הפינה של טוהר
- פותח הנושא טוהרtoar
- פורסם בתאריך
../images/Emo63.gifד"ת וקישור לפרשת "חוקת"
אחת הדמויות הידועות בדרשות החסידיות היא דמותו של הרב לוי יצחק מברדיטשב (עיר באוקראינה, לשעבר חלק מפולין), מי שזכה לכינוי "סנגורן של ישראל" עקב התבטאויותיו שתמיד התעמקו בלימוד זכות על עם ישראל. מצאתי בספר דרשות לשבת, מובאה מספר החידושים שלו: "קדושת לוי", בנוגע לשאלת חטאו של משה רבנו, שיכולה ללמד משהו על הדרך העדיפה לקדם ולשפר ערכים ומעשים טובים בישראל: "עניין חטא מי מריבה שנוי בחלוקי דעות בין הרמב"ם לרמב"ן. הרמב"ם אומר, שעיקר החטא היה בזה שכעס משה על בני ישראל והעליבם בדברים: "שמעו נא המורים", ואילו הרמב"ן אומר שעיקר החטא היה בזה שהכה את הסלע ולא דיבר אליו. לאמתו של דבר, אין שני הטעמים הללו אלא אחד. שכן שני מיני צדיקים הם – יש צדיק שאינו פוסל מלהוכיח את ישראל עד שהם חוזרים בתשובה, ומאידך יש צדיק שנוהג להפך – הוא מעלה ומרומם את ישראל כל כך, עד שהם בושים לחטוא. וההבדל בין שני הצדיקים הללו הוא בזה: זה שמביא את ישראל לידי תשובה מרצונם הטוב, הרי גם טבע הבריאה נכנע אליו ועושה ברצון את כל אשר יצווה לטובת ישראל, שהרי לא נברא העולם אלא בשביל ישראל. אבל זה שכופה את התשובה על ישראל על ידי דברי תוכחה קשים וחריפים, נאלץ לכפות גם על הבריאה כי תעשה את רצונו לטובת ישראל, אבל לא מרצונה הטוב תעשה זאת. יוצא אפוא, כי הואיל ובא משה לכלל כעס והוכיח את בני ישראל בדיבורים קשים: "שמעו נא המורים" – לא רצה גם הסלע לציית לדיבורו בלבד, אלא נאלץ משה להכותו ולהוציא ממנו את המים בכפיה..." מי שרוצה לנסות לשפר מצב מוסרי בעם ישראל, וחושב שהוא יועיל לכך על ידי זה שיצא בקריאות קשות וגידופים, שיתלה פשקווילים עם מילים קשות, ויגדף את מה (ובעיקר מי) שבעיניו לזרה בעניין, טועה בגישה וייענש בכך שהטבע לא יהיה לצידו. גישה נכונה ובריאה היא זו שמוסיפה כל הזמן ללמד את הישראלים כמה טובים וכמה פוטנציאל גדול טמון בהם, עד שאנשים בעצמם מבינים מה ראוי ומה לא ראוי לעשות. הנוקט בגישה זו יזכה גם לשידוד מערכות הטבע לצידו. שבת שלום
-טוהר- נ.ב. מעניין שהאקטואליה לא פוסחת מפרשת השבוע יותר נכון להפעם, מההפטרה ההפטרה בגדול עוסקת בחזרתו של יפתח לקדמת הבמה בקרב יושבי גלעד, לאחר שנודה מהחמולה המשפחתית עקב היותו בן אישה זונה (לפי הפסוקים הכוונה ל"אישה אחרת". או מסיבה אחרת כלשהי לא ברורה) החזרה של יפתח מגיעה לאחר שהעמונים מתגרים בישראל וטוענים נגדם טענה מאוד מקורית: "די לכיבוש!" "אתם כובשים באפרטהייד את השטחים שלנו!" וכדומה וזקניי גלעד מחליטים שיפתח הוא האיש המתאים לעמוד בראש המערכה נגדם. כי מי יכול לעמוד נגד טענות כמו: " ויאמר מלך בני-עמון אל-מלאכי יפתח, כי-לקח ישראל את-ארצי בעלותו ממצריים, מארנון ועד-היבוק, ועד-הירדן; ועתה, השיבה אתהן בשלום" הבעיה היא שכעתה כן אז, העמונים לא בוחלים בפרופגנדה שקרנית ומסלפת עובדות, וזו גם הסיבה לקביעת הקטע כהפטרת השבת, מכיוון שהטענות הבאות של יפתח מבוססות בדיוק על מה שנאמר בפרשת השבוע עצמה: "ויאמר לו, כה אמר יפתח: לא-לקח ישראל את-ארץ מואב, ואת-ארץ בני עמון. כי, בעלותם ממצריים...וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמורי מלך חשבון; ויאמר לו ישראל, נעברה-נא בארצך עד-מקומי. ולא-האמין סיחון את-ישראל...ויילחם, עם-ישראל. וייתן ה אלוקי-ישראל את-סיחון ואת-כל-עמו, ביד ישראל--ויכום; ויירש, ישראל, את כל-ארץ האמורי, יושב הארץ ההיא. ויירשו, את כל-גבול האמורי--מארנון, ועד-היבוק, ומן-המדבר, ועד-הירדן. ועתה ה אלוקי ישראל, הוריש את-האמורי, מפני, עמו ישראל; ואתה, תירשנו? הלוא את אשר יורישך, כמוש אלוהיך- אותו תירש; ואת כל אשר הוריש ה אלוקינו מפנינו אותו נירש. ועתה, הטוב טוב אתה, מבלק בן-ציפור, מלך מואב? הרוב רב עם-ישראל, אם-נלחום נלחם בם? בשבת ישראל בחשבון ...שלוש מאות, שנה ומדוע לא-הצלתם, בעת ההיא?..." במילים אחרות: אם כבר, מי שיש לו "קייס" נגד ישאל אלו האמורים (מהם השטח נכבש ישירות) או אפילו המואבים (מהם השטח נכבש על ידי האמורים), אבל מה העמונים מכניסים את עצמם לעסק? וכטענה מחדדת שואל יפתח שאלה נוקבת: נגיד ואתם חושבים שהשטח שלכם, איפה הייתם כל השנים? ולמה חיכיתם עם הטענות לישראל ולא לאלו שהיו לפניהם? כמובן שהתגובה של העמונים קצרה וצפויה: "ולא שמע, מלך בני עמון, אל-דברי יפתח, אשר שלח אליו" וההמשך בהפטרה...
נ.ב.ב. ועכשיו לקישור: בימים בהם מדווחים על כך שייתכן מאוד ונגיע (רחמנא לצלן) למצב בו לא ניתן יהיה לשאוב יותר מים מהכנרת לאחר הגעה צפויה לקווים השחורים קצת תזכרות על תגלית מרעישה מלפני כמה חודשים: בארה של מרים , שלפי המסורת נקבעה לאחר מותה בתחום הכנרת להמשך סיפוק המים משם.
אחת הדמויות הידועות בדרשות החסידיות היא דמותו של הרב לוי יצחק מברדיטשב (עיר באוקראינה, לשעבר חלק מפולין), מי שזכה לכינוי "סנגורן של ישראל" עקב התבטאויותיו שתמיד התעמקו בלימוד זכות על עם ישראל. מצאתי בספר דרשות לשבת, מובאה מספר החידושים שלו: "קדושת לוי", בנוגע לשאלת חטאו של משה רבנו, שיכולה ללמד משהו על הדרך העדיפה לקדם ולשפר ערכים ומעשים טובים בישראל: "עניין חטא מי מריבה שנוי בחלוקי דעות בין הרמב"ם לרמב"ן. הרמב"ם אומר, שעיקר החטא היה בזה שכעס משה על בני ישראל והעליבם בדברים: "שמעו נא המורים", ואילו הרמב"ן אומר שעיקר החטא היה בזה שהכה את הסלע ולא דיבר אליו. לאמתו של דבר, אין שני הטעמים הללו אלא אחד. שכן שני מיני צדיקים הם – יש צדיק שאינו פוסל מלהוכיח את ישראל עד שהם חוזרים בתשובה, ומאידך יש צדיק שנוהג להפך – הוא מעלה ומרומם את ישראל כל כך, עד שהם בושים לחטוא. וההבדל בין שני הצדיקים הללו הוא בזה: זה שמביא את ישראל לידי תשובה מרצונם הטוב, הרי גם טבע הבריאה נכנע אליו