הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

אחת לפני האחרונה...

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifדבר תורה וקישור לפרשת "ראה"

(מוקדש לזכר הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל,"הרואה", ששבת זו היא היום-זכרון שלו)

"את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, אותו תשמרו לעשות, לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו"

נאמר בפרשה שלנו. בפשט הדברים, מדובר על איסור מהתורה לגרוע או להוסיף על מה שמצווה בה. אם כך, איך זה מסתדר עם מצווה אחרת בתורה, שתופיע בפרשה של שבוע הבא: "על פי התורה אשר יורוך...לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", שנותן כוח ברור לחכמי הדור (לדייני הסנהדרין שיושבים "במקום אשר יבחר השם") להורות, לגזור, ולתקן? להוסיף תקנות וגזרות?? כיוון אפשרי אחד ללכת בו, הוא על פי פרוש רש"י במקום, רש"י מפרש את הפסוק שונה ממה שתארתי: "לא תוסף עליו= חמישה טוטפות בתפילין, חמישה מינים בלולב, ארבע ברכות בברכת כהנים...." מילים אחרות, לא מדובר על איסור לשנות את מספר המצוות והאיסורים, אלא לשנות את הכמויות והשיעורים שהוגדרו במצוות, כמו קביעה של 5 טוטפות במקום 4, 5 מינים במקום 4, חיוב ציצית על בגד 3 כנפות וכו' כיוון שני אפשרי, הוא על פי פירושו של ספורנו (ר' עובדיה ספורנו, סביבות 1480-1550) במקום. דברי הספורנו נראים, לדעתי, יותר קרובים לפשט, לאור העובדה שהוא מפרש את הפסוק הזה בהקשר ובהמשך לפסוק הקודם הצמוד אליו, שלא הבאתי קודם. הפסוק שמופיע לפני אומר כך: "לא תעשה כן להשם אלוקיך, כי כל תועבת השם אשר שנא עשו לאלוהיהם, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם. את כל הדבר..." בהתאם לכך אומר הספורנו: "לא תוסף עליו= כי אולי תוסיף דבר נמאס אצלו יתברך, כמו שיהיה אם תרצה להוסיף מיני עבודות לאל יתברך, שלפעמים תהיה העבודה הנוספת דבר נמאס אצלו יתברך, כמו שריפת הבנים" לפי זה אפשר לומר, גם לאחר שניתן כוח לחכמים לתקן תקנות ולגזור גזרות, המגמה של כל ה"תוספות" הללו אמורה להיות איך לדאוג לכך שהבסיס של תרי"ג מצוות יישמר. לדאוג לכך שמגמת התורה בתרי"ג המצוות תמומש בפועל. לא המצאה של גזרות ואיסורים חדשים, מהם כאלה שעלולים להימאס אצלו יתברך. יש הרבה שמחפשים איפה לדקדק עוד ועוד באיסורים ומצוות חדשים לבקרים או לחלופין שרואים לנכון להלהיב ציבור למעשה כלשהו שיש בו לדעתם הוספה לטובה בעבודת השם. צריך רק זהירות בכל זה, כי בדברים שמוסיפים עלול להיות "כמו שריפת הבנים". שבת שלום

-טוהר- והפעם, החלטתי ללכת על קישור שלא קשור לפרשה דווקא אלא פשוט שיר מרגש ששמעתי לראשונה השבוע ברדיו וישר התאהבתי

 

[הכל לטובה10]

יישר כוח ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי" - פרק צט(99)

