הפחד שלי

[ערסlight]

פחד הוא מדריך רע.

מבלי להכנס לסיפור האישי שלך, תרשי לי להראות לך אבחנה. הורות אינה "נכס". זה מצב. אם יש לך נכס אישי את רשאית להוריש הותו למי שתרצי. לילד יש אפוטרופוס טבעי [אלא אם יש סיבה ממשית ונתונה להוכחה למצב אחר]. בחוק של היום, האפוטרופוס הטבעי הראשון הוא האמא [כשהילדים קנטים] והבא אחריו הוא האבא. החוק הוא לא צדק. [לולי החוק, אגב, זה שאת האפוטרופוס של הילדים אינו ברור מעליו ובנסיבות אחרות דווקא האבא יכול היה להיות האפוטרופוס ולא את]

 

[אבי 68]

תיקון טעות ערס ../images/Emo42.gif

שני ההורים הם האפוטרופוסים של הילד במידה שווה, האם היא גם משמורנית ,לפי החוק ארץ

 

[ערסlight]

מקבל

... לא שזה משנה משהו מדבריי.

 

[L o v e M e1]

הנתונים כפי שאת מציגה נכונים לעכשיו

ואיך את יכולה להחליט החלטות שכאלה בלי לקחת בחשבון שיש עוד שנים ארוכות של קשר הורי לילד? עושה רושם שהכעסים על האב הם אלה שמניעים אותך,אבל איפה טובת הילד פה? אם היתה לך אפשרות לשאול לדעתו את חושבת שהיה מותר על אבא שלו? לגיטימי לחשוש מה צופן העתיד,גידול ילד לבד בהחלט לא פשוט,ועם זאת קיימת עזרה של הורייך,אבל את מעלה חשש אולי יקרה לך משהו ואז הורייך עדיפים על אבי הילד,ומה אם חו"ח יקרה משהו להורייך? הילד הזה הוא לא רק שלך, בחרת ליצור אותו עם אביו ואין זה פייר לבקש מאב לותר על ילדו לטובת הורייך. הדבר היחיד שיש באפשרותך לעשות אם את לא סומכת על האב בנושא כספים ורכוש, יש לך אפשרות לכתוב צוואה ובה הילד מוטב והורייך או כל מי שתבחרי בו יהיה אפוטרופוס לנהל את כספי הילד עד הגיעו לגיל 18 או 21 . לדעתי במקום לשוחח בנושא זה עם האב, מוטב לנהל איתו שיחות לשיפור הקשר ביניכם ובינו לבין הילד ולנסות לפתוח דף חדש בנושא.

 

[הדסהדס]

אז, עכשיו, בעתיד...

משפט שלו מלפני שנתיים "אני לא מסוגל להיות חצי אבא. או שאנחנו לא מתגרשים (כדי שלא יצא ילד דפוק) או שאני מוותר על הקשר איתו". משפט שלו מלפני שבוע "את צריכה לחנך את הילד שלך. זה לא התפקיד שלי". אני חושבת שנתפסתם לעניין של הכעס שלי כלפיו, ואתם לא ממש מבינים את כל המהות של העניין (אולי כי לא הבאתי מספיק פרטים). טובת הילד לגדול בסביבה נעימה, תומכת, אוהבת, מקבלת. לא בסביבה צינית וביקורתית. לא בסביבה קרה ומנוכרת. אני לא מנסה למנוע ממנו אבא - להפך, כמו שציינתי קודם, אני זו ש"לוחצת" על האקס שישאר בקשר עם הילד. הילד רק בן חמש. הוא אוהב את אבא שלו, ואני לא רוצה שיוותר עליו (ומצד שני הוא אף פעם לא מבקש את אבא או אומר שהוא מתגעגע אליו). מה יקרה עם יקרה משהו עם הורי? יש גבול עד כמה אני יכולה לחשוב קדימה...באותה מידה אפשר לשאול מה יקרה אם יקרה משהו לאבא שלו. הילד הזה הוא לא רק שלי. אני יודעת את זה. אבל אביו מתייחס אליו כאל איזושהי מחוייבות מאוסה, ולא כאל ילד אהוב, בשר מבשרו (ראה לעיל "הילד שלך"). אני סומכת על האב בנושא כספים ורכוש. אני לא סומכת עליו שיצליח ליצור בית טוב לבן שלי (שלנו). הנתונים האלה נכונים לתקופה שגרנו ביחד ולשנתיים האחרונות. לא רואה סיבה שהוא פתאום יהפוך את עורו וידע לתת לילד את מה שהוא צריך.

 

[ערסlight]

אחריות

כשמישהו לוקח אחריות גורפת הוא בדרך כלל מסלק את שותפו [האפשרי] מאחריות. התגובה של גרושך מצביעה על התגוננות עצמית במצב של ממילא אין מה לקחת. כשהוא ירצה לקחת אחריות, את כלכך תקשי עליו בפחדייך ובתחושה שאת יודעת הכי טוב שהוא מבין באינטואיציה שלו שהכי טוב בשבילו זה להתרחק. זה קצת כמו שכשמישהו מרגיש שרוצים לנטוש אותו, הוא ממהר ונוטש קודם. זה תמים לחשוב שאין לך חלק במה שקורה.

