הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifשכחתי? חלילה וחס- דבר ת' לפרשת "פנחס"

הפעם, לשם שינוי, אני רוצה להתמקד דווקא בהפטרה של פרשתנו. ואני מתכוון לא להפטרה בפועל שאנו נקרא השבת [מירמיה- עקב הכניסה לתקופת "בין המצרים" ותחילת SO CALLED "תלתא דפורענותא"] אלא להפטרה המקורית ש"הייתה אמורה להיות". ההפטרה לקוחה מספר מלכים, בקטע של ה"נוט-הפי-אנד" שמסיים את סיפור המעמד המופלא של אליהו בהר כרמל בו הוא מצליח לשחרר את עם ישראל מההשפעה הרוחנית של אנשי הבעל. עקב כך הוא מסומן כמטרה ע"י אשתו של אחאב, איזבל [מי היה חושב על שם מתאים יותר...] ומחליט לברוח למדבר. שם מגלים לנו הפסוקים רגשות אובדן משמימים "כי לא טוב אנוכי מאבותי" ותדלוק מלאכי בעזרתו אליהו מצליח להתקדם 40 יום ולילה עד הגיעו לחורב. שם מתפתח דו-שיח מוזר ביותר בינו לבין הקב"ה עם אפקטיים אורקוליים מדהימים (אני מוסיף בכוונה את חלוקת הפסוקים)

: "[ט]וְהִנֵּה דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ, מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ.[י]וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ,וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי,וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. [יא]וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. [יב]וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. [יג]וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ,וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ,וַיֵּצֵא,וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה; וְהִנֵּה אֵלָיו,קוֹל, וַיֹּאמֶר,מַה-לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ. [יד]וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ,וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב;וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי,וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."[מלכים-א יט']

מספר שאלות זועקות מהסיפור הזה [גם אם נתעלם מהקטע במדבר]: <1>מה פשר השאלה הנמוסית של השם

("מה לך פה אליהו")? <2>למה מביאים בתגובה לתשובתו הזועמת של אליהו כל מיני אפקטים פירוטכניים ואורקוליים

? <3>מה הקטע של השידור החוזר הזה בפסוקים יג-יד בדיוק מילה במילה מה שנכתב פסוק-שניים קודם? הנביא הסופר"נרדם על ההגה"

? <4>הכי תכל'ס- מה הקשר לפרשת "פנחס"

? ברשותכם אתחיל עם אחרון ראשון. הקשר לפרשה הוא כנראה לפי קביעת חז"ל: "אמר ריש לקיש הוא פנחס הוא אליהו"[מופיע בילקוטי מדרשים מאוחרים וגם בזוהר].אך בשונה מהמדרש שמקביל בין מטרותיהם לעתיד נראה שהקישור הפטרה-פרשה שלנו הוא בקשר ליצר הקנאה שלהם לדבר ה'. שניהם פועלים את מעשה קנאותם לתקון המצב ברעש ועם "כותרות"- פנחס בוחר, בשעה שכולם מקטרים על מצב הביש ללא מעש, לעשות מעשה הירואי לעיני כל ולהוקיע התועבה מול השמש בהפגנתיות ואליהו עושה זאת ע"י כינוס המוני-אצטדיוני ב"ככר העיר"בו הוא מעלה מעין "מופע ראווה": GOD VS. BAAL!

מעשהו של פנחס,שבפרשתנו אנו עדים לפן החיובי שבו,"זוכה" בתלמוד הירולשמי לפן של בקורת מצד חז"ל: "תני: ופנחס שלא ברצון חכמים"[סנהדרין-ירושלמי], ואליהו "זוכה" לבקורת על מעשהו מהשם. פתיחת הדברים מול אליהו אין בה כמובן בשביל שיחה של חולין, אלא, כמו במקרה של אדם הראשון (להבדיל), להביא את אליהו לידי הכרה למה הוא "פה"- במדבר, בחורב. לאיפה נעלם עם ישראל? אליהו לא פונה למחשבה על הנאמר לו אלא עונה ישירות את אשר על לבו, שהוא אכן הסיבה לכך שהוא "פה": "קנא קינאתי לה'...ואותר אני לבדי"- אני עבדתי בקנאות לתקון המצב, ברעש וצלצולים, אך ללא הועיל. הקב"ה בתגובה מעביר את אליהו "קורס מזורז" בהשפעה רוחנית. "לא ברוח השם...לא ברעש...לא באש...קול דממה דקה" מי שרוצה לפעול בקנאות, מתוך אידאלים בוערים, לתקון המצב לאור השם, צריך לנקוט ב"קול דממה דקה"

