הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifד"ת מבזקי ל"מטות-מסעי"

אחד המוקדים בפרשיות המחוברות שלנו הוא הרשימה המפורשטת של מסעות בני-ישראל [נראה לי שזה המוקד שהכי מושך תשומת לב מהסיבה הפשוטה שהוא נראה להרבה הוצאת זמן וקול על משהו כמו רשימת מכולת ארוכה שבהתחלה לא ברור אם יש לה סוף...] רש"י מסביר שהחשיבות בהזכרת כלל המסעות הללו היא להדגיש את "זכרתי חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר"-עד כמה עם ישראל בגלובלי, על אף כל התלונות והמאנות עבר מסע מפרך ללא שבירה וסיים אותו בהצלחה [בהזדמנות זו- ח'ח' למסיים הקורס המפרך ובהצלחה לזה שמתחיל אותו

] הרמבן" מביא בשם הרמב"ם שהסיבה לפירוט הרב היא מתוך חשיבה חינוכית של "ראו את הנולד" שלעתיד לבוא יקומו אנשים שייכפרו בכל ה"סיפור" שעושים מיציאת מצריים ויטענו שלא אותות ולא מופתים- עם ישראל עבר את כל המסע פשוט כי עברו בסמיכות למקומות יישוב או במקומות שהוסדרו לחניית נוודים ע"י האו"ם- לכן נכתבים המקומות לשמותיהם להראות שלא כך. אך השאלה ה"חזקה" יותר ותכל'ס הנפוצה יותר [בעיקר בקרב דרשנים] היא על הכפילות המוזרה [ב"הפוכה"]- "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה’, ואלה מסעיהם למוצאיהם"

אור החיים הקדוש נותן הסבר שנראה מעין פשט- משה רבינו ציין כל מסע לחנייתו לאחר שזה קרה בפועל וכך עם הזמן נאגד לו "פנקס חנייות" ופה, בסוף, הוא מקבל ציווי אלוקי שהדבר ייכתב כחלק אינטגרלי של התורה-ה"מוצאיהם למסעיהם" צריך להיות הפעם "על פי ה"-לכן, אכן: "אלה מוסעיהם למוצאיהם: [שמשה כתב כבר קודם...]" הספורנו לעומו מפרש שזה בא להדגיש שני פנים במסע בני ישראל- שתי נקודות לו למסע: הדרך והמטרה [שלעיתים היא אף פשוט לצאת ממשהו] "ובכן נכתב בכל אחד מהן...כי המסע והחניה היה כל אחד מהם קשה"

בחיינו אנחנו נדרשים להתמודד עם הרבה מאבקים,מסעות. קורה פעמים רבות שאנו נדרשים לצאת למסע להשיג ממשהו, להבין משהו, לצאת ממשהו,לחפש ממשהו. לא תמיד אנו משיגים את המטרה שלנו וזה יכול די לייאש. הרעיון שצריך לזכור שלפעמים גם למסע המפרך יש ערך וצאיך לשים אליו לב. האנרגיות שהושקעו במסע לא הלכו לאיבוד כי אם נדרשנו למסע הזה סימן שעצם המסע היה נצרך לנו. ואסיים בדברים שכותב הרב יצחק כהן ראש הגרעין "בית מוריה" בבאר-שבע: "בספר דגל מחנה אפרים מעמיק עוד וכותב: "כי כל המסעות הם מ"ב, והם אצל כל אדם מיום הולדו עד שובו אל עולמו". התהליך שעובר על עם ישראל במדבר הוא התהליך שעובר על כל אחד ברמה הפרטית. ארבעים ושתים מסעות מוביל הקב"ה את כל אחד ואחד במהלך החיים. כל "חתיכת חיים", היא מסע... יש ואדם לא מקיים את ייעודו, ובמקום לנסוע על פי ה’ נשבר מהמסעות,.... חיינו מסתכמים במסעות מכוונים שלעיתים משיגים את המטרות ולעיתים מפספסים, הכל תלוי באדם... הכרתי בחור שיצא לטיול מקצה הארץ לקצה השני. כל יום היה מסע מבחינתו, מסע אל הבלתי ידוע, אך מסע ידוע בהרגשה חזקה שהקב"ה מוליך אותו בכל רגע.לעיתים מהלך החיים כל כך מסיבי שיוצר אצלנו הרגשה שרק המטרה חשובה ואין שום משמעות לדרך, ולכן צריך קצת להתנתק מעומס המטרות והדרישות על מנת להכיר בערכו של מסע. האדם השלם מרגיש ובונה את מסעותיו גם במציאות העמוסה של חייו. האדם הגדול רואה גם את המטרה, אך יודע שערך הדרך גדול לא פחות מהמטרה. האדם היותר שלם מפנים שגם המטרה היא רק נקודת מוצא לקראת המטרה הבאה שמגדילה את ראשו ואת מציאותו בתהליך מסעות שלא נגמר לעולם... בברכת "חזק חזק ונתחזק" לכלל חברי הפורום וכל ב"י שבת שלום

