הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifד"ת וקישור לפרשת "בהר-בחוקותי"

בשבת לפני שבועיים, שבת פרשת "אחרי מות-קדושים", יצא לי להתפלל שחרית בבית כנסת של חב"ד

בעיר. בין שחרית למוסף שמעתי את דרשת הרב, שהביא כמובן דברים בשם הרבי (האדמו"ר האחרון של חב"ד), על הפרשה. למה אני מזכיר את זה עכשיו? כי השאלה שלו נסבה בעצם (גם) סביב קטע שמופיע בפרשה שלנו. על הפסוק: "ולפני עיור לא תיתן מכשול" רש"י מסביר שהכוונה: "לפני הסומא בדבר, אל תיתן לו עצה שאינה הוגנת לו. אל תאמר לו: מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו" שואל הרבי, מה הפריע לרש"י שאמור להיות פרשן פשט, לפרש את האמור בפסוק כפשוטו? הרי ישנם מפרשים שעשו זאת (הרמב"ן למשל), שהסבירו שזה איסור לנצל את חולשת העיוור להזיק לו. והרבי עונה על זה שכיוון שכבר מופיעים בפרשה ובמקומות אחרים איסורים על היזק לאדם, כולל בעקיפין (כמו למשל כריית בור במקום שאנשים עלולים ללכת), לכן העדיף רש"י להביא מדברי חז"ל הסבר שיחדש. הכל טוב ויפה אילולי התשובה הייתה מעוררת בעצמה שאלה. הרי גם איסור כנ"ל נגד עצה שלא הוגנת מופיע בהמשך- בפרשה שלנו

על הכתוב בפרשה: "ולא תונו איש את עמיתו" כותב רש"י בעצמו: "כאן הזהיר על הונאת דברים, שלא יקניט את חברו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו..."! אם כן, מה החידוש בהסבר שניתן ל"לפני עיוור"? (ובמיוחד מתחזק לאור העובדה שגם פה יש אלטרנטיבות בפירוש,עיינו למשל בספר החינוך) שאלה נוספת שהרבי מעורר: המקור של דברי רש"י הוא במדרש חז"ל ב"תורת-כהנים" (או בשמו האחר: "הספרא"), שם דורשים ש"עיוור" הכוונה ל"סומא בדבר"(מישהו שלא בקיא בתחום בו בא להתייעץ), ונותנים לכך 3(! או בעצם אפילו 4...) דוגמאות: "ולפני עיור לא תיתן מכשול – לפני סומא בדבר. בא ואמר לך בת איש פלוני מה היא לכהונה אל תאמר לו כשירה ואינה אלא פסולה, היה נוטל ממך עצה, אל תיתן לו עצה שאינה הוגנת לו, אל תאמר לו צא בהשכמה, שיקפחוהו ליסטים, צא בצהרים בשביל שישתרב, אל תאמר לו מכור את שדך וקח לך חמור ואת עוקף עליו ונוטלה ממנו, שמא תאמר: עצה טובה אני נותן לו! והרי הדבר מסור ללב שנאמר "ויראת מאלוקיך"..."(ספרא) למה, אם כן, רש"י בחר דווקא את הדוגמא האחרונה לפירוש? אלא, מסביר הרבי, יכולים להיות שני סוגים שונים של עצה שאינה הוגנת.

סוג אחד, הוא "הקנטה לשמה". ה"יועץ" לא מתכוון באמת לומר משהו לטובת המתייעץ אלא הוא מנצל את המצב להונות אותו.