לא לשכוח

שימו

- הפוסט הבא, פוסט המאה - הפוסט אותו אתם כותבים

-פוסט הראיון עם טוהר הפוסט יוקדש כולו לתשובות על שאלות שאתם שולחים לי, אז... ממתין לשאלות שלכם (במסרון, במייל, או בתגובה פה. עד עכשיו קיבלתי רק שתי שאלות, אז יש מקום לעוד). ולפוסט הפעם: טוב...ואוו...ממה אני מתחיל...בכל הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי, הצטברו כל כך הרבה סיפורים וארועים... האם מהתחושות מהעצרת ההיא? האם מהחבר מהתיכון, שחשתי שיש בינינו "רגשות", שפגשתי פתאום השבוע לאחר כמעט 10 שנים? האם מצעדי ה"יציאה מהארון" שעשיתי כלפי שני אנשים נוספים השבוע (שאינם הומואים, ביניהם אחותי)? האם בכלל ממה שתכננתי על הימים ההם של המתח העובר על נער בן 17 כשהוא מחליט לשקר באתרי אינטרנט ולאשר שהוא מעל 18? טוב...בדרך כלל אנשים נמשכים לסיפורי "יציאה מהארון" אז נראה לי שאתחיל בזה. לפני כשבועיים בערך, ההורים שלי היו בחו"ל במהלך השבוע והתארחתי אצל חבר בשבת. יחד איתי הוא אירח עוד כמה אנשים, ואותי הוא שיכן בחדר אחד עם עוד חבר שלו, בלי לומר לי הרבה פרטים מי זה (הוא גר במעונות של האוניברסיטה, אז לא היה לו מקום להכניס את כולם לאותו חדר). אותו חדר היה בדירת שותפים בה התגורר מישהו שהוא מכיר. בכל אופן, אחרי שהגעתי לדירה, כיאה לכל דתי מצוי בדקה ה90 שלפני שבת, שמחתי לגלות שאותו אחד שאני אמור לחלוק איתו את החדר הוא גם ידיד שלי משכבר הימים...(וגם מכר של אחותי)... נעשה סיפור ארוך קצר(מקווה שתרגמתי טוב..), במהלך סידור הדברים שלי בדירה , עיני נתקלות לפתע בפרוספקט של... הו"ד: הכולל את "מסמך העקרונות", מדבקות וכו' ידיד שלי (נקרא אותו יחיאל) שראה שאני מבחין בזה, מיד מיהר להגיב: "אף אחד פה לא קשור לזה..." (טוב, אוקי, כאילו מה זה "קשור לזה"? הומו? סתם מתעניין? אז איך זה הגיע לפה בכלל? ומה זה, מחתרת?) תוך כדי שאני סוקר אני פולט דברים כמו: "יפה, יפה, טוב לראות שיש לזה תפוצה" הקטע הזה די עבר, אבל אח"כ כשחזרנו מסעודת שבת חזרה לדירה להתכונן לשינה שוב נתקלתי בחומר, ושוב עיינתי בו כבוחן חומר חשוב (יש מצב שהזמנתי את מה שהולך לקרות?...) יחיאל כנראה לא יכל לעצור בעדו, ניגש אלי ושאל: "תגיד לי משהו, אתה הו"ד??" הדילמה איך לענות לו עברה לי בראש ממש מאית שניה, וישר נפלטה התשובה האמיתית:"כן" עשה רושם שחוסר הנינוחות שראיתי עליו קודם קצת גדל. הוא ישר הגיב ב:"לדעתי זה מאוד חשוב מה שאתם עושים, שתדע שאני מאוד תומך בכם וכו וכו..." ועשה רושם שהוא מקבל את זה, אמנם כאחד שאין לו ממש מושג איך לעכל, אבל מקבל. קצת יותר מאוחר, כששנינו התכוננו לישון, הוא בא אלי ביציאה: "מממ...אני רוצה לשאול משהו, אבל אני מפחד שתפגע.אני ממש ממש לא רוצה לפגוע בך...אבל חשוב לי לשאול" הקיצר, שחררתי אותו:"שאל" והוא:"תגיד, זה בסדר מבחינה הלכתית ששנינו נישן באותו חדר?, יפריע לך אם אני אעבור לחדר אחר?" אמרתי לו שאין שום בעיה הלכתית what so ever בזה, אבל הוספתי שאם זה לא נוח לו, אני לא אפגע אם הוא יבחר לעבור.ואז הוא ישר:"אז זה בסדר אם אני אעבור? פשוט...