וחודש טוב טוהר

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

חזק ותתחזק גם אתה, טוהר

ואגב, האם שמו של גרכעין "מוריה" איננו הרב שצעון כהן במקרה? בכל מקרה אנו ממתינים לך כאן בכל עת לחידושיך הנהדרים והנפלאים וגם לבלוגים שלך אך העיקר הוא, שתצליח בבחינות ותהיה מסודר מבחינת הלימודים. או אז אני בטוח, שיהיה לך הרבה יותר מה לחדש.

 

[טוהרtoar]

תודה רבה רבה קשקוש- ועוד משהו מיוחד בשבילך

אני מודה לך ולשאר המחזקים בכלל. אני מקווה שיהיה מספיק [בעצם אני בטוח] עם מה למלא את החלל כשהפינה תעדר לה... בכל אופן, החלטתי במיוחד בשבילך, שאתה עוקב כל כך בדריכות אחר כתיבתי, להפתיע, בלי נדר, ולכתוב בבלוג הראשון לאחר ש"אחזור לשגרה" את הסיפור העומד מאחורי הניק שבחרתי לעצמי-"טוהר"-למה ועל מה זה. אז... מקווה שתאזרו בסבלנות.

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

../images/Emo24.gif ושוב תודה גם לך

ואין לך עד כמה אני מתרגש (למרות, שכידוע כבר אינני כל כך צעיר) למצוא באינטרנט אנשים כה אעיכפתיים וכה כנים עם עצמם ועם הסובבים אותם. כדי שגם אתה לא תגיב במסר אישי, כפי שעשה אחד הגולשים, בטענתו, שתגובה זאת גרמה לו להסמיק, אנחם אותך בכך, שאינך היחיד, שראוי לתאורים אלו, וכבר מזמן מצאתי כאן איכויות, שהן נדירות בדרך כלל בפורומים אחרים. רק חבל, שלא יצא לנו עד כה להכיר מקרוב את המשתתפים (םפרט למפגשים עם אסף, שבהם נכחו רק חלק מהמשתתפים הקבועים). אולי עוד נצליח לארגן מפגש מיוחד של שבת חברים, כפי שניסה לארגן חברנו "רון", ובכלל להתגבש לקבוצת תמיכה לא רק במפגשים פתוחים כאלה, שמאורגנים ע"י אסף אלא גם במפגשים מצומצמים יותר. העיקר הוא להוכיח לפחות לעצמנו, שהומוסקסואלים הם יצורים אנושיים ורגישים ויש בהם לא מעט כאלה, שיכולים לתרום לחברה המון. אז שוב איחולי הצלחה בבחינות (לתואר השני והשלישי בוודאי יהיה קל הרבה יותר...) ואנו נחכה לך בסבלנות עד שתחזור בכוחות מחודשים ומרעננים ותמשיך לכתוב את דברי התורה החמים והנפלאים שלך ולא פחות - את הבלוגים האישיים. בדרך אגב הייתי שמח לקרוא את מאמריך בשבת בתוך הסעודות אבל אי אפשר. בשלב הבא אני מקווה, שיימצא פתרון לזה. אני בטוח, שלפחות רובם המכריע של המשתתפים (וגם של אלה, שרק מבקרים אבל לא כותבים בפועל) דעתם זהה. עם קבלת התואר בוודאי לא יפקד גם מקומם של הברכות. שבוע טוב וחודש טוב, ושהימים הבאים, שבהם אירעו הצרות הגדולות ביותר לעם ישראל בכל ההיסטוריה היהודית, יהפכו לימי ששון ושמחה במהרה.

 

[SmartToyBoy]

יישר כח! ועל זה הדרך...

