../images/Emo63.gifד"ת וקישור לפרשת "בהר-בחוקותי"
בשבת לפני שבועיים, שבת פרשת "אחרי מות-קדושים", יצא לי להתפלל שחרית בבית כנסת של
חב"ד
בעיר. בין שחרית למוסף שמעתי את דרשת הרב, שהביא כמובן דברים בשם הרבי (האדמו"ר האחרון של חב"ד), על הפרשה. למה אני מזכיר את זה עכשיו? כי השאלה שלו נסבה בעצם (גם) סביב קטע שמופיע בפרשה שלנו. על הפסוק: "ולפני עיור לא תיתן מכשול" רש"י מסביר שהכוונה: "לפני
הסומא בדבר, אל תיתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו: מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו" שואל הרבי, מה הפריע לרש"י שאמור להיות פרשן פשט, לפרש את האמור בפסוק כפשוטו? הרי ישנם מפרשים שעשו זאת (הרמב"ן למשל), שהסבירו שזה איסור לנצל את חולשת העיוור להזיק לו. והרבי עונה על זה שכיוון שכבר מופיעים בפרשה ובמקומות אחרים איסורים על היזק לאדם, כולל בעקיפין (כמו למשל כריית בור במקום שאנשים עלולים ללכת), לכן העדיף רש"י להביא מדברי חז"ל הסבר שיחדש. הכל טוב ויפה אילולי התשובה הייתה מעוררת בעצמה שאלה. הרי גם איסור כנ"ל נגד עצה שלא הוגנת מופיע בהמשך-
בפרשה שלנו
על הכתוב בפרשה: "ולא תונו איש את עמיתו" כותב רש"י בעצמו: "כאן הזהיר על הונאת דברים, שלא יקניט את חברו
ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו..."! אם כן, מה החידוש בהסבר שניתן ל"לפני עיוור"? (ובמיוחד מתחזק לאור העובדה שגם פה יש אלטרנטיבות בפירוש,עיינו למשל בספר החינוך) שאלה נוספת שהרבי מעורר: המקור של דברי רש"י הוא במדרש חז"ל ב"תורת-כהנים" (או בשמו האחר: "הספרא"), שם דורשים ש"עיוור" הכוונה ל"סומא בדבר"(מישהו שלא בקיא בתחום בו בא להתייעץ), ונותנים לכך
3(! או בעצם אפילו 4...) דוגמאות: "ולפני עיור לא תיתן מכשול – לפני סומא בדבר. בא ואמר לך בת איש פלוני מה היא לכהונה אל תאמר לו כשירה ואינה אלא פסולה, היה נוטל ממך עצה, אל תיתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה, שיקפחוהו ליסטים, צא בצהרים בשביל שישתרב,
אל תאמר לו מכור את שדך וקח לך חמור ואת עוקף עליו ונוטלה ממנו,
שמא תאמר: עצה טובה אני נותן לו! והרי הדבר מסור ללב שנאמר "ויראת מאלוקיך"..."(ספרא) למה, אם כן, רש"י בחר דווקא את הדוגמא האחרונה לפירוש? אלא, מסביר הרבי, יכולים להיות
שני סוגים שונים של עצה שאינה הוגנת.
סוג אחד, הוא "הקנטה לשמה". ה"יועץ" לא מתכוון באמת לומר משהו לטובת המתייעץ אלא הוא מנצל את המצב להונות אותו.
סוג שני, הוא כשיועץ באמת בא לייעץ משהו שיכול להיטיב עם המתייעץ. גם פה יכולה להיות סיטואציה של "עצה שאינה הוגנת".
איך ייתכן? זו בדיוק הסיבה שרש"י הביא את הדוגמא של השדה והחמור. בדוגמאות של ייעוץ השידוך והתייעצות זמן היציאה לדרך,
ברור כשמש שהעצה היא הונאה כלפי המתייעץ. אישה שפסולה לכהונה היא פסולה וזהו, יציאה לדרך בשעות הצהריים, במיוחד בימים אלה, בוודאי מזמינה תנאי שרב ויציאה כשעוד חושך בחוץ ודאי מסכנת את הנווד בהיתקלות באנשים מפוקפקים. לעומת כל זאת, במקרה של השדה, אומר הרבי, יכולים להיות הרבה סיטואציות בהם מבחינה כלכלית באמת ישתלם לחקלאי לעשות הסבה מגדולי קרקע למשק בהמות, ואין סיבה לא להאמין שעל מקרה כזה דיברו חז"ל.
אז מה רע? למה שלא ייעץ זאת אדם לחברו? כי פה לא מדובר על סתם אדם שמייעץ, אלא
בעל אינטרס. אותו אדם, שנותן את העצה, הוא בעל קרקעות באזור, ולפי ראות עיניו ישתלם לו להשיג את הקרקע מאותו חקלאי. על כן הוא בוחר לסובב את העניינים כך שהקרקע תימכר והוא יוכל לשים עליה את ידו. "ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו". אז מדובר באדם רע? לא, ממש לא מוכרח. שוב, מאוד ייתכן שהעצה להחלפת השדה בחמור אכן תשתלם למתייעץ כלכלית, ועדיין השאלה החשובה היא
מאיזו נקודת מוצא מגיע המייעץ האחראי לאותה עצה. האם העצה היוצאת מלבו, מנפשו, באה באמת בהסתכלות על טובת המתייעץ, או על מה שטוב לו עצמו? האם אותה עצה מלב אל לב, מנפש לנפש, הגיע בגלל נטו מחשבה על מה יהיה
טוב למתייעץ או שנכנס פה גם
שיקול של המייעץ עצמו? גם אם מדובר על מקרה שברור למייעץ שהעצה
תיטיב ולא באה להקניט, אבל הדגש ממנו בא הוא לא באמת טובת המתייעץ, זו בודאי לא הונאת דברים, אך
גם זו "עצה שאינה הוגנת" ו
זה מה שרש"י בא לחדש. יהי רצון שנזכה להוציא מהנפש רק עצות הוגנות גם להשיא לאחרים וגם להיות מושאים בעצמנו וכך
חזק חזק ונתחזק
. שבת שלום
-טוהר- תוך כדי כתיבת הדברים ועבודה על הניסוח שלהם מצאתי באינטרנט קישור
לאתר של צעירי חב"ד בו מופיע גם הוורט הנ"ל אם אתם מעדיפים את ניסוח הדברים שם...