בלי לפגוע כן?..." אשקר אם אכתוב שלא היה בליבי עליו כלום. קצת כואב שאנשים תופסים את העניין הזה בפרספקטיבה לא נכונה... המקרה השני היה, כאמור, עם אחותי. פה אני גם אקצר מכיוון שלהסביר איך הגעתי לשוחח איתה על זה קשור לכל מיני דברים שהיא עוברת, אבל בגדול אחותי חוותה לאחרונה קשר שהיא הרגישה שהיא לא יכולה איתו, אבל היה לה קשה מאוד לסיים אותו. בסוף, כשהצד השני בחר לסיים, וזה נגמר, עם הזמן היא התחילה להרגיש שזה מאוד חסר לה. שמתי לב שהיא ממש מוטרדת ממחשבות על הקשר ההוא, שלא רצתה, אבל מצד שני חסר לה מאוד. מכיוון שהתחושות האלה מוכרות לי, וראיתי שהיא נכנסת לאיזה מצב נפשי, הגעתי להחלטה שאני חייב לשוחח איתה על זה. על המקום של רגש בקשר, על הצורך לבחון בצורה מושכלת קשר, ולבחון מה המטרות המשותפות בו... ובשביל להבהיר את דברי ספרתי לה על הנטייה המינית שלי. האמת, שהיה לי מאיפה "לתקוף" כי, כפי שכתבתי באחד הפוסטים בעבר, לפני כ10 שנים, כשהייתי עוד בתיכון, ראיתי אותה מתכתבת עם ידיד שלה ואומרת לו:"אני חושבת שאחי הומו" כמובן, שזה טלטל אותי לגמרי. למזלי, ידיד שלה ישר הגיב ב:"נראה לך?? הוא כזה צדיק, מה פתאום..." אז השבוע אני עצמי עניתי לה. מסתבר שהיא בכלל שכחה את המאורע הזה, המאורע שאני סחבתי בראש כל הזמן אחד האנשים שכיכבו בפוסטים שלי מתקופת התיכון, הוא אבי, שם כתבתי רבות על השיחות ה"מעניינות" שהיו בינינו במהלך סדר ערב, על בנים שאוהבים בנים שיותר מדי בנים מאשר שיהיו בנות שאוהבים בנים שאוהבים בנות... ועל רגע סמי-אינטימי בינינו (במבט מסוים), על החשש הגדול והרתיעה שהייתה אצלי מלהתייחס לכל זה, על ה"רצוא ושוב" שכל הקטע הזה גרם לי להרגיש. וגם על איך שנתיים שלוש אחרי, בשבת מחזור, כשהגעתי כשסוף סוף יש לי קצת יותר אומץ, הרגשתי שהוא בוחר להתנכר אלי. אז יד מלמעלה כיוונה שאפגוש אותו השבוע. המעניין, שבדיוק התחלתי לחשוב עליו ועל כל הסיפור מספר פעמים השבוע (חבל שלא חשבתי על המשיח, הא...) וזו אכן יד מלמעלה. מישהו דאג לכך שבקפיטריה הקרובה לבניין שלנו לא היה את אשר חפצתי, ולכן הרחקתי נדוד לקפיטריה אחרת. שם, בבנין ההוא, ראיתי שולחן כיבוד סמוך לחדר הרצאות וניגשתי להתכבד. בין האנשים שהיו שם, ראיתי איזה דתי אחד, ואחרי מספר שניות של מבט לא היה לי ספק:"אבי". כמעט 10 שנים! קולטים? כמעט 10 שנים שלא ראיתי את הבחור... פניתי אליו:"אבי!" והוא מביט וגם ישר מזהה:"הי, טוהר, שלום. מה שלומך?", בנימה של שיחת נימוסין קלה שכזו. בקיצור, אני עדכנתי אותו, הוא עדכן אותי, שהוא סיים תואר ראשון בכלכלה, ובדיוק עכשיו הוא מתחיל תואר שני במשפטים(ההרצאה שם הייתה של קורס בתואר). והרגשתי איך השיחה בינינו מתנהלת כשיחת נימוסין ידידותית קרה שכזו, כאילו אנחנו סתם שני אנשים שהיו במקרה באותם מקומות בחיים. חשתי את השאלה ההיא המנקרת בראש, שעדיין טמונה לה שם עמוק עמוק ולעולם לא יצאה החוצה: "אבי, אתה הומו?". כמובן שהיא לא זזה ממקומה הקבוע לה זה שנים. יותר מאוחר, כשהלכתי לתפוס טרמפים שוב פגשתי בו.ראיתי שלט בו כתוב אותה עיר בו היה גר בתיכון. ישר עלה לראשי:"ואי, אז הוא עדיין רווק? גם הוא עדיין עם ההורים?" הערה בנושא ישר הבהירה: הוא לא. הוא כבר לא גר שם. הוא פשוט נוסע לשם כרגע. נתתי לשאלה ההיא שבתחתית הראש לעכל לאט לאט את התשובה לה היא חיכתה כל הזמן. על אף שזה עדיין לא אומר, ועל אף שתשובה מפורשת לא נאמרה. לאחר מספר דקות הגיע לי טרמפ שסיים את השיחה הקצרה והקרה בינינו. עוד מעט יומולדת...מי היה מאמין. 10 שנים. 10 שנים עברו מאז שהייתי אותו ילד מופנם וחושש, שמנסה לאזור אומץ ולהיכנס לאתרים של מבוגרים בלבד, בתואנה שזה לא ממש שקר כי ממילא אני אוטוטו בן 18. גם 17 וכמה חודשים זה בסדר.... ואיך שמחתי לעצמי כשהגיע הגיל המיוחל. סוף סוף אני רשמית בעולם המבוגרים! יכול לעשות הכל ולהיכנס לאיפה שאני רוצה! לא חושב על זה ש10 שנים אחרי, אני עוד אתגעגע לעולם הילדים, בו לא ידעתי כמה דברים שאני יודע היום... להתראות בפוסט המאה...