אמר לי פעם חבר משפט נפלא של הרבי מקוצק, שמלווה אותי עד היום: "אל תאמין למי שאומר שיגע ולא מצא, מפני שהיגיעה בעצמה היא מציאה גדולה מאין כמותה" חזק חזק ונתחזק

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

חן חן על החידוש הנפלא! ../images/Emo8.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי"-פרק כח [סיום עונה ../images/Emo13.gif]

אני מנצל את הדקות שאחרי שבת בשביל להבליח לכתוב משהו בשביל הבלוג בכל זאת, ייקח זמן עד שאני אתפקס חזרה על החומר... אפשר לקרוא לזה אולי אף, אם ניקח ת'דרמה באקסטרים- "פרק סיום עונה"

[נ.ב. מוקדש לכל ה"גבורי כח עושי דברו"...] מפאת שנושא המוזיקה והזימרה חם בכותרות החלטתי לעלות על הצג מספר מילים על הזמן בה ניסיתי את מזלי להפוך לזמר עולמי מפורסם

עת הייתי בכיתה י' בישיבה התיכונית בה ניסו להאיר את נתיב חיי בו אתבגר הישיבה החליטה "לצ'פר" את חלק מהתורמים שלה [שכנראה תרמו באותה שנה סכום מאוד מכובד או שבמקרה הגיעו לארץ] ב"דינר" מכובד עם מצגת ובין השאר גם חלק אומנתי הכולל זמרת "פרחי-זמר" מהישיבה. מיותר לציין עד כמה נושא האומנות ההומנית די רחוק בד"כ מעולמם של הישיבות, כולל הישיבות התיכוניות, ולדבר על מוזיקה "מאן דכר שמיה"[="מי מזכיר את שמו" לטובת הלוקים בידע בסיסי בארמית] אז ברור שהייתה די מפתיעה הידיעה שהישיבה החליטה ללכת בקטע הזה ממש ברצינות עד שהיא החליטה להזמין מנהל אומנותי עם ניסיון רב בהדרכת להקות זמר [בעיר חסידיות כמובן] והתפרסמה לה בקרב התלמידים שהישיבה מזמינה את כל מי שרוצה לנסות את מזלו להשתתף בבחינה ע"י אותו מנהל בשביל לראות אם יזכה להיות חלק מ"נבחרת הזמרה" שתנעים [בתקווה] את זמנם של האורחים. כמובן שאחוקכם ניסה את מזלו [וכשרונו]. הגעתי כמו כולם למקלט בבניין הישיבה ונכנסתי בזמני לחדר בו הוא המתין. הבחינה בעקרון כללה שני חלקים פשוטים והייתה די מהירה- בתחילה אותו מנהל השמיע לי באורגן סדרה של תווים וביקש ממני לחזור עליה. עשיתי זאת ללא בעיה. לאחר הוא בקולו שלו השמיע לי רצף מסויים שאחזור עליו וגם זאת עשיתי לשביעות רצונו. הוא שמח להודיע לי שהתקבלתי. כמובן שאני שמחתי עוד יותר. לאחר יום-יומיים של בחינות בו הוא מצא את החבר'ה שנראו לו מתאימים הוא קרה לכולנו למקלט שם עברנו ל"שלב ב". בשבלב הזה זה כבר היה טיפל'ה יותר מלחיץ מכיוון שבעצם ראית "און-ליין" את כל מי שהתמודדת מולי ואת שלל הכשרונות שלפני זאת לי ידעת על קיומם... [האמת שלי זה היה טיפל'ה יותר מלחיץ כי הבחנתי בין החבר'ה במעגל אחד מהחבר'ה במחזור ששמתי עליו בזמנו עין] ניסיתי לתת את מה שיכלתי במבחנים. המנהל עבר אחד אחד לפי בחירה [לא כולם כי זה היה לוקח יותר מדי זמן] וניסה אותנו בכל מיני קטעי זמרה מסוגים שונים. האמת שהיה שלב כלשהו שהרגשתי שלא כל כך הולך לי. בסוף הקטע הוא קרה למספר חבר'ה לגשת אליו ביניהם אני. הוא ניגש אלי: "טוהר, אני מצטער, אך נראה לי שאתה לא ממשיך איתנו. אתה מוכשר וכו אך יש לך בעיה עם