הפינה של טוהר

[טוהרtoar]

הפינה של טוהר../images/Emo152.gif

 

[טוהרtoar]

../images/Emo63.gifדבר תורה לפרשת "קורח"

שתי נקודות

קצרות

על שיוויון ושיוויון הזדמנויות- בפרשה מופיע קורח עם עדה שלימה של תומכים, חלקם אינטרסנטים בעלי אינטרסים משותפים [דתן ואבירם] וחלקם "סתם" אנשים המשוכנעים במסוגלות ובצורך שדווקא קורח יהיה הנשיא [במקום משה... -רבינו כמובן

] לפחות, אם לא כהן גדול [במקום אהרון- כהן,לא ברק

]. מגיע לו. לא סתם עמל במישור הציבוריות ה"לוויית" שנים כה רבות... קרח בא בראש הקואליציה שלו בטענה שעל פניו אין מענה לה, שנראה כמו יצאה מבית גדולי היחצ"נים שקמו אי-פעם: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'?"- כל ישראל כולם בעלי מסוגלות רוחנית גבוהה- אז מי החליט שדווקא אתם? מי שמכם לקבוע לנו את יעדנו הרוחניים קדימה? מה כל כך טוב בטענה הזו? שני דברים שהם אחד- הראשון- כי רק מספר פסוקים קודם משה רבינו טוען כמעט אותה טענה. כאשר הקב"ה מאציל מרוחו של משה על 70 הזקנים המצורפים לסיועו, נשארים שניים מהמזומנים לארוע במחנה ומתחילים "לפתוח ת'פה" בנבואות לישראלים שסביבם. יהושע שמוטרד מכך רץ לספר זאת למשה ומציע:"כלאם". מה עוד יחשבו עליהם? אך משה רבינו חושב שה"פדיחה"הזו יכולה דווקא ללמד את ישראל מסר חשוב והוא: "מי ייתן כל [עם] ישראל נביאים". כל ישראלי באשר הוא הוא בעל אותה מסוגלות רוחנית. כל יהודי יש לו קשר מיוחד להשם. ממילא הדבר הטוב השני- משה לא יכול לצאת חוצץ נגד מה שהוא עצמו רוצה לחנך לאורו את העם.מלכוד. בין הפטיש לסדן משה מנסה להשיג הדברות עם מחנה קורח וכשאין הצלחה הם נופלים על פניהם מחכים לסיוע מהשמיים שייתן במוחש מה שקשה להסביר במושכל. ומה הוא אותו דבר שקשה להסביר במושכל? שעובדת מציאות של שיוויון לא אומרת ממילא גם שיוויון הזדמנויות. העובדה [האמיתית] שכל ישראל כולם קדושים ולכולם פוטנציאל ערוץ תקשורת לרבון העולם וכולם נביאים או בני נביאים לא אומרת שכולם ראויים להיות נשיאים, שכולם ראויים להיות כהנים או לוויים או ישראלים. יש כאלו, כאלו,כאלו וכאלו. איש איש לפי מה שיכול להציץ ולפרוח ממנו.לכל איש יש שם ואין זו פחיתות לו.

נקודה מפורסמת מהמשנה במסכת אבות שלמרות שהרבה מכירים זה קטע אהוב עלי ושווה חזרה- המשנה אומרת ש"מחלוקת לשם שמים- סופה להתקיים" ואילו "מחלוקת שאינה לשם שמים-אין סופה להתקיים" ובתור דוגמאות מביאה שם המשנה: "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים- מחלוקת קורח וכל עדתו" [ומחלוקת לשם שמים-הלל ושמאי]. השאלה שהרבה שאלו- למה המשנה לא אומרת "מחלוקת קורח ומשה", שהרי הם היו בעלי המחלוקת [במיוחד בהקבלה להמשך כמו שהלל ושמאי היו בעלי המחלוקת]? התשובה היא- שגם בתוך הקואליציה של קורח שררו מחלוקות-וזה מה שהוביל לנפילתם- וזה גם "מחלוקמטר" לבדיקה האם מחלוקת היא לשם שמים או לא- כשמחלוקת היא לא לשם שמים גם הקואצליציה שהתארגנה לשם כך מפתחת מחלוקות פנימיים בינה לבין עצמה עד שזה חדל מלהתקיים שבת שלום

וחודש טוב

-טוהר-

 

[קשקוש בלבוש המקורי]

שבת שלום

מממ... שבוע גם גם לך, טוהר! נפלא!