ועושה ברצון את כל אשר יצווה לטובת ישראל, שהרי לא נברא העולם אלא בשביל ישראל. אבל זה שכופה את התשובה על ישראל על ידי דברי תוכחה קשים וחריפים, נאלץ לכפות גם על הבריאה כי תעשה את רצונו לטובת ישראל, אבל לא מרצונה הטוב תעשה זאת. יוצא אפוא, כי הואיל ובא משה לכלל כעס והוכיח את בני ישראל בדיבורים קשים: "שמעו נא המורים" – לא רצה גם הסלע לציית לדיבורו בלבד, אלא נאלץ משה להכותו ולהוציא ממנו את המים בכפיה..." מי שרוצה לנסות לשפר מצב מוסרי בעם ישראל, וחושב שהוא יועיל לכך על ידי זה שיצא בקריאות קשות וגידופים, שיתלה פשקווילים עם מילים קשות, ויגדף את מה (ובעיקר מי) שבעיניו לזרה בעניין, טועה בגישה וייענש בכך שהטבע לא יהיה לצידו. גישה נכונה ובריאה היא זו שמוסיפה כל הזמן ללמד את הישראלים כמה טובים וכמה פוטנציאל גדול טמון בהם, עד שאנשים בעצמם מבינים מה ראוי ומה לא ראוי לעשות. הנוקט בגישה זו יזכה גם לשידוד מערכות הטבע לצידו. שבת שלום
../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי" - פרק צה(95)
אם היה לי ממש בלוג מושקע כזה באחד מאתרי הבלוגים אז עכשיו בטח הייתי מוסיף לדף איזה סימון V על משימה שעשיתי בפעם הראשונה לא שזה היה משהו שהופיע בTO DO LIST שלי אבל כך או כך אמש הייתי לראשונה במצעד (וכדי להקדים תרופה למכה של ירושלמים מכרים עם הודעות בסגנון: "הי, למה לא קפצת וכו'..." - הייתי ממש לזמן מוגבל רק למצעד ולחזור) הקטליזטור העיקרי בסיפור הזה היה רעות(או יותר נכון "רעותי"
) סיימתי את הלימודים שלי אתמול באוניברסיטה באזור 4, ואחרי שבררתי עם חבר שלי את השעה של המצעד (לאחר שלא קבלתי על זה תגובה פה בפורום...
) ועלה שהוא מתחיל ב5 הבנתי שהסיכויים שלי להגיע לא משהו והחלטתי לוותר. מסתבר שרעות ראתה ת'הודעה שלי ויצרה איתי קשר די קרוב למצעד לברר אם אני הולך, הסברתי לה ת'מצב אבל היא התעקשה. היא טענה שאני סתם מתרץ ועם קו 400 אני אגיע תוך שעה וכו וכו (כן, בטח, במיוחד עם העומסים של כביש1, ולא לשכוח את ההמשך בתוך העיר...) ובכל מקרה זה ממש ממש לא יהיה נורא אם אגיע באחור. המשכתי להתלבט קלות וחשבתי שאולי יש צדק בדבריה. במקביל לזה שהיא ניסתה למצוא לי טרמפ (דרך אגב- אם את קוראת- שוב תודה
) עלה לי לראש שאני מכיר סטודנט שנוסע ברכב לי-ם, עשיתי קצת בירורים וגיליתי שבאמת הוא יוצא לשם מהאוניברסיטה באזור ארבע ורבע-ועשרים. החלטתי, בצורה שלא ממש אופיינית לי (מה שמכונה "ספונטניות"...) שאני מגיע! הדרך לא ממש האירה לי פנים, מלבד זה שנאלצתי לחכות לזה שנסע לירושלים, גם בדרך נתקענו באיזה פקק עצום בכביש1, כשהגעתי לתחנה המרכזית הייתי צריך לברר איך להגיע (למרות ששם פגשתי את מתן מנתניה, שטען ש21 מגיע לאזור), ופה כבר היה איזה עכבון בגללי כי לא היה הכי נעים לשאול (אבל עשיתי את זה בסוף, מעניין מה הבחורה שם במודיעין חשבה כששאלתי איך מגיעים לגן העצמאות...
