דבר תורה ל"מקץ" וחנוכה
I HAVE A DREAM (דבר התורה הבא מוקדש לאלו שיצא להם לחלום השבוע על חנוכיות
)
"
ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה" חז"ל מגלים במדרש כי בעצם: "פותרים היו אותו אלא שלא היה קולם נכנס באוזניו" הרב יעקב קרנץ,"המגיד מדובנא", שואל על כך שאלה פשוטה ולכאורה מתבקשת: "הלא לא בסתר דבר הכתוב וקראם חכמים" ובניסוח אחר: "מה ראו החרטומים החכמים הלמודיים ומה הגיע אליהם שעזבו ההוראה הפשוטה בהחלום להיות השבולים הטובות רומזות על שני שובע והרעות על שני רעב?" הרי חרטומים אלו לא היו סתם חבר'ה. הם היו העילית שבעילית. הם היו ה"פילוסופים היוונים" של מצרים אותה עת. הם היו אלו שהביאו לעולם את האלגברה והגאומטריה. כל אחד מהם היה עם דיפלומה של בוגר ביה"ס לכישוף וחירטום שהדרישות שלו היו יותר גבוהות מאשר בביה"ס של הארי פוטר
איך הם לא מצליחים להתמודד עם דבר כמו פתרון חלום? ובשביל לנסות להסביר זאת, כהרגלו בקודש, מביא "המגיד" משל,שאתמצת ללשוננו בקצרה:
"משל למלך אדיר שהיה לו בן יחיד, לא חכם במיוחד בלשון המעטה. המלך החליט לשלוח את בנו רחוק, למקום ידוע למשכילים, בכל זאת, הרי יבוא יום והוא יירש את כסאו. כעבור מספר שנים, כשהבן סיים את חוק לימודיו החליט המלך לעשות משתה גדול כדי להתרברב בחוכמתו המופלאה של בנו. בעיצומו של המשתה החליט אחד השרים לבחון את הבן, הכניס לידו בהחבא טבעת עגולה
, וסגר את ידו איתה ופנה אל הבן בשאלה: "שמעתי שלמדתם שם מקצועות שונים לבחון ולנתח. אמור אם כך בבקשה מה אני מחזיק בידי?" עונה הבן: "מהצורה בה אתה לופת זאת נראה שאתה אוחז במשהו עגול, אני גם יכול לפי שינויי האור לומר שהחפץ בעל חלל באמצעו..." השר שנכנס לשוק מהיכולת, התאשת ושאל: "אוקי, אבל מה זה העגול והחלול הזה?" עונה הבן: "זה כבר די מעבר לתחומים הנלמדים אצלנו" מגיב השר: "אף על פי כן,אתה ודאי יכול לשער וזאת גם ללא חוכמות מסובכות מה כבר אפשרי שאחזיק בידי?" הבן חושב, חושב,חושב... ועונה: "אה!
נזכרתי שבדרכתי אכן ראיתי חפץ עגול עם חלל באמצעו- הלא זה אבן טחינה!" מגיב השר:"עם כל החוכמות שרכשת, היה יאה אם היה בהם גם חכמת חיים..." " והנמשל ברור. אמנם חרטומי פרעה היו פרופסורים בכישוף וידע, עם שנות מחקר ונסיון לימודי ארוך, אך דווקא זה מה שהיה להם לרועץ. מכיוון שבמקום לנסות לבחון קודם את הפתרון הפשוט לבעיה, לחלום, קפצו ישר לכל מיני "תבניות לפתרון חלומות" שלמדו ודאי בביה"ס למכשפים, והתחילו להסתבך עם עצמם. בספר אחר, שכתב תלמיד של המגיד מתוך כתביו, הוא מביא משל אחר לכך, על אדם שאבד חפץ יקר וחבריו ניסו לעזור לו בהצאות חיפוש: אולי זה איפה שעבדת? אולי ברחוב? אולי התחבא תחת השמיכה? עד שבא אחד ברעיון "גאוני":
"חיפשת בכיס??" וכמובן ששם זה היה... קורה הרבה, במיוחד לאחרונה, שאנשים נוטים לנעדיף לפתור בעיותיהם בדרכים מתוכמות מתוסבכות, לפני שמנסים לחשוב על הפתרון הפשוט האפשרי לניצב לפניהם. ניגשים לכל מיני פתרונות לא-קובנציונאלים לפני שמנסים פתרון קונבציונאלי. פה היה כשלון החרטומים בפתרון החלום. ומוסיף המגיד עוד מרכיב בכשלון הקשור לכך: "כי כן מדרך החלום לבוא ברוב עניינים וברוב דברים, אשר מהצורך אליו לפתור חכם שידע ויבין
מה הוא העיקר שבו ומה רמיזתו...כאמרם ז"ל הרואה שמן זית יצפה לחכמה..." כלומר, בשביל לדעת לפתור טוב חלום, צריך לדעת להבחין בין עיקר לטפל. זו הייתה נקודה חלשה אצל החרטומים. וגם אנחנו לפעמים נוטים לאמץ תכונה כזו, שגם יכולה להוות רועץ ליכולת שלנו להתמודד עם שאלות וחלומות. לנסות להבין באיזה חלק משלל הדברים שאנו רואים טמון המסר עבורנו ומה החלקים שסתם לתפאורה מסביב. למשל, כשאנו רואים מנורה עם שמן זית, להבין שהמסר מצוי בשמן והמסר הזה הוא חכמה - חכמה מעבר למה שנלמד בקורס לקוסמים מתחילים
... חנוכה שמח
ושבת שלום
-טוהר-