הפיטורין , חלק א
המבט על פניה גרם לו להבין שעכשיו הגיע תורו . שבע שנים מחייו במקום עבודה שבו העובדים הקבועים הם כמעט כמו אלוהים וכל השאר נועדו ככלי לקדם את האינטרסים של המנהלים הקבועים . כל התקופה הזו הוא ישב שם ושתק . ישב שם ועשה את המוטל עליו כמו איזה עובד סוג ב , מאלו שלא נחשבים , שלא מופיעים ברשומות בזמן שמחלקים את ההטבות ואלו שאינם רואים ברכה בעמלם למעט המשכורת שנכנסת לחשבונם מחברה אחרת שגם לה לא אכפת בהרבה ממנו , רק שיכניס את החשבוניות והכסף מהחברה הגדולה . שבע שנים בילה שם במשרד האפור הזה עם האנשים מסביבו שנחלקו לשתי קבוצות : הקבועים והחיצוניים , קבוצות שהחברה דאגה להפריד בניהם למען יראו ויראו . היו לו הרבה חברים מכל הקבוצות , הוא לא יצר גבולות מעולם , תמיד הייה פתוח לעזור לכל אחד וזה הקנה לו הרבה חברים באותו בניין אפור וחסר חיים שרוב עובדיו נראו כמו רוחות רפאים שרק מחכים לסיום יום העבודה ללכת הביתה . כנראה שהמנהלים לא אוהבים אנשים כמוהו , זה עושה להם יותר מידי רעש באוזניים , אותם אלו שעד היום אף אחד בכלל לא מבין מה הם עושים שם ונראה היהלפעמים שאם הם לא היו מייצרים לעצמם את העבודה אף אחד לא היה שם לב אליהם . האמת שלפני כמה חודשים הוא כבר איבד מקור רוחו והכל קצת לזלזל , להאט את קצב העבודה , לעבור בין החברה לשיחות בזמן העבודה ועוד כמה דברים שבמקום עבודה נורמאלי היו מעידים על מצוקה אבל בחברה הזו לא הזיזה לאף אחד . רוב אנשיה עסוקים מעל הראש באינטרסים של עצמם והעובדים החיצוניים כלל לא הזיזו להם למעט בתקופה "לחוצה" שזו תקופה שבה אחד העובדים אמור להוכיח את עצמו לקידום ואז הוא מתנפל עליך בכדי שתעבוד מהר להספיק והוא בסופו של התהליך יקטוף את הפירות . המבט של המנהלת הזוטרה הסביר הכל , בשקט היא לחשה "מנהלת המחלקה רוצה לדבר איתך" . היא אפילו לא הביטה בו אלה התיישבה לה במקומה והשקט שמסביב , השקט העיד על הכל . חמש דקות אחר כך כאילו כדי להתחמק מאי הנעימות היא לקחה את חפציה ויצאה הביתה , מותירה אותו שם בחדר לבד עם ההבנה שזהו , אחרי שבע שנים הוא עשה את שלו ואפשר להשליך אותו החוצה , כי אף אחד כבר לא יכול לנצל אותו , כי הוא "בעייתי" עבורם ואי אפשר לקדם אותו או להעביר אותו , כי צריך לקצץ בכדי להראות התייעלות ומנהלת המחלקה צריכה להראות שהיא יעילה מאוד , אולי תרוויח איזה קידום תוך כדי . מאוחר יותר הוא למד להבין שאותה מנהלת זוטרה באמת קודמה …
המבט על פניה גרם לו להבין שעכשיו הגיע תורו . שבע שנים מחייו במקום עבודה שבו העובדים הקבועים הם כמעט כמו אלוהים וכל השאר נועדו ככלי לקדם את האינטרסים של המנהלים הקבועים . כל התקופה הזו הוא ישב שם ושתק . ישב שם ועשה את המוטל עליו כמו איזה עובד סוג ב , מאלו שלא נחשבים , שלא מופיעים ברשומות בזמן שמחלקים את ההטבות ואלו שאינם רואים ברכה בעמלם למעט המשכורת שנכנסת לחשבונם מחברה אחרת שגם לה לא אכפת בהרבה ממנו , רק שיכניס את החשבוניות והכסף מהחברה הגדולה . שבע שנים בילה שם במשרד האפור הזה עם האנשים מסביבו שנחלקו לשתי קבוצות : הקבועים והחיצוניים , קבוצות שהחברה דאגה להפריד בניהם למען יראו ויראו . היו לו הרבה חברים מכל הקבוצות , הוא לא יצר גבולות מעולם , תמיד הייה פתוח לעזור לכל אחד וזה הקנה לו הרבה חברים באותו בניין אפור וחסר חיים שרוב עובדיו נראו כמו רוחות רפאים שרק מחכים לסיום יום העבודה ללכת הביתה . כנראה שהמנהלים לא אוהבים אנשים כמוהו , זה עושה להם יותר מידי רעש באוזניים , אותם אלו שעד היום אף אחד בכלל לא מבין מה הם עושים שם ונראה היהלפעמים שאם הם לא היו מייצרים לעצמם את העבודה אף אחד לא היה שם לב אליהם . האמת שלפני כמה חודשים הוא כבר איבד מקור רוחו והכל קצת לזלזל , להאט את קצב העבודה , לעבור בין החברה לשיחות בזמן העבודה ועוד כמה דברים שבמקום עבודה נורמאלי היו מעידים על מצוקה אבל בחברה הזו לא הזיזה לאף אחד . רוב אנשיה עסוקים מעל הראש באינטרסים של עצמם והעובדים החיצוניים כלל לא הזיזו להם למעט בתקופה "לחוצה" שזו תקופה שבה אחד העובדים אמור להוכיח את עצמו לקידום ואז הוא מתנפל עליך בכדי שתעבוד מהר להספיק והוא בסופו של התהליך יקטוף את הפירות . המבט של המנהלת הזוטרה הסביר הכל , בשקט היא לחשה "מנהלת המחלקה רוצה לדבר איתך" . היא אפילו לא הביטה בו אלה התיישבה לה במקומה והשקט שמסביב , השקט העיד על הכל . חמש דקות אחר כך כאילו כדי להתחמק מאי הנעימות היא לקחה את חפציה ויצאה הביתה , מותירה אותו שם בחדר לבד עם ההבנה שזהו , אחרי שבע שנים הוא עשה את שלו ואפשר להשליך אותו החוצה , כי אף אחד כבר לא יכול לנצל אותו , כי הוא "בעייתי" עבורם ואי אפשר לקדם אותו או להעביר אותו , כי צריך לקצץ בכדי להראות התייעלות ומנהלת המחלקה צריכה להראות שהיא יעילה מאוד , אולי תרוויח איזה קידום תוך כדי . מאוחר יותר הוא למד להבין שאותה מנהלת זוטרה באמת קודמה …