) השעה הייתה כבר עשרים/רבע לשש. אחרי זה הגיע הסיוט של הקו הפנימי: להמתין עד שמגיע, לראות איך הוא מתמלא כמעט עד אפס מקום, להמתין לבא בתור, לראות גם אותו די עמוס אבל להחליט להכנס כי אחרת... בעקרון רעות(הסטרייטית...התחייבתי לציין
) כבר הגיעה וחיכתה שם עם חברה שלה(הלסבית), והשעה הייתה כבר מאוחרת. החבר'ה שהגיעו כבר התכנסו לכינוס בגן העצמאות, אז החלטתי שאני חייב למהר. כמעט ופספסתי גם ת'תחנה אילולי ניגשתי לנהג לשאול אם הוא מגיע לרחוב שלומציון, ולתדהמתי, לאור התשובה השלילית, לברר מה הכי קרוב "תרד מהר פה" הוא אמר לי ופתח את דלת האוטובוס ירדתי שם, ותוך כדי שאני יורד מהאוטובוס, בחור נחמד מסמן לי עם היד:"זה שם, לך בכיוון הזה" אני מתחיל ללכת ועם ההליכה גם מתחיל לזהות איפה אני. הנה כנראה האזור של גן הפעמון... אני מתקשר לרעות (בפעם המיליון נראה לי... איזה מסכנה, באמת שמח שסבלה ת'נידנודים שלי...) ומסביר לה שאני עדיין מתעכב כי ירדתי בכלל במקום אחר. ברקע, תוך כדי שאני מדבר, אני שומע את הקולות שעל הבמה, ותוך כדי ההתקדמות אני קולט שאני שומע את אותן קולות עצמם לא רחוק. התחלתי ללכת לכיוון ואי אפשר היה לפספס. דגלי הקשת נראו שם מכל פינה וכבר שמעתי די בברור את ה"נאומים" שעל הבמה. התקשרתי לרעות להודיע שהגעתי ולברר איפה הן נמצאות. הייתי בטוח שהן ממתינות בחוץ אבל מסתבר שהן לא בדיוק חיכו לי וכבר נכנסו פנימה... ניגשתי מהר לכניסה שהייתה שם (כמעט שכחתי-הערה לגבי גן העצמאות: גן מקסים!!! לא מאמין שלא הכרתי קודם, ועוד בתור אחד שהיה בי-ם כמה שנים טובות. בהחלט לוקח בכיס הקטן את הגנים של תל אביב, טוב חוץ משל פארק הירקון וכאלה כמובן...) בקיצור, אז נגשתי לכניסה והשומר שואל אותי: "איפה הצמיד שלך?" אמרתי שאין לי מושג על איזה צמיד הוא מדבר, והוא שלח אותי לעשות סובו ציון והקיפוה לכניסה אחרת ששם חלקו צמידים (כנראה לסימן מי נבדק ע"י המאבטחים). אני עובר ת'מאבטח, עובד ת'צמיד ו...הנה, אני בפנים! הלכתי מהר לאוהל של תפוז שם רעות וחברה שלה (אין לי מושג אם אני יכול לכתוב ת'שם...) חיכו, והיה ממש נחמד לפגוש אותן. היה גם מגניב, בתור חובב מקצוע הקולנוע, לראות אותן עם כל המכשור הזה (הן הסתובבו שם גם כחלק מאיזשהו סרט בהכנה...) אחר כך כבר התחלתי לפגוש שם כל מיני מכרים...(בני ובן זוגו שברח לי שמו (סורי...) ונתי ואיתי וחיים ו...) וגם פגשתי את...נקרא לו "אילון", מבאר שבע(כרגע) שהפגיש אותי עם חבריו הבאר שבעים, כשבדיוק הם רצו ללכת משם לאיזה מועדון (עם שם מסובך שאני לא זוכר) שהייתה אמורה להתקיים בו הופעת דראג. לאור חוסר אהבתי הידועה לז'אנר סירבתי בנימוס וחזרתי לרעות. האמת? עם כל התחושות שהייתי בטוח שיעלו אצלי עקב ההגעה למצעד הסובלנות (- ניסוח מעורר של הירושלמים שאשמח לראות מחליף את המינוח המקובל, או לפחות מוזכר צמוד, כמו שהופיע שם בשלטים: "מצעד הגאווה והסובלנות"), התחושה שלי הייתה די...