סוג שני, הוא כשיועץ באמת בא לייעץ משהו שיכול להיטיב עם המתייעץ. גם פה יכולה להיות סיטואציה של "עצה שאינה הוגנת". איך ייתכן? זו בדיוק הסיבה שרש"י הביא את הדוגמא של השדה והחמור. בדוגמאות של ייעוץ השידוך והתייעצות זמן היציאה לדרך, ברור כשמש שהעצה היא הונאה כלפי המתייעץ. אישה שפסולה לכהונה היא פסולה וזהו, יציאה לדרך בשעות הצהריים, במיוחד בימים אלה, בוודאי מזמינה תנאי שרב ויציאה כשעוד חושך בחוץ ודאי מסכנת את הנווד בהיתקלות באנשים מפוקפקים. לעומת כל זאת, במקרה של השדה, אומר הרבי, יכולים להיות הרבה סיטואציות בהם מבחינה כלכלית באמת ישתלם לחקלאי לעשות הסבה מגדולי קרקע למשק בהמות, ואין סיבה לא להאמין שעל מקרה כזה דיברו חז"ל. אז מה רע? למה שלא ייעץ זאת אדם לחברו? כי פה לא מדובר על סתם אדם שמייעץ, אלא בעל אינטרס. אותו אדם, שנותן את העצה, הוא בעל קרקעות באזור, ולפי ראות עיניו ישתלם לו להשיג את הקרקע מאותו חקלאי. על כן הוא בוחר לסובב את העניינים כך שהקרקע תימכר והוא יוכל לשים עליה את ידו. "ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו". אז מדובר באדם רע? לא, ממש לא מוכרח. שוב, מאוד ייתכן שהעצה להחלפת השדה בחמור אכן תשתלם למתייעץ כלכלית, ועדיין השאלה החשובה היא מאיזו נקודת מוצא מגיע המייעץ האחראי לאותה עצה. האם העצה היוצאת מלבו, מנפשו, באה באמת בהסתכלות על טובת המתייעץ, או על מה שטוב לו עצמו? האם אותה עצה מלב אל לב, מנפש לנפש, הגיע בגלל נטו מחשבה על מה יהיה טוב למתייעץ או שנכנס פה גם שיקול של המייעץ עצמו? גם אם מדובר על מקרה שברור למייעץ שהעצה תיטיב ולא באה להקניט, אבל הדגש ממנו בא הוא לא באמת טובת המתייעץ, זו בודאי לא הונאת דברים, אך גם זו "עצה שאינה הוגנת" וזה מה שרש"י בא לחדש. יהי רצון שנזכה להוציא מהנפש רק עצות הוגנות גם להשיא לאחרים וגם להיות מושאים בעצמנו וכך חזק חזק ונתחזק

. שבת שלום

-טוהר- תוך כדי כתיבת הדברים ועבודה על הניסוח שלהם מצאתי באינטרנט קישור לאתר של צעירי חב"ד בו מופיע גם הוורט הנ"ל אם אתם מעדיפים את ניסוח הדברים שם...

 

[Looking4CoolName]

גמאני רוצה לכתוב דבר תורה! ../images/Emo3.gif

לקוח מדברי התורה שמתפרסמים כל שבוע במסרים בפייסבוק.

"וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קודש לה' לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל" בפסוקים אלו שבפשטם מדברים על מעשר בהמה יש לנו סוד גדול ולימוד גדול שאנחנו יכולים ללמוד ממנו. האר"י הקדוש גילה שפסוקים אלו מדברים דווקא על רבי עקיבא ועל עשרת הרוגי מלכות. לשם הבנה נעשה הקדמה קצרה בתקופת הרומאים לקח הקיסר הרומי עשרה מגדולי הרבנים והחליט להוציא אותם להורג בעינויים קשים ובייסורים (קילוף העור,שריפה וכו'). המדרש מספר לנו שעשרת הרוגי מלכות נהרגו כדי לתקן את חטאם של השבטים במכירת יוסף, (העונש על מכירת אדם ביהדות הוא מיתה). אבל מי שישים לב ימצא שרק תשעה מהשבטים השתתפו במכירה (יוסף נמכר, בנימין וראובן לא היו שם) גם פה המדרש מגלה לנו שהשבטים השביעו את השכינה שלא לגלות ליעקב מה קרה באמת. ועכשיו לדרשת הפסוקים: "וכל מעשר"-אלו הם ראשי תיבות ו'ידעו כ'ולם ל'מה מ'ת ע'קיבא ש'היה ר'ועה בקר וצאן, "כל אשר יעבר"-כל מי שמת מהרוגי מלכות "תחת השבט"- מכפר במותו על אחד מהשבטים "והעשירי- וההרוג העשירי הוא רבי עקיבא "יהיה קודש לה'"- הוא מכפר על השכינה שלא גילתה ליעקב. אבל עדיין נשאלת השאלה למה דווקא רבי עקיבא נבחר להיות תחת השכינה? במה גדולתו מפני אחרים? גם את זה הפסוקים רומזים לנו: "לא יבקר בין טוב לרע" ידועה הייתה מידתו של רבי עקיבא לראות גם ברע את הטוב ומסופר על הרבה מקרים שבהם דווקא רבי עקיבא יצא לו לראות מהרע דברים טובים (לדוגמה: רבי עקיבא היה תלמידו של נחום גמזו,הסיופר על החמור הנר והתרנגול שהיו לרבי עקיבא ועל ידי כך ניצל משבי,השועלים שהילכו בהר הבית ורבי עקיבא ראה בהם סימן טוב ואפילו במותו ראה רבי עקיבא טוב בכך שהוא מקיים מצוות קידוש הנפש.) ממשיכים הפסוקים "ואם המר ימירנו והיה הוא ותמותרו יהיה קודשד לא יגאל" גם אם לא נראה את הטוב שנמצא ברע ונחליף את המציאות ו8נגיד שהיא רעה זה לא ישנה כלום המציאות נשארה טובה רק שאנחנו לא מסוגלים לראות את זה. נלמד מכאן להיות תמיד בשמחה ולראות את הטוב שבכל דבר. שבת שלום. מוקדש לרפואת תמר רבקה בת אדית יעל

 

[נפש יפה]

טוהר-אביאל , חזקו ואמצו!

 

[Nחמן]

ישר כוח וחזק וברוך, אביאל!

דברים מתוקים מדבש ונופת צופים. כל מלה = עולם שלם של תורה וחסד ואהבת האדם. הלוואי כך כל שבוע.

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי" - פרק צא(91)

לפעמים אני כבר לא יודע מה לחשוב על היציאות של ההורים שלי. לבן דודי, שהוא די באזור גילי, נולד השבוע עוד בן. אמא שלי כמובן הייתה הראשונה להפיץ ברחבי הבית את הבשורה, יחד עם תהיות לגבי השם שלו. כהשערה ראשונה עלה השם של סבי ז"ל שנפטר לפני לא הרבה שנים, וטרם הגיעה ההזדמנות להנציח את שמו בשם של ילד חדש. אמא הוסיפה מיד שמן הסתם גם סבתא בקשה את זה ממנו ואז הגיע כמובן ישר הקטע של "הו, כמה אני מחכה שיהיה לי מישהו לתת לו את השם שלו (של סבא מצד אבא עליו דיברנו קודם) או את השם של אבא שלי" ואז אבא שלי מוסיף: "שוב את לחוצה?" אז אמא שלי מגיבה: "לא לחוצה.פשוט אני רוצה כבר לראות שמגיעה איזה מישהי טובה" ואבא שלי ישר בתגובה: "רגע,רגע, למה דווקא "מישהי טובה"? למה לא "מישהו טוב"?" (ושלא תבינו לא נכון, יש לי גם אחיות בגיל נישואין, ומן הסתם לזה הוא כיוון...