. לפעול השפעה רוחנית,השפעה ערכית, לפעול לשינוי, לתקון, אי אפשר לקבל עם פידבק ראוי דרך "כותרות" ו"ספינים", זיקוקי די-נור, מופעי ראווה,תהלוכות צבעוניות, ככרות רחוב וכרכרות מקפצות

בשביל תוצאות טובות ומחזיקות עדיף לנקוט בשיטת "המהפכה השקטה"

. אך אליהו, מסתבר, לא מפנים זאת, לאחר השעור, במבחן המסכם בו נדרש אליהו פשוט לדעת לענות לשאלה שנשאל קודם: אז..."מה לך פה אליהו"?? אליהו חוזר על אותה תשובה מילה במילה. הדבר לא משאיר ברירה ואליהו מצווה על ידי השם:"ויאמר השם אליו...את אלישע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ". מסתבר שיש אנשים, או ליתר דיוק-נשים, שכבר ידעו סוד זה. הרב יוסי שטרן, מישיבת ההסד בעכו, כתב בעלון "שבתון"[של שנה שעברה] שצלפחד היה אידאליסט גדול שלחם בקנאות למען ארץ ישראל,אך "...אהבתו העזה של צלפחד לארץ ישראל העבירה אותו על דעתו. בין אם היה מהמעפילים שבקשו לעלות אל א"י בכח למרות שהשם לא היה בתוכם ובין אם היה המקושש שהפגין בחילול שבת נגד הגזירה האלוהית שלא להכנס לארץ"[יענו ציטוט] בכל מקרה, מדובר על מעשי קנאות שמניעים מעשים של החצנה וראוותנות במחשבה שזו הדרך "לנער מערכות" ולהכריח את השאר להכיר בחשיבות הנקודות אותם אנחנו מנסים להעביר. לעומתו, בנותיו "...שצדיקות וחכמות היו הן שמתקנות את חטא אביהן..." ובשונה מדרכי הפעולה של אבא הם בוחרות לפתוח בהדברות והסברה מול אנשי המפתח,מקבלי החלטות, בנסיון לעבודה קשה,סזיפית, אך אל ליבם של האנשים, בצעדים מדודים, "מאחורי הלקעים". "...באות בנות צלפחד ומלמדות שקנאות אינה בהכרח אנרכיסטיות. קנאות אינה חייבת להיות מלווה בתופעות לוואי של אלימות כוחנות והפגנתיות, אדרבא, הקנאות היא כח פנימי המניע את החזון. שאיפות גדולות הבאות מתוך ענווה והקשבה...מתוך חכמה סדר ומסורת..." כך גם ינהג פנחס עצמו, לעתיד לבוא, לאחר שקבל את "ברכת השלום" מהקב"ה. כאשר שנים וחצי השבטים המתנחלים בעבר הירדן המדרחי יקימו מזבח שמטרתו להעיד על קשר בל ינותק בינם לבין שאר אחיהם, אך בעיני יושבי המערב הוא נראה כנסיון להציב אלטרנטיבה לעבודת השם, בשביל לסיים את העניין תצא משלחת בראשותו של פנחס לברר זאת: "מה המעל הזה אשר מעלתם...המעט לנו את עוון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה(בו קנא פנחס-ט.) ויהי הנגף בעדת השם?" ללא רעש וללא כותרות, כשמתגלה תוך הדברות מטרתם האמיתית ושבעצם הכל חוסר הבנה וכולם פלוס-מינוס מסכימים עם כולם בנושא,"וישמע פנחס הכהן ונשיאי העדה...וייטב בעיניהם...וישב פנחס ...אל בני ישראל וישיבו אותם דבר וייטב הדבר בעיני בני ישראל"[יהושע] קנאות של אהבה