בנאלית המתח, השוק, החוסר נוחות... לא היו שם בכלל. חבר שלי טען שאם הייתי מגיע לשם לפני כמה שנים אז זה היה אחרת. עכשיו בגלל הפרספקטיבה שאני רואה ת'דברים אז זה השפיע על ההרגשה של ה"עוד משהו". כנראה גם העובדה שכולם שם הסתובבו עם ביגוד מלא (ונורמלי!) עזרה לתחושה. בקיצור, היה מאוד נחמד. מה שאני חייב לכתוב, אחד הדברים שנאמרו על הבמה ולא הסכמתי איתם (ציפיתי ברור שיהיה כמה נקודות כאלה...) זה היה התלונה על כך שצריכים לציין את הארוע במקום תחום ומוגדר והמנחה יצא בקריאת תקווה שיבוא היום ו"לא נצטרך להעמיד את עצמנו מאחורי גדרות וכו וכו" אני דווקא ראיתי בחיוב את העובדה שזה התנהל ככה במתחם מוגדר ושקט. זה לדעתי מה שנתן את הייחודיות למצעד הירושלמי, שדווקא בגללו שקלתי להגיע ורק אליו, שבשונה מהשאר הוא מצעד מאופק ומכובד. הלוואי שגם בשאר המקומות ילכו בכיוון כזה של לעשות דברים יותר מאופקים ומדודים. לדעתי זה רק יתרום למסרים שהמצעד הזה וגרורותיו מנסים להעביר. שמתי לב השבוע שנפתח פה דיון בנושא צ'אטים, וזה הזכיר לי ימים עברו, בהם הרבתי לצטט בעזרת התוכנה שנקראה MIRC(זצ"ל
). חשבתי אולי אני אכתוב על זה אבל נראה לי שאשאיר את זה לפוסט הבא. מה שכן, לא לשכוח: הפוסט ה100 מתקרב
, ואיתו ההזדמנות שלכם להיות אלה שיכתבו את הפוסט איך? על ידי חקירות ובדיקות בשאלות כלפי (כמו שהתחילו פה בפורום לא מזמן במשחק הנחקרים הזה...) אפשר או על ידי השארת הודעה בפורום (אבל בבקשה רק כתגובה לפינה) או על ידי מסרון פה או דרך האימייל שלי.
אם היה לי ממש בלוג מושקע כזה באחד מאתרי הבלוגים אז עכשיו בטח הייתי מוסיף לדף איזה סימון V על משימה שעשיתי בפעם הראשונה לא שזה היה משהו שהופיע בTO DO LIST שלי אבל כך או כך אמש הייתי לראשונה במצעד (וכדי להקדים תרופה למכה של ירושלמים מכרים עם הודעות בסגנון: "הי, למה לא קפצת וכו'..." - הייתי ממש לזמן מוגבל רק למצעד ולחזור) הקטליזטור העיקרי בסיפור הזה היה רעות(או יותר נכון "רעותי"
) כבר הגיעה וחיכתה שם עם חברה שלה(הלסבית), והשעה הייתה כבר מאוחרת. החבר'ה שהגיעו כבר התכנסו לכינוס בגן העצמאות, אז החלטתי שאני חייב למהר. כמעט ופספסתי גם ת'תחנה אילולי ניגשתי לנהג לשאול אם הוא מגיע לרחוב שלומציון, ולתדהמתי, לאור התשובה השלילית, לברר מה הכי קרוב "תרד מהר פה" הוא אמר לי ופתח את דלת האוטובוס ירדתי שם, ותוך כדי שאני יורד מהאוטובוס, בחור נחמד מסמן לי עם היד:"זה שם, לך בכיוון הזה" אני מתחיל ללכת ועם ההליכה גם מתחיל לזהות איפה אני. הנה כנראה האזור של גן הפעמון... אני מתקשר לרעות (בפעם המיליון נראה לי... איזה מסכנה, באמת שמח שסבלה ת'נידנודים שלי...) ומסביר לה שאני עדיין מתעכב כי ירדתי בכלל במקום אחר. ברקע, תוך כדי שאני מדבר, אני שומע את הקולות שעל הבמה, ותוך כדי ההתקדמות אני קולט שאני שומע את אותן קולות עצמם לא רחוק. התחלתי ללכת לכיוון ואי אפשר היה לפספס. דגלי הקשת