../images/Emo63.gifשכחתי? חלילה וחס- דבר ת' לפרשת "פנחס"
הפעם, לשם שינוי, אני רוצה להתמקד דווקא בהפטרה של פרשתנו. ואני מתכוון לא להפטרה בפועל שאנו נקרא השבת [מירמיה- עקב הכניסה לתקופת "בין המצרים" ותחילת SO CALLED "תלתא דפורענותא"] אלא להפטרה המקורית ש"הייתה אמורה להיות". ההפטרה לקוחה מספר מלכים, בקטע של ה"נוט-הפי-אנד" שמסיים את סיפור המעמד המופלא של אליהו בהר כרמל בו הוא מצליח לשחרר את עם ישראל מההשפעה הרוחנית של אנשי הבעל. עקב כך הוא מסומן כמטרה ע"י אשתו של אחאב, איזבל [מי היה חושב על שם מתאים יותר...] ומחליט לברוח למדבר. שם מגלים לנו הפסוקים רגשות אובדן משמימים "כי לא טוב אנוכי מאבותי" ותדלוק מלאכי בעזרתו אליהו מצליח להתקדם 40 יום ולילה עד הגיעו לחורב. שם מתפתח דו-שיח מוזר ביותר בינו לבין הקב"ה עם אפקטיים אורקוליים מדהימים (אני מוסיף בכוונה את חלוקת הפסוקים)
:
"[ט]וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ.[י]וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ,וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי,וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. [יא]וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. [יב]וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. [יג]וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ,וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ,וַיֵּצֵא,וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו,קוֹל, וַיֹּאמֶר,מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. [יד]וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ,וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב;וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי,וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."[מלכים-א יט']
מספר שאלות זועקות מהסיפור הזה [גם אם נתעלם מהקטע במדבר]:
<1>מה פשר השאלה הנמוסית של השם
("מה לך פה אליהו")?
<2>למה מביאים בתגובה לתשובתו הזועמת של אליהו כל מיני אפקטים פירוטכניים ואורקוליים
?
<3>מה הקטע של השידור החוזר הזה בפסוקים יג-יד בדיוק מילה במילה מה שנכתב פסוק-שניים קודם? הנביא הסופר"נרדם על ההגה"
?
<4>הכי תכל'ס- מה הקשר לפרשת "פנחס"
?
ברשותכם אתחיל עם אחרון ראשון. הקשר לפרשה הוא כנראה לפי קביעת חז"ל: "אמר ריש לקיש
הוא פנחס הוא אליהו"[מופיע בילקוטי מדרשים מאוחרים וגם בזוהר].אך בשונה מהמדרש שמקביל בין מטרותיהם לעתיד נראה שהקישור הפטרה-פרשה שלנו הוא בקשר ליצר הקנאה שלהם לדבר ה'. שניהם פועלים את מעשה קנאותם לתקון המצב
ברעש ועם "כותרות"- פנחס בוחר, בשעה שכולם מקטרים על מצב הביש ללא מעש, לעשות מעשה הירואי לעיני כל ולהוקיע התועבה מול השמש בהפגנתיות ואליהו עושה זאת ע"י כינוס המוני-אצטדיוני ב"ככר העיר"בו הוא מעלה מעין "מופע ראווה": GOD VS. BAAL!