. שבת שלום

בציפיה לנחמה, -טוהר-

 

[io4minyan]

עוד משהו קטן לפרשת השבוע

אנו יודעים שאם יש פגם באות כלשהי בתורה, היא נפסלת והנה, בפרשת פנחס, ה"ו" שבמילה שלום, קטועה באמצעה במתכוון והוסבר כי לא משנה עד כמה ההרג של זמרי בן סלוא היה הכרח בל יגונה, הוא הומת בחרב . הקטע החסר ב"ו" מסמל את הזכירה של אובדן החיים ודווקא באירוע שמסמל יותר מכל את מסירות הנפש ( פנחס סיכן את כהונתו בכך שהרג ). כל אדם המעז להרים יד על רעהו בשום ההגנה על כבודה של תורה, כדאי שיתבונן ב"ו" הזו ושיבין כי גם כאשר הדברים נעשים מתוך קדושה עילאית, ריבונו של עולם רואה את גדיעת החיים ואת החסר שנוצר ביקום

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

מצטרף לתגובתו של "סמרטי"

 

[SmartToyBoy]

אחד הטובים!

אני חייב לציין, אתה ממש מתעלה על עצמך מדי שבוע (-: אמרת: לפעול השפעה רוחנית,השפעה ערכית, לפעול לשינוי, לתקון, אי אפשר לקבל עם פידבק ראוי דרך "כותרות" ו"ספינים", זיקוקי די-נור, מופעי ראווה,תהלוכות צבעוניות, ככרות רחוב וכרכרות מקפצות בשביל תוצאות טובות ומחזיקות עדיף לנקוט בשיטת "המהפכה השקטה". ולי אין עוד מה להוסיף

 

[רעותי 17]

צ'...

תודה

לי היתה שבת נפלאה. [שבת בר מצווה לאחי] שמענו פוול דברי תורה [אבל אין לי כוח לשחזר], אח שלי קרא ממש יפה, וחוצמזה גילינו שמופיעים המון שמות מהמשפחה שלי בפרשה. [שם משפחה, 2 בנות דודות, אחי, אחותי.] שבוע טוב לכולם.

 

[טוהרtoar]

מזל טוב

נו...לפחות הוא יוכל לקרוא עכשיו בקלות כל ראש-חודש...

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי"-פרק כז

והפעם על צומות וטלפונים

... הפלאפון שבחזקתי מוגדר פלאפון "דור 3" למה? האמת שלא הצלחתי לרדת לעומק הבנת התשובה [איכשהו ההתקדמות הטכנולוגית בפלפון מחולקת ל-3 רמות כך שהיכולת לוידאו ושידורי וידאו שזה מעין אנימציה בצבע מלא "און-ליין" הם כבר רמה 3- מעין ההתקדמות בכוכבים במלונות] בכל אופן, בזמן האחרון גיליתי תשובה משלי לשאלה הזו- זה פלאפון דור3 כי הוא בדור של פלאפונים שמעניקים כאב ראש ברמה3. יש לי אותו בקושי שנה וחצי וכבר הוא מתחיל לתת לי תגובות במסך שהקשר בינם לבין הלחיצות שלי במקשים[אם בכלל] מקרי בהחלט! אחח...איפה הפלאפונים של פעם? אני לא מתכוון ל"תאי הבטון" האלה של הצבא כמובן, אלא על אלו שנכנסו לשימוש "אזרחי". אני זוכר שכשנכנסתי לתיכון זה היה פחות או יותר מקביל לתקופה שהתחילו להפיץ את השימוש בפלאפונים לאזרחים ה"פשוטים" הורי החליטו לנצל זאת וכדי שלא יהיה מצב שלא אוכל להיות בקשר איתם [נו...פולנים...מה לעשות

] כך שלא אהיה תלוי במציאת טלפון נייח איפשהו- הם החליטו לרכוש עבורי "פלאפון". מה זה היה הפלאפון הזה? זה היה תכל'ס טנק

