../images/Emo63.gifדבר תורה ל'כי-תבוא'
ישנה דעה רווחת בהמון בנושא "מערכת" השכר והעונש ביהדות
שסוברת,אולי בהשפעת ספורי ילדות אולי סרטים, שהעונשים הגזורים על החוטא הם כמו עונשים של מאפיה- בסגנון הברק שעלול לפגוע במי שהדליק ת'אור או חימם על האש בשבת כמו אומר: "דיק בלאק!!!"
ודאי לי שלכולם יצא לקרוא/לשמוע על אנשים בתהליכי יציאה בשאלה שמתארים איך בפעם הראשונה שהפעילו מתג בשבת עדיין חששו מברק שיפציע באמצעו של יום.וגם סיפורים דומים בכיוון ההפוך. במרכז הפרשה השבת נושא הברכות והקללות שניתן גם לראות כשכר ועונש שיבואו על האדם על התנהגות כללית בעם. כשמקבילים בין הפתיחה של הברכות לשל הקללות רואים חוסר פרופורציה שמניע את חז"ל לדרוש: "אם שמוע- אם שמעת קצת סופך לשמוע הרבה" ודבר אחר בגוון דומה: "אם שמעת בעולם הזה תשמע לעולם הבא"[תנחומא סימן ד] כדברי בן עזאי במשנה: "מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבריה"[אבות פרק ד] בקיצור-המצוות זו "מערכת המזינה את עצמה"- למה הכוונה??
בפסוקי הקללות מופיע דבר לכאורה לא קשור:
"ועבדת שם (בחו"ל)) אלוהים אחרים אשר לא ידעת"[כח,סד] -מה הקללה פה? איפה העונש? הרי זו עבירה
אז אכן אונקלוס ורש"י מפרשים שהכוונה שהיהודים ישתעבדו תחת עול העכו"ם-שהם עובדי הכוכבים והמזלות אך זו סטיה מהפשט. לפי פשט הפסוק-עצם
הע"ז הוא
העונש. העבירה היא העונש העונש הוא העבירה.
היתכן כדבר הזה
אז זהו שכן, כדבי בן עזאי עצמו:
"שכר מצוה-מצוה שכר(=עונש)עבירה-עבירה"[שם] הפרשנות המקובלת שזה נוסח אחר של הכתוב לעיל אבל ניתן לחלוק. לפי האדמו"ר של חב"ד מלובאוויטש[שיחות לפרשה]אכן עצם המצווה, עצם ההשלכות של קיום המצווה-הם שכר המצווה ובאופן דומה עבירה.(וכמדומני ששמעתי כך גם בשם
השל"ה-שני לוחות הברית) שכר המצוות-הוא תוצאה ישירה של חיים לפי המצוות וכנ"ל עונש העבירות-הוא תוצאה ישירה
[*]. זה לא פלוס חיצוני.אין מה להוציא ת'ראש לחפש מעבר לכך
. עצם החיים שבנויים בהדרכה שכזו זה השכר האמיתי וכנ"ל הפוך. יהודי שבנה עצמו סביב מצוות-עבירות חש שיוצא מושכר מעצם כך ולא ממתין לסוכריה מהדוד או למהנדס שיבנה כולא-ברקים. והכוונה ב"בניה" היא מעבר לתשובה פרטנית למקרי יום-יום אלא גם לאווירה כוללת של פקיחת עיניים מול המציאות שתמנע הגעה ל"עוורון ותמהון לבב" שעלול לגרור "בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי".
יתכן שזה קשור לדיסקונספציה של משמעות טוב-רע. ה
רמב"ם נלחם בכתביו נגד דעת הפסימיים וטוען שהרע שמפריע לאדם הוא בעיקרו השלכה ישירה ותוצר ממעשי האדם עצמו, אם מעלמים מפגעי הטבע שמתרחשים "פעם ב" ולפי ה
רמב"ם אף הכרחיים לקיום וממילא בגדר טוב:" רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים. בשל הליקויים שלנו אנו צועקים ומשוועים לעזרה, ובגלל רעות שאנו עושים בעצמנו ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לאל" [מורה נבוכים חלק ג, יב-
המקור בהוצאת אוניב' תל-אביב]. הרבה פעמים אנו מצואים עצמנו כועסים על דברים רעים שקורים לנו כשבעצם נובעים ממעשה ידינו [או מעשה ידי חבירנו/אחרים]-מילים אחרות-בור שכרינו לעצמנו.אבל תמיד נחפש את המישהו הזו שהיה לו את-חפירה ביד
. זו הסתכלות בוגרת יותר על השכר והעונש-שורה תחתונה-זה בידיים שלנו. ואם מישהו התחשמל מהרמת מתג בשבת-זה היה כנראה בגלל גופו
הרטוב ממים בסביבה
שלא מחונכת מספיק לרגישות לחיי אדם בה מצווים בגוון של מצוות. את הברקים אפשר להשאיר לסרטים. נ.ב. כמובן שזה משפט דו-כיווני ונכון גם הפוך- אם אדם חי חיים השואפים לחיי
זוועה הוא לא בונה עצמו כראוי לאורן של המצוות. גם אם מצטייר בעיניו ואף בעיני אחרים כ"מקפיד" הכי גדול. איפשהו יש פה "באג" במערכת שצריך לפשפש החוצה לקראת הימים הקריבים. שבת שלום
-טוהר-
[*]הערה כללית: בדברי פה על "חיים לפי מצוות" איני מתכוון למישור ההלכה שבו עסקתי שבוע קודם וללא ירידה לפרטים- אלא על התמונה הכללית, מישור ההדרכה הכוללת של מה שמכונה "תרי'ג מצוות"]