מעשהו של פנחס,שבפרשתנו אנו עדים לפן החיובי שבו,"זוכה" בתלמוד הירולשמי לפן של בקורת מצד חז"ל: "תני: ופנחס
שלא ברצון חכמים"[סנהדרין-ירושלמי], ואליהו "זוכה" לבקורת על מעשהו מהשם. פתיחת הדברים מול אליהו אין בה כמובן בשביל שיחה של חולין, אלא, כמו במקרה של אדם הראשון (להבדיל), להביא את אליהו לידי הכרה למה הוא "פה"- במדבר, בחורב. לאיפה נעלם עם ישראל? אליהו לא פונה למחשבה על הנאמר לו אלא עונה ישירות את אשר על לבו, שהוא אכן הסיבה לכך שהוא "פה": "קנא קינאתי לה'...ואותר אני לבדי"- אני עבדתי בקנאות לתקון המצב,
ברעש וצלצולים, אך ללא הועיל. הקב"ה בתגובה מעביר את אליהו "קורס מזורז" בהשפעה רוחנית. "לא ברוח השם...לא ברעש...לא באש...קול דממה דקה" מי שרוצה לפעול בקנאות, מתוך אידאלים בוערים, לתקון המצב לאור השם, צריך לנקוט ב
"קול דממה דקה"
. לפעול השפעה רוחנית,השפעה ערכית, לפעול לשינוי, לתקון, אי אפשר לקבל עם פידבק ראוי דרך "כותרות" ו"ספינים", זיקוקי די-נור, מופעי ראווה,תהלוכות צבעוניות, ככרות רחוב וכרכרות מקפצות
בשביל תוצאות טובות ומחזיקות עדיף לנקוט בשיטת "המהפכה השקטה"
. אך אליהו, מסתבר, לא מפנים זאת, לאחר השעור, במבחן המסכם בו נדרש אליהו פשוט לדעת לענות לשאלה שנשאל קודם: אז..."מה לך פה אליהו"?? אליהו חוזר על אותה תשובה
מילה במילה. הדבר לא משאיר ברירה ואליהו מצווה על ידי השם:"ויאמר השם אליו...את אלישע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה,
תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ". מסתבר שיש אנשים, או ליתר דיוק-נשים, שכבר ידעו סוד זה. הרב יוסי שטרן, מישיבת ההסד בעכו, כתב בעלון "שבתון"[של שנה שעברה] שצלפחד היה אידאליסט גדול שלחם בקנאות למען ארץ ישראל,אך "...אהבתו העזה של צלפחד לארץ ישראל העבירה אותו על דעתו. בין אם היה מהמעפילים שבקשו לעלות אל א"י בכח למרות שהשם לא היה בתוכם ובין אם היה המקושש שהפגין בחילול שבת נגד הגזירה האלוהית שלא להכנס לארץ"[יענו ציטוט] בכל מקרה, מדובר על מעשי קנאות שמניעים מעשים של החצנה וראוותנות במחשבה שזו הדרך "לנער מערכות" ולהכריח את השאר להכיר בחשיבות הנקודות אותם אנחנו מנסים להעביר. לעומתו, בנותיו "...שצדיקות וחכמות היו הן שמתקנות את חטא אביהן..." ובשונה מדרכי הפעולה של אבא הם בוחרות לפתוח ב
הדברות והסברה מול אנשי המפתח,מקבלי החלטות, בנסיון לעבודה קשה,סזיפית, אך אל ליבם של האנשים, בצעדים מדודים, "מאחורי הלקעים". "...באות בנות צלפחד ומלמדות שקנאות אינה בהכרח אנרכיסטיות.
קנאות אינה חייבת להיות מלווה בתופעות לוואי של אלימות כוחנות והפגנתיות, אדרבא, הקנאות היא כח פנימי המניע את החזון. שאיפות גדולות הבאות מתוך ענווה והקשבה...מתוך חכמה סדר ומסורת..." כך גם ינהג פנחס עצמו, לעתיד לבוא, לאחר שקבל את "ברכת השלום" מהקב"ה. כאשר שנים וחצי השבטים המתנחלים בעבר הירדן המדרחי יקימו מזבח שמטרתו להעיד על קשר בל ינותק בינם לבין שאר אחיהם, אך בעיני יושבי המערב הוא נראה כנסיון להציב אלטרנטיבה לעבודת השם, בשביל לסיים את העניין תצא משלחת בראשותו של פנחס לברר זאת: "מה המעל הזה אשר מעלתם...המעט לנו את
עוון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה(בו קנא פנחס-ט.) ויהי הנגף בעדת השם?" ללא רעש וללא כותרות, כשמתגלה תוך הדברות מטרתם האמיתית ושבעצם הכל חוסר הבנה וכולם פלוס-מינוס מסכימים עם כולם בנושא,
"וישמע פנחס הכהן ונשיאי העדה...וייטב בעיניהם...וישב פנחס ...אל בני ישראל וישיבו אותם דבר וייטב הדבר בעיני בני ישראל"[יהושע] קנאות של אהבה
. שבת שלום
בציפיה לנחמה, -טוהר-