, מעין טנק צעצוע עם מראה של טלפון. משהו ענק כזה. אבל מה- זה היה כל כך פשוט. כל מה שהיה זה מסך קטן שאפשר היה לראות בו בעיקר ספרות, אולי קצת אותיות [בעיקר של MENU שנקבע כבר] וזהו. לא SMS לא רינגטונים. שום כלום. כשהורי נתנו לי את הפלאפון הם לא חשבו מן הסתם שזה יהווה לי נקודת אור מכיוון שאוכל כך ליצור קשר עם אנשים בלי לחשוף את הטלפון שלי בבית וחשש שמא הורי יענו. בשלב כלשהו, אני לא יודע אם 'תם זוכרים את מה שכתבתי פעם בבלוג על אותו זמן ששהורי יצאו לנופש עם שאר המפשחה ונשארתי לבד בבית. נצלתי את העובדה להתקשר מראש למישהו שראיתי הודעה שהוא השאיר. כמובן שהתקשרתי דרך הפלאפון וגם השארתי לו אותו. אני זוכר שבלילה בו הוא היה אמרו להתקשר אלי הנחתי את הפלאפון על המדף ליד מיטת הורי עליה ישנתי אותו זמן והלב שלי פשוט הלם בחזקה כל זמן שהתבוננתי כך בפלאפון שוכב לו דומם....ממתין לצלצלו ש"יקפיץ" אותו. המשך התקופה שלי בתיכון הייתה כבר מעין "תקופת הדמדומים" בה יותר ויותר אנשים התחילו לרכוש פלאפונים אבל זה עדיין לא היה משהו שהוא MUST. מה שבטוח- זה לא היה כמו היום בו כל זאטוט וכל ילד שרק נכנס לכיתה א מקבל ישר- ילקוט, ספרים, מחברות קלמר ו...פלאפון.אלא מה. כך שבצ'טים מול אנשים אחרים, הרבה פעמים כשבקשתי או החלפתי טלפון עם מישהו אחר יצא שאני העברתי את מספר הפלאפון שלי אך הוא נתן לי מספר טלפון בבית. זה לא היה, מן הסתם, כל כך נוח כי תמיד היה צריך למצוא שיטה שאפשר יהיה להתקשר בלי להביך אותו הוא להכנס לאיזשהו סיפור שאי אפשר לדעת איך יוצאים ממנו. בד"כ הייתי ממתין שיתקשרו אלי לפלאפון כך שאני אוכל לדעת שזה בסדר. פעם קרה שמישהו שיצא לי לדבר איתו בצ'אט, שהיה גם כן מהעיר שלי, השאיר לי מס' טלפון שלו בבית. הכל היה טוב וסבבה- קידומת נכונה, 7 ספרות [לא בסדר מחשיד מדי]- אני מתקשר- אך אבוי! "המספר לא מחובר" די התבאסתי מהטריק המלוכלך שהוא עשה לי. אבל איך אני אשיג אותו בדיוק לומר לו זאת? לאחר מספר שבועות איכשהו איתרתי אותו שוב בצ'אט- כמובן שפניתי אליו בתלונה על כך והוא כלא מבין אומר שזה לא ייתכן ושואל אותי למספר שרשום לפני. הקראתי לו את המספר [ליתר דיוק הקלדתי אותו למחשב] והוא בתגובה כתב: "הא יש לך טעות בספרה האחרונה" מבינים? הוא טען שלא העתקתי נכון את המספר כי טעיתי בספרה האחרונה. טוב, "ייתכן",חשבתי "זה קורה לפעמים". הוא כתב לפני את המספר ה"חדש" המתוקן. עוד באותו ערב ניסיתי להתקשר[לא זוכר כרגע למה לא ניסיתי להתקשר עת דיברתי איתו]-ו...נחשתם נכון הגעתי ל"טעות במספר".שאלתי אם אבי נמצא ואמרו לי שאין שם בכלל אבי. לא יודע למה, אולי זה קצת עודף בתמימות, אחרי הרבה הרבה זמן שיצא לי להתכתב מולו שוב כתבתי לו שוב את המספר והוא שוב כתב לי מספר שונה...שוב נחשתם נכון...גם זה לא הוביל אותי למקום הנכון. וכך עם הזמן, כשהסתיים לו התיכון אני כבר עברתי לNOKIA האלה ההיסטוריים הנפוצים עם האנטנה שלא זזה[זוכרים?]. אמנם זה כבר היה שיפור משמעותי במשקל [עם זאת שגם הוא היה די כבד] אבל כבר ניתן היה לכתוב אותיות והודעות ותפריטים מעניינים... לאחר מכן זה גם מעבר לSMS עם ממשק נוח יותר, אנימציה [ואוו, יש גברים שגם זזים על המסך!] ויכולת להוריד מנגינות לפלאפון... הפלאפון שלי בשעור ב ב"הסדר" היה כבר יחסית מהמשוכללים [שנה אחרי בכלל- אצתי לרכוש את הO-BOX- זוכרים? עם אורות צבעוניים מרצדים וצבעים במסך- איזה התקדמות טכנולוגית...] ואז כבר הייתי שורץ בו בשיחות מול אנשים שהכרתי דרך האינטרנט. אני זוכר שהייתי מקבל "שטיפות מוסר" ותלונות מההורים על השיחות הארוכות שלי ועל כך שהם מתמודדים מול חשבון טלפון אדיר כל פעם. זה הגיע למצב שהם כבר בקשו פירוט שיחות שלי ושמו לב שיש מספר פאלפון מסויים שאני כל פעם מדבר איתו שיחות ארוכות של לפחות חצי שעה. האמת שכשזה הגיע לידיעתי התחלתי לחשוש רצח- מה אם הם יחייגו למספר הזה? אבל זה תיד נגמר בנאום של אימי על כך ש"למה אתה משתמש בפלאפון לשיחות נפש? הפלאפון לא נועד לשיחות נפש!" הם בסופו של דבר אף פעם לא בדקו מה בדיוק מטרת שיחות הנפש הללו...כנראה סמכו עלי או שלא היה להם כח... טוב שכך... כמובן שכשהבחנתי שזה הסיפור אז די נרגעתי [וניסיתי גם "להרגיע" את השיחות...] בהחלט...עולם מעניין הביאה ההמצאה הטכנולוגית הזו... ואוו...כמעט שכחתי שהבטחתי גם לכתוב לגבי הצומות...הקיצר עד כיתה ט הייתי צם בעיקר ביום כיפור [לפעמים גם ט באב], אבל לא שאר הצומות זה הגיע מהבית שם אמי עשתה חלוקה בין "צומות כבדים" ל"צומות קלים" ואמרה לי שאני לא חייב לצום ב"צומות הקלים". כמובן שכשהגעתי לישיבה התיכונית- שם הכל עובד בקולקטיב- כשהגיע לו צום עשרה בטבת [או שמא צענית אסתר זה היה? אני זוכר שזה היה בחצי הראשון של השנה אבל לא בדיוק מתי...] התיכון לא סיפק אוכל. אני כבר התכוננתי לכך מראש ושמרתי לעצמי שקית בסלי בארון שלי בחדר. לאחר התפילה בבוקר, אצתי לכיוון הפנימיה ובזמן בו לא הייתה אמורה להיות נפש חיה שם [מי יסתובב בהפסקה בין התפילה לשעור הראשון בפנימיה] הוצאתי את הבסלי מהארון והתחלתי לנשנש. לאחר מספר דקות נכנס לשם לפתע אחד מהחבר'ה בשכבה וכשהוא ראה אותי עם השקית הוא התחיל "לשטוף אותי". הסברתי לו שככה זה מהבית ושאני לא צם ב"צומות קלים" וכו וכו אך זה רק גרם לו לחזק את דברי המוסר והתוכחה שהפנה אלי. אני לא יודע איך זה קרה תכל'ס, אני בטוח שלכל אחד אחר שהוא היה עושה את זה זה היה נגמר ביחסים לא טובים בין שני החבר'ה או בכל מקרה זה לא היה השיטה הטובה, לדעתי, להתייחס במקרה כזה, אבל בשורה תחתונה זה גרם לי לחשוב ומאז אותה פעם התחלתי לצום גם בצומות אחרים...וכך זה עד היום דר"א גם את מנהגי לקרוא "קריאת שמע" על המיטה יצא לי לעשות בעצם בגלל חבר מהתיכון...אבל את זה נעזוב

...