נראו שם מכל פינה וכבר שמעתי די בברור את ה"נאומים" שעל הבמה. התקשרתי לרעות להודיע שהגעתי ולברר איפה הן נמצאות. הייתי בטוח שהן ממתינות בחוץ אבל מסתבר שהן לא בדיוק חיכו לי וכבר נכנסו פנימה... ניגשתי מהר לכניסה שהייתה שם (כמעט שכחתי-הערה לגבי גן העצמאות: גן מקסים!!! לא מאמין שלא הכרתי קודם, ועוד בתור אחד שהיה בי-ם כמה שנים טובות. בהחלט לוקח בכיס הקטן את הגנים של תל אביב, טוב חוץ משל פארק הירקון וכאלה כמובן...) בקיצור, אז נגשתי לכניסה והשומר שואל אותי: "איפה הצמיד שלך?" אמרתי שאין לי מושג על איזה צמיד הוא מדבר, והוא שלח אותי לעשות סובו ציון והקיפוה לכניסה אחרת ששם חלקו צמידים (כנראה לסימן מי נבדק ע"י המאבטחים). אני עובר ת'מאבטח, עובד ת'צמיד ו...הנה, אני בפנים! הלכתי מהר לאוהל של תפוז שם רעות וחברה שלה (אין לי מושג אם אני יכול לכתוב ת'שם...) חיכו, והיה ממש נחמד לפגוש אותן. היה גם מגניב, בתור חובב מקצוע הקולנוע, לראות אותן עם כל המכשור הזה (הן הסתובבו שם גם כחלק מאיזשהו סרט בהכנה...) אחר כך כבר התחלתי לפגוש שם כל מיני מכרים...(בני ובן זוגו שברח לי שמו (סורי...) ונתי ואיתי וחיים ו...) וגם פגשתי את...נקרא לו "אילון", מבאר שבע(כרגע) שהפגיש אותי עם חבריו הבאר שבעים, כשבדיוק הם רצו ללכת משם לאיזה מועדון (עם שם מסובך שאני לא זוכר) שהייתה אמורה להתקיים בו הופעת דראג. לאור חוסר אהבתי הידועה לז'אנר סירבתי בנימוס וחזרתי לרעות. האמת? עם כל התחושות שהייתי בטוח שיעלו אצלי עקב ההגעה למצעד הסובלנות (- ניסוח מעורר של הירושלמים שאשמח לראות מחליף את המינוח המקובל, או לפחות מוזכר צמוד, כמו שהופיע שם בשלטים: "מצעד הגאווה והסובלנות"), התחושה שלי הייתה די...בנאלית המתח, השוק, החוסר נוחות... לא היו שם בכלל. חבר שלי טען שאם הייתי מגיע לשם לפני כמה שנים אז זה היה אחרת. עכשיו בגלל הפרספקטיבה שאני רואה ת'דברים אז זה השפיע על ההרגשה של ה"עוד משהו". כנראה גם העובדה שכולם שם הסתובבו עם ביגוד מלא (ונורמלי!) עזרה לתחושה. בקיצור, היה מאוד נחמד. מה שאני חייב לכתוב, אחד הדברים שנאמרו על הבמה ולא הסכמתי איתם (ציפיתי ברור שיהיה כמה נקודות כאלה...) זה היה התלונה על כך שצריכים לציין את הארוע במקום תחום ומוגדר והמנחה יצא בקריאת תקווה שיבוא היום ו"לא נצטרך להעמיד את עצמנו מאחורי גדרות וכו וכו" אני דווקא ראיתי בחיוב את העובדה שזה התנהל ככה במתחם מוגדר ושקט. זה לדעתי מה שנתן את הייחודיות למצעד הירושלמי, שדווקא בגללו שקלתי להגיע ורק אליו, שבשונה מהשאר הוא מצעד מאופק ומכובד. הלוואי שגם בשאר המקומות ילכו בכיוון כזה של לעשות דברים יותר מאופקים ומדודים. לדעתי זה רק יתרום למסרים שהמצעד הזה וגרורותיו מנסים להעביר. שמתי לב השבוע שנפתח פה דיון בנושא צ'אטים, וזה הזכיר לי ימים עברו, בהם הרבתי לצטט בעזרת התוכנה שנקראה MIRC(זצ"ל
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.