרשנות הנקלט מהחוש בו ברגע תלויה ב"כלי" בו היא עוברת [בלי קשר לפגמים אוביקטיביים כלשהם]. למשל בחדשות
- בשביל לתת גוון פרשנות מסויים לתמונה, הצלם ייצלם אותה באופן מסויים ואז כולם יראו אותו דבר אך כשהשדרן יספר סתם ידיעה כלשהי
, עלולים שני אנשים לשמוע דברים שונים, כל אחד דרך ה"ניגון" שלו. בתרועת השופר, "מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל" [עברית: חכם טוען קול של גניחות וחכם טוען קול של יללות, ר"ה בבלי] כי, לפי הסבר ה
ריטב"א [ר'יום-טוב בן אברהם אשוילי], אנשים בעלי שמיעה מוזיקלית שונה טענו לקולות שונים שמתאימים לדעתם להישמע כ"קול תרועה". בעיצומה של מצוות ראש השנה,
רוצים שהחוויה תטובל בצבע האינדבידואל של כל אחד מישראל
, לא סתם מעשה חדגוני אלא מעשה שדרך "מכונת עם ישראל" כ
יפוצץ סלע "יתחלק ל70 קולות" וירווה את כל העולם.
[פתית ב]
"היום הרת עולם"[תפילת ר"ה]-האמנם כן
בידוע שאחת מסוגיות "דת ומדע" היא גילו של העולם ותהליך הבריאה
. לפי ה"דת" [שם נורא בשביל "יהדות"] העולם יחגוג בראש השנה "יומולדת" 5767 ואילו לפי המדע הוא בהרבה יותר זקן. האומנם כן? בדיקה לעומק תעלה שהדעה המקובלת היא שר"ה הוא היום בו נולד
האדם ואילו העולם, ממילא, "נולד" ב"כה אלול"[-כמובן אמירה לשיבור האוזן כמו "יום" בבריאה]. הדבר גם מסתבר כידוע במקורותינו שיום הולדתו של כל אדם הוא גם יום חשבון הנפש בשבילו [ובגלל זה היה לי מה לכתוב פה על חשבון-נפש כאשר הדברים סמוכים ליום הולדתי] ומה מתאים יותר עבור יום חשבון הנפש העולמי יותר מאשר יום הולדתו של אביהם של כל בני אדם?
האם מותר לי לטעון דבר כזה לא מקובל, לכאורה? האם זה בכלל עקרוני? התשובות לפי
ריה"ל: כן ולא [ובזה הסדר].
ריה"ל [ר' יהודה הלוי] טוען בספר "הכוזרי" כי יש דברים עקרוניים ביהדות אך לא כל דבר הוא כזה ולא מכל דבר עושים "ביג-דיל" והופכים את אומרו ללא-יהודי:
"אלו ראה אדם המאמין בתורה הכרח הגיוני בדעה על היולי קדמון בצרוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים[בקיצור- שזה לא ממש "יש מאין" ולא מה שמספרים] לא היה בכך משום פגם באמנותו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסוים ושראשוני האנשים בו היו אדם ונח"[מאמר ראשון-
המקור באתר של "צל הרים"]. אז לפני שבאים להגן בקנאות על היהדות צריך לבדוק טוב האם זה עניין עקרוני או אולי סתם "בזבוז של תחמושת". האם שוני במצוות לנשים הוא בגלל שוני ממשי באישה או עקב לחימה של היהדות באפליות נוראות יותר שהיו? העיק שקודם כל יעשו את שציוון ה'. האם ה' יכול להרים אבן שהוא לא יכול לברוא וכו וכו –העיקר קודם לכל מה ה' דורש ממני האם איסור מסויים מבטל גם את כל המסביב? ליחמו על האיסור עצמו. ברוך המבדיל בין עיקר לטפל. ודר"א-
יומולדת שמח לאדם! הדו-מיני הראשון! [כאמור בדברים שנכתבו בעבר]
[פתית ג] למה "שנה טובה
ומתוקה" ולא מספיק "שנה טובה"
כצפוי אענה במשל, לא זוכר אם אכן הוא נאמר על ר' זושא המפורסם אך מכיוון שהדבר מתאים אשאיר זאת כך. משל ליהודי חסיד שבא לאדמו"ר שלו להתלונן על כך שהטובות נפקדו ממנו. מריבות עם האישה, חוסר הצלחה עם הילדים, חובות כספיים ומה לא. האדמו"ר לאחר ששמע את דבריו הציע לו לסוע לעירה ניאפולי ולחפש שם את ר' זושא . בקצרה הוא נע ונד בעירה והגיע לבקתה רחוקה
. רק מהתבוננות מבחוץ הסיק שזה לא מה שחיפש-בקתה כזו עלובה לא ראה בחייו. כשנכנס התברר שהקדים בפליאתו כאשר תוכן הבית זעק לשמים: "מיטה" של טבלת קרש עליה מפוזר קש, שולחן קטן, קורי עכביש על קירות ו...הבנתם. ובתוך כל זה הוא רואה את ר' זושא רוקד משמחה. "איך אפשר לשמוח בתוך רעות שכאלה?" ר' זושא לא הבין "רעות? אילו רעות? הכל טוב ברוך השם". "טוב? סתכל מסביב , סכתל על הבית בו אתה גר ,על המיטה על..." ר' זושא מיד הסביר: "תגיד ר' יהודי- פת לאכול ושולחן לאכול עליו יש לי? מיטה לשים עליה את ראשי יש לי? קורת גג יש לי? יש לי את כל הטוב שבעולם". הדיבור התמים של ר' זושא נכנס לליבו והתחיל להשפיע עליו.לאחר שחזר לביתו לא התלונן על הטוב שזנח אותו. אנחנו צאצאי-צאצאי ר' עקיבא שטען : כל מה שה' עושה- הכל לטובה. ממילא כל מה שקורה במהלך השנה הוא טוב. אבל אנחנו, כמו תמיד, רוצים
יותר מזה. אנחנו מאחלים לא רק שבשנה הקרובה יגיעו דברים
טובים, אלא אנחנו מאחלים שנזכה לכך שהטוב שיגיע בשנה החדשה לא ימרר אותנו
אלא יהיה הטוב הזה שמשאיר טעם
מתוק בפה
. אז בברכת שנה טובה
ומתוקה
לכל שומעי וכלל ב"י [=בית ישראל] -טוהר- נ.ב. גאולה לעולם- הרעיון שבמרכזו של פתית-ב עלה בראשי לאחר בירור ומחשבה וזהו רעיון שהגעתי עליו
בעצמי לאחר מכן נתקלתי במקרה בספר לא-מפורסם באחת הספריות שכתב רב, גם כן לא מהמפורסמים,על מועדים וכו וראיתי שם את הרעיון הנ"ל כך שלא ילינו עלי על גניבה.