 

[L o v e M e1]

התגובה שלי היא דעתי בלבד ,לנתונים

שהעלית כאן (לא קראתי את תגובותיהם של חברי הפורום האחרים, ולכן אין מקום להכליל..."אתם נתפסתם לענין".... ככה אני מבינה את הדברים, עלי עושה רושם שאת רוצה לבחור מי יהיו האוהדים, מי יהיו השחקנים ומה יהיה מזג האויר אחרת תשרפי את המועדון

. מילים שנאמרו לפני שנתיים,אינם בהכרח בסיס למה יאמר בעוד שנתיים. אילו לא סמכת על האקס שלך שיהיה אב טוב לפני חמש שנים, אולי לא היית מביאה איתו ילד לעולם. מכיוון שיש לכם ילד מקסים ואתם שניכם הורים שלו, צריך למצוא את הדרך איך לגדל אותו בהבנה ולא לבנות תוכנית לאב איך הוא צריך להיות. אני מאמינה שכשירגיש שאת פחות דורשת לוחצת מכוונת וכו', האבהות שלו תבוא יותר לידי ביטוי .

 

[הדסהדס]

לסיכום

עייפתי מלהתגונן. הגרוש שלי לא פועל מעמדת התגוננות. הוא בורח. אני לא מקשה עליו לקחת אחריות. אני רוצה לשתף אותו. תמיד רציתי שיקח חלק פעיל בגידול הילד שלו. הוא זה שבורח. שמסיר מעליו את האחריות. הוא זה שמאשים אותי שאני לא מחנכת כמו שצריך (כי לדעתו רק אני אמורה לחנך). לא נכנסתי לכאן היום כדי להשמיץ אותו. הוא עושה את מה שהוא מסוגל לעשות. כואב לי שהוא אבא כזה, אבל אני לא מצפה שישתנה. נכנסתי לכאן כדי לשתף ולקבל עצות. אני לא מנסה להיות השלטת הבלעדית על חייו של בני. אני מנסה לדאוג לטובתו. התגובות כאן גרמו לי לקחת צעד לאחור ולחשוב על ההתנהגות שלי בשנתיים האחרונות. תאמינו לי שהייתי בסדר גמור (לפחות מהבחינה הזאת).

 

[שירלי6]

המחשבה על מוות

מפחידה אותי רק משום שאאלץ להותיר את ילדיי עמו באופן אבסולוטי. אני מבינה את החשש שלך. לו יכולתי גם אני הייתי ממנה את הוריי לאפוטרופוסים הבלעדיים. אל תצפי שישתנה תשתני את..הפסיקי לקוות.

 

[שושן פרא]

אני מאמין לך שהיית בסדר גמור../images/Emo141.gif

כולנו היינו רוצים לגונן על הילדים שלנו מכל צרה שבעולם, ולסגור בשבילם כל פינה שרק אפשר לחשוב עליה. ואצל כל אחד מאיתנו מגיע הרגע, שבו אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים. זה כואב, אני יודע.

 

[הדסהדס]

../images/Emo141.gif

 

[maof]

אני מבין את הרצון שלך לגבי הקשר....

רק לא בדיוק מבין למה לוקחת על עצמך אחריות ליחסים שבינו ובן הבן שלו. מעוף

 

[הדסהדס]

ההסבר היחיד הוא

שחשבתי שאני עושה מה שטוב לבן שלי.

 

[מקפיצים]

מבחן פשוט

תשאלי את הגרוש מה דעתו על הפתרון שילדך יגדל אצל הוריך במידה ויקרה לך משהו. אם הוא מסכים, הוא כל מה שאמרת עליו ויותר... האמת, אני גם לא כל כך מבינה את ההתנפלות עליך. כאילו לא שמענו פה מספיק סיפורים על אבות ש"נמוגים" מחיי ילדיהם אחרי הגרושין. מאמינה שהתחושה שלך של התמוססות הקשר יש לה בסיס מציאותי (לצערנו). ושלא באמת תצטרכי להזקק לפתרון זה או אחר, מקפיצה ...

 

[הדסהדס]

לא בוחנת

זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות. לא כדי לבחון אותו, אלא כדי לפתוח את האפשרות הזאת. תודה על האמון.

 

[d n n a]

ערב טוב חמודה

קראתי חלק מהתגובות, גם אני ניתקלת בתגובות כאלו פה, לצערי האב של ילדי אינו מתפקד בתור אב אוהב ומבין, וגורם נזק ארוך לילדי ואני מדגישה ילדי! אחרי שהוא אמר לי על הגדולה שעדיף שהיא תמות - מבחינתי הוא איבד את הזכות הגדולה להיות הורה לילדים המקסימים האלו. עם מה שאת חשה- היסתובבתי בבטן הרבה זמן- והשבעתי את המשפחה שלי שעם קורה לי משהוא הם נלחמים על הילדים שלי- ולא נותנים להמן הרשע לקחת אליו. כיוון שהוא מאובחן עם הפרעות נפשיות וכיוון שאני יודעת שהמשפחה שלי פייטרית רצינית הרגעתי את עצמי. ולמרות הכל מי שמנסה כל הזמן שיהיה איזשהוא קשר- זאת אני, אני מביאה , אני מחכה, ואני מחזירה- כי מעל שעה ,שעה וחצי הם לא מסוגלים לראות אותו. מה שחלק מהאנשים פה לא מבין- זה כמה אגוצנטרית יש באבות מסוימים (או באימהות מסוימות) שפשוט לא רואים את הילדים שלהם ממטר- לא את הצורך שלהם באהבה, את הצורך בבטחון וכו' אלא כל כך שקועים בעצמם ובצרות שלהם שמפילים על הילדים הכל. אני לא מדברת מכעס על מה שהיה, את זה כבר שכחתי אני מדברת מכאב אדיר על מה שהילדים שלי עוברים מאבא שלהם ועל הילדים הרגישים האלו שלא מצליחים לתפקד אחר כך- כאילו כלום. כמה כאב האב הזה מאכיל את ילדיו- ועם מה אני צריכה להתמודד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1