) במוצ"ש האחרון יצא לי להיפגש עם אביאל ועוד חבר מהעיר. תוך כדי הועלו סיפורים שהזכירו לי דפוס התנהגות שהיה נפוץ אצלי, כשהייתי בגיל תיכון. אביאל סיפר (מקווה שזה בסדר שאני כותב את זה, מן הסתם איך שאני מכיר אותו אז אין בעיה...) שפעם אחת כשיצא לו לנסוע באוטובוס עלה לו באיזושהי תחנה נער חמוד, דתי אם אני זוכר נכון, שאחרי שהוא עלה המבטים שלהם נפגשו וכך זה המשיך עד לשלב שהמקום ליד אביאל התפנה, ואז, למרות שהיו מקומות אחרים הוא ניגש והתיישב לידו, וכך נמשכה לה הנסיעה כששניהם אחד ליד השני בלי לעשות כלום. אביאל הגדיר זאת כמקרה טיפוסי של שני ביישנים שנפגשים. בקיצור, זה הזכיר לי שגם בתקופה שהייתי בתיכון היה לי יוצא הרבה לעשות "צליבת מבטים" כזו באוטובוס כשהייתי נוסע ממקום למקום. והיו לי הרבה נסיעות, בעיקר הלוך-חזור מירושלים הביתה מכיוון שלמדתי בישיבה עם פנימייה בירושלים. הרבה פעמים היה יוצא לי לפגוש במבט בנסיעה איזה מישהו שמצא חן בעיני ופשוט הייתי ממשיך להביט בו ללא הפסקה, לפעמים זה היה גם הדדי אבל כמובן שמעבר למבט זה לא המשיך לשום מקום. היה גם שלב, איזושהי תקופה, שכנראה הייתי די דלוק על חיילים. אחרי שהייתי עולה לאוטובוס הייתי בוחר להתיישב ליד איזה חייל והייתי מתחיל בשיחה איתו וכך העברתי את הנסיעה. אני זוכר מקרה אחד כזה שהתיישבתי ליד איזה שריונר והתחלתי לשאול אותו איפה הוא משרת? ואיך לו בצבא? וכו וכו, והוא זרם עם זה, הוא גם שאל אותי מה אני מתכנן לעשות בקשר לצבא אז אמרתי כמובן שהחלום שלי זה להגיע למודיעין, ושאלתי אותו אם יש לו חברים שמשרתים שם. אז הוא אמר לי שיש לו הרבה במודיעין קרבי, אבל במודיעין רגיל הוא לא מכיר, אבל מה שכן, הוא יודע שיש כמה חבר'ה, שהוא מכיר, שניסו לעבור לשם מקרבי. "מה, זה כאילו נחשב כזה טוב?" שאלתי אותו, והוא אמר לי שכן.התלהבתי