ה[מעבר לטונים] גבוהים ולצערי אני אפרד ממך". כמובן שזה קצת העציב אותי [במיוחד כשהבחנתי שאותו בחור שהזכרתי כן ממשיך בקבוצה] אבל ניחמתי את עצמי ש"הכל לטובה" [חוץ מזה שאני בעצמי ידעתי את העקב אכילס הזה שלי אז לא כזה נורא...] הערב הגיע. הכל היה כזה FANSY-SHMANSY סדרו את חדר האוכל בצורה שבדמיונות הכי פרועים שלי לא תארתי לעצמי שהוא יכול להראות כזה יפה. אפילו הגדילו לעשות וחלקו בכל שולחן תפריטים עם סדר של מנות ראשונות,עקריות,מנה אחרונה [שזה תכל'ס היה כל מיני דברים שהיינו מ'קבלים בשבתות רק שעל הנייר מסודר זה היה נראה יפה יותר] והנה מגיע הרגע- לאחר מצגת קצרה על הישיבה ואיך היא מתפתחת ואיך כל התלמידים נהנים וכו וכו [הרבה בלה בלה] עלו לבימה המאולתרת "פרחי הישיבה" והתחילו לשיר שיר [נראה לי של אברהם פריד] אור הזרקורים עליהם, בקדמה אני מזהה בין חברי למחזור גם את אותו בחור, נהנים להם בפוזה, מבצעים את העיבוד המיוחד שחיבר אותו מנהל. לאחר- מחיאות כפיים סוערות והם יורדים מהבימה. אני מחייך עם כולם וחושב לעצמי בלב מה היה אילו אני הייתי על הבימה שם. נחמתי את עצי ש"הכל לטובה". האמת, שלא כזה פספסוס בתכל'ס, א- מי זוכר היום את אותה הופעה חד פעמית שאחריה כל אחד המשיך לדרכו וגם שם לא יודע עד כמה כולם שמו ליבם לכך. ב-עם הזמן שיצא לי להכיר יותר טוב את אותו בחור, ראיתי עד כמה האישיות שלו שואפת לאפס והבנתי שאין לי מה להפסיד בשמירת מרחק ממנו... בכל אופן, אני המשכתי עם אהבתי למוזיקה ועם הנגינה ושאר העיסוק המוזיקלי שלי לבדי...ועדיין... יום שישי האחרון הייתי באזכרה של סבא שלי. כל כך הרבה זמן כבר עבר... קשה לכתוב זאת [והאמת שהתלבטתי בכלל אם לכתוב זאת] אך יש משהו מיוחד ב"חוויה"[כן, אני קורה לזה חוויה] של הליכה ופקידת בית קברות. יש משהו בשקט המיוחד שיש שם [גם כשיש כמות של אנשים] ומסביבך המוני אבנים בסוגים שונים- אבני בטון לבנייה, אבני שיש לזכרון, אבנים של הטבע להעיד-"ביקרתי פה". ואתה רואה את כל הכיתובים השונים על רחבי המצבות מ"סבא אוהבים אותך" דרך" נזכור אותך לעד" דרך סתם "כיתוב בנאלי" של שם הנפטר ותאריך. כל מיני תאורים שונים על תכונות הנפטרים שתמיד מזכירים לי את הבדיחה של הילד ששאל איפה קוברים את הגנבים והאנסים... מאוהב אדם דרך ירא שמים, טוב לכל, אוהב לעזור, חביב החברה, "שחקן נצחי", גומלת חסדים, החייכנית...כמובן הסמלים המסורתיים כמו כפות הידיים לכהנים... איך להגיד, כנראה שלמה המלך ידע למה הוא התכוון שכתב "טוב ללכת לבית אבל מלכת לבית המשתה"... תכל'ס, להמ אני כותב זאת? כנראה בגלל אווירת השבועות שאנו נמצאים בה. אני לפחות שני קטעי הזכרון הללו די משקפים טוב. אך...די כבר...אני מתגעגע למוזיקה עם כלי נגינה...ובעיקר לנגן שוב... לא בטוח שיש לי כח לחכות עד תשעה באב... יותר מדי זמן בשביל להעביר בלי מוזיקה... לפחות מהבחינה הזאת טוב שיש מבחנים שמשיחים את הדעת... מצד שני מבחנים זה אף פעם לא משהו... נו..יהיה טוב... שבוע טוב לנו...