 

[טוהרtoar]

../images/Emo20.gif"הבלוג שבחיי"- פרק כה

אמנם הודעתי פעם שעברה על סיפור מהישיבה אך עלו לי השבוע מספר "דז'ה-וואים" [איך אומרים דה-ז'ה-וו ברבים?] מהעבר עקב כל מיני ארועים ואסוציאציות. לא ברור לי למה. אם זה בגלל מזג האוויר או איזשהו קטע אופנתי, אך בזמן האחרון יצא לי לראות הרבה פעמים רוכבי אופניים עוברים בסביבה. לדאבוני, אין ברשותי כרגע אופניים לדווש בהם.אמנם קניתי אופניים משומשות בתחילת השנה די בזול, אך די מהר הם התפרקו לי... בכל אופן. זה הזכיר לי עוד אחד מהסיפורים האלה בילדותי שלימדו אותי מוסר השכל בדרך הקשה. כשהייתי עוד רך בשנים, אי שם באמתע בית הספר היסודי, גר עדיין בעיר החולות, החלטתי לבקר בצהרי היום בבית של ידידה שגרה די בשכנות אלנו [היא למדה איתי בבית הספר הדתי, לא היו הרבה משפחות דתיות בסביבה]. כמובן שאת הדרך אליה עשיתיבעזרת אופני. כשהגעתי די קרוב חכחתי בדעתי איפה להחנות אותן לזמן שהותי אצלה בבית ומסיבה לא ברורה, החלטתי פשוט להשאיר אותן ברחוב ליד... לאחר שהעברתי בביתה איזו שעה-שעתיים, יצאתי החוצה ו...שוד ושבר! אין אופניים! לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. חזרתי הבייתה ובהתחלה פחדתי להגיד משהו להורים שלי...דמיינתי את הגרוע ביותר בתגובה שלהם. כמובן שלא יכלתי לשמור את זה להרבה זמן אז בסוף זה הגיע אליהם וזכיתי לשטיפת מוסר של "איך עושים דבר כזה" מאמי. "למה לא הכנסת אליהם הבייתה?" למה לא זה ולמה לא שם...אבל כמובן שגם זה היה לזמן קצר ונגמר. איכשהו, בסייתא דשמיא, לאחר מספר ימים, עת אמי דברה עם אמא של ילד אחר שגר באיזור, היא ספרה לה איך הבן שלה מצא אופניים זרוקות בשכונה והחליט לשמור אותם עד שימצא את בעליהם. אמי עשתה אחד ועוד אחד, שאלה אותה מתי זה קרה ובקיצור הסתבר שהוא מצא את האופניים שלי! כמובן ששמחתי עד הגג לשמוע זאת, על אף שכשהגענו לשם הסתבר מה שכבר נאצמר חלקית לאמי קודם [כשהם ניסו לוודא בבירור שזה שלי] שכל הריפודים המיוחדים ואביזרים משוכללים שהיו לי על האופניים כבר נעלמו להם משם, אבל לפחות את הופניים עצמם וכל מה שצריך בשביל לסוע איתם קבלתי בחזרה. בכל אופן, מאז למדתי להקפיד הרבה יותר טוב לשמור על אופני כשהם ללא השגחה [עד לחטיבה שאז כבר לא יצא לי לדווש] לשבוע הספר גם היה מקום בההעלאת הזכרונות. נזכרתי איך בעבר הורי לקחו אותנו בתור חוויה משפחתית לדוכנים הרבים של שבוע הספר. לי בתקופת החטיבה הייתה תמיד מטרה אחת כשהגענו לדוכנים. הייתי אץ לדוכן של "מודן" מחפש את הספר החדש של "זבנג" ומבקש מאמי שתקנה לי אותו. הורי אף פעם לא הבינו מה טוב בזה- "אתה יכול לקחת מהספריה, זה ספר של פעם אחת ולזרוק". אבל אני אהבתי ת'קומיקס, מה לעשות... עם הזמן, כשיצא לי לקרוא ראיון בעיתון עם המאייר שם הביע דעות כאלו ואחרות ושכהבחנתי בכך שגם החדיר אותם ב"דלת האחורית" בקומיקס התחלתי לפתח סלידה ומאז לא התקרבתי לזה... איך שגלגלים מסתובבים להם...