... האמת הדבר הכי קרוב שהיה לי בתקופה ההיא ללהתחיל עם מישהו, היה כשהייתי בבקו"ם בבדיקות של צו ראשון. אם אני זוכר נכון, נראה לי שכתבתי על הסיפור הזה כבר באיזה פוסט, אבל כך או כך, לטובת מי שלא זוכר/לא יצא לו לקרוא (ובקצרה), כשהייתי בקטע של הבדיקה הפולשנית הזאת שכולם עוברים (נו, 'תם יודעים, שבודקים לכם את ה...אמה), הייתי צריך להמתין בחדר צדדי כשבחלק גוף תחתון אני לבוש רק בתחתונים. שם לידי המתין עוד מישהו, חמוד בעיני, ותוך כדי שאנחנו ממתינים התחלנו לשוחח, ממילא אין משהו אחר לעשות, ובשיחה מתברר שהוא גר ממש לא רחוק ממני (לא באותו העיר אבל ליד). אחרי שסיימתי את הבדיקה שם אז כמובן כל אחד מאיתנו פנה להמשך שלו וקצת הרגשתי איזושהי תחושה של פספוס. אחרי שסיימתי את כל התהליך שם יצאתי עם האוטובוס שמגיע למסוף האוטובוסים של אלוף-שדה, ושם כשאני יורד, את מי אני רואה מחכה? נכון, אותו. מיד נגשתי אליו, וכשהוא ראה אותי מיד פנה לחבק אותי עם חיוך על הפנים. המשכנו לשוחח כאילו מהנקודה בה הפסקנו והשיחה ממש זרמה טוב. כמובן שלא הגענו לשוחח על מה שהייתי רוצה שנשוחח, אבל גם בלי זה היה לי נחמד לשוחח איתו ועשה רושם שגם הוא לא סבל... כשהגיע האוטובוס, הוא אמר: "רגע, אנחנו הולכים עכשיו לנסוע יחד" וחייך. הנקודה היא, שלצערי הרב ביותר, לפי התכנון הייתי צריך לחזור משם חזרה לישיבה, אז אמרתי לו, תוך כדי שאני מרגיש את הלב מתכווץ, שאני לא נוסע משם עכשיו הביתה. הוא אמר כזה:"טוב, בכל אופן היה לי נחמד להכיר אותך", "גם לי" אמרתי תוך כדי שאני רואה אותו עולה לאוטובוס, שיכלתי גם לעלות עליו, אבל בחרתי באותה נקודת זמן שלא... וכך בעצם גם בחרתי להפסיק את מה שבקושי התחיל... וואי, השבוע הזה הולך להיות כזה "שבוע משפחה". גם חתונה של בת דודה מצד אמא, גם ברית של בן דוד מצד אבא...אני כבר עברתי לכוננות ספיגת ה"בקרוב". נשתמע אחרי ה"חגים" ... איזה קטע, תוך כדי שאני כותב את הדברים חבר שלי מהישיבה שכבר שנים לא ראיתי, מתקשר להודיע לי שהוא מתחתן השבוע ושהוא מזמין אותי לחתונה, עם התנצלות שלא יצא לו לשלוח הזמנה... אכן הולך להיות שמח השבוע...

 

[Looking4CoolName]

חח, אני מוזכר אצלך^^../images/Emo23.gif

בהחלט, כך אפשר להגדיר את מה שהלך שם...

"מקרה טיפוסי של שני ביישנים שנפגשים." בקשר לאותו בחור מלשכת הגיוס, למה פשוט לא לקחת ת'מספר פלאפון? וחוצמזה, אני לא הייתי חוזר לישיבה

הייתי נוסע הביתה.

ובנוגע לשבוע המשפחה, וואי, זה נוראי... מכיר את זה ושונא את זה. אחותי גם צריכה ללדת בקרוב, ואני כבר מכין את עצמי... "בקרוב אצלך, בקרוב אצלך" שבתשלום.

 

[טוהרtoar]

למה לא לקחתי מס פלאלפון? סיבה מאוד פשוטה...

אנחנו מדברים על לפני 10 שנים אני יודע שיקשה לך להאמין, אבל אז, במאה הקודמת (מוזר לכתוב את זה, אבל תכל'ס לפני 10 שנים זו אכן מאה אחרת, למינינם כמובן...

), הטלפונים הניידים לא היו נפוצים כמו היום, וקל וחומר שלא היה מקובל כמו היום המחשבה להחליף מספרים אחד עם השני. מאוד ייתכן שאם הסיפור הזה היה מתרחש כמה שנים אחרי זה באמת היה קורה. וואי,אני זוכר שהייתי מסתובב בתיכון עוד עם ה"טנק" הנייד ההוא...

 

[Nחמן]

שתהיה לך שמחה רבה

ושתדע, שהדברים שכתבת על פ"ש הם המשך לדברים, שאותם אני מביא מדי פעם במדור "אהבת האדם". אז בלי משים לב אתה מקיים את "ואהבת לרעך כמוך". בשביל זה צריך להיות צדיק (לתגובתו של דרור על ברכת יום ההולדת שלי...

)?! בשביל זה מספיק להיות אדם פשוט שבפשוטים. שבת שלום!

 

[Nחמן]

ואהו! יום ההולדת שלו!... ../images/Emo13.gif