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

תגובה לעניין

אם נגמרו המלים, אחזור שוב על מה שכתבתי בעבר: מרתק! כך בקיצור. אבל יש לי נחמה קטנה בשבילך: לו היו מזמינים אותי לשיר עכשיו, האמן לי, שהייתי מש(א)יר את כולם ב... בחוץ. אשריי, שמעודי לא עמדתי למבחן שירה ולא נאלצתי להוכיח את דלותי (למען הסר כל חשד - שמיעתי המוסיקלית היא דווקא טובה אבל הקול... איך נאמר על כך? הכל קשקוש...). מעניין לעניין שמעתי השבוע על פרישתו של השופט המחוזי שלי טימן מכס השיפוט. מי הוא שלי טימן? מדוע הזכרתי אותו כאן ומה הקשר לדברים הקודמים? אתחיל מהסיפא. הרקע לפרישתו הוא היעדר גיבוי מצד מערכת המשפט לפסקי הדין שלו. פרקליטים טובים ומנוסים אמרו, שכאשר השופט טימן היה מכניס מישהו לכלא לזמן ארוך, הרי זה רק משום שהנאשם היה ראוי לעונש זה. השופט טימן העיד על טבעו, שלא היה מסוגל להרשיע נאשם כלשהו מבלי שלא היה בידו צל של ספק, שאכן הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו. על כך הוא זכה לביקורות צוננות מצד צוותי הפרקליטויות השונים והגדיל לעשות מכולם פרקליט המדינה בכבודו ובעצמו במקרה מסוים, שאיננו עניין לכאן. עכשיו מתחיל הקשר של השופט טימן עם הדברים, שהבאת בבלוג. אביו שלי היה יעקב טימן. הוא היה מוכר כשחקן וכזמר בשנות הארבעים (לפני קום המדינה) והחמישים. אם אינני טועה, הוא שיחק בתיאטרון "המטאטא" ואחד השירים המפורסמים שלו היה "מכתב מאמא" ("שלום לך ילדי, שלום מאמא...") - שיר שהתפרסם מאוחר יותר בזכות ביצועה של חווה אלברשטיין. הבן שלי לא התרחק כל כך מאביו תחילה. את שירותו הצבאי עשה בלהקת חיל השיריון ואחד השירים, שבהם התפרסם כסוליסט, היה: "לילה ראשון בלי אמא" (לכל המתגייסים לצה"ל). אז כיצד הגיע לשיפוט? פשוט מאוד: באותם ימים החלה להתברר העובדה (בלשון "הגשש החיוור" במערכון "הסיידים"), שלהיות זמר או שחקן תיאטרון זאת לא פרנסה אך זו חוויה. אז שלי טימן הלך ללמוד משפטים ולאחר שנים של עיסוק כעו"ד עצמאי התמנה לשופט (שזו אולי לא חוויה כל כך גדולה אך פרנסה בוודאי לא חסר בה), עד לימים אלו. עכשיו בגיל 63 לא בטוח, שיחזור למוסיקה או לתיאטרון, אבל עם הפנסיה, שיהיה זכאי לה, בוודאי יהיה מסודר היטב ויוכל גם לשמח את נכדיו (וזאת כמובן מעבר למה שצפוי לו בשוק הפרטי...). איך אמרת? הכל לטובה! אני בטוח, שתמצא את מקומך בחיים ותוכל לתרום גם בתחומים אחרים, כשם שגם אני מצאתי את מקומי. ו... אם מישהו בכל זאת מעוניין בשיעור פרטי במוסיקה אצלי, התעריף הוא 500 ש"ח לשעה (!). יקר מדי?! טוב! זה תלוי בסוג המורה... לסיכום: לא צריך להתבייש במה, שאין לך. לכל אחד יש מה לתרום באיזשהו תחום בחיים. אני הייתי מתבייש אילו יכולתי לתרום מהוני ומחוני ולא הייתי עושה כן. שבוע טוב וחודש טוב! ואולי עוד יהיה לנו גם תשעה באב שמח...

 

[רעותי 17]

טוהר, טוהר, טוהר..

מה עושים איתך? [או יותר נכון, מה נעשה בלעדיך?] אז מוזיקה. אהבת חיי. מנגנת על כמה כלים, מסתובבת עם אוזניות קבוע. [בתיכון, אחת ההערות שקבלתי בתעדוה היתה :אבקש להוריד את האוזניות בזמן השיעור] רדיו פתוח 24 שעות ביממה, ככה אני מתעוררת וככה אני נרדמת. מוזיקה מוזיקה מוזיקה. בשנה האחרונה, אבא שלי היה בשנת אבל [רואה? זה אפילו מתקשר גם לנשוא השני], אז פתאום ברכב אין מוזיקה, בבית אין מוזיקה. ושתי תקופות במשך השנה הרדיו דומם. ספירת העומר ושלושת השבועות. וקשה לי עם זה נורא. תמיד אני אומרת שזה אחד הדברים שהכי קשה לי לקיים, ודווקא בגלל זה אני צריכה להתאמץ יותר. [אני גם לא יכולה להגיד שאני לגמרי שומרת. אני מתאמצת, אבל נכנעת מדי פעם] אגב, על מה אתה מנגן? ווידוי חושפני: יש לי קשר אישי לשם טוהר. הוא היה אחד משני שמות העט שליוו אותי תקופה ארוכה. פתחתי מסנג'ר בשם הזה, הייתי פעילה בכמה פורומים וגם כתבתי על השם הזה. ובאחת מהלידות של אחי הצעתי את השם הזה [שלא התקבל ] שבוע טוב לכולם.