מיכלוש האדומה
New member
הפחד משתלט עליי../images/Emo5.gif
אני בת 22. אני מרגישה שלמרות גילי הצעיר אין לי רזומה טוב בשומדבר בחיים; לא בבחירת לימודים ולא בעבודה ולא בכישורים חברתיים (יש לי רק 5 חברים שאת רובם אני בקושי רואה). בשנה שעברה למדתי והפסקתי את הלימודים באמצע. אני כבר כמעט שנה מחפשת עבודה ומגיעה לראיונות ולא מסכימים לקבל אותי. היה לי גם בעיה רפואית שגרה לי לסבול הרבה מאוד זמן מכאבי בטן תכופים. והיו עבודות שהגעתי אליהם ואני סירבתי כי פחדתי שהלחץ בעבודה ישפיע על הבריאות שלי. שבוע שעבר מno where צלצל אליי מישהו שהוא בוס של איזה בית קפה קטן ליד הבית שלי. הבוס קבע איתי פגישה והגעתי. עשינו ראיון ממש קצר ואחריי מס' דק' הוא הסכים לקבל אותי לעבודה למרות שאין לי בכלל ניסיון במלצרות. שמחתי. אבל מאז עברו כמה ימים והתחלתי לחשוב עם עצמי שאני לא באמת רוצה למלצר ושהסכמתי לעבודה הזו בפזיזות יתר כי אני נושאת לעבוד. זה יישמע מטופש אבל אני מפחדת מאנשים, מפחדת מלקוחות. כל עבודה כזאת מרתיע אותי מאוד ואם מדובר עם להתעסק בחישובי כספים (אפילו החישובים הפשוטים ביותר - יש לי דיסקלקוליה) אני נרתעת. אני לא נורמלית לדעתי. אחרת כבר ממזמן הייתי קופצת על כל עבודה ולא רואה אור יום. אבל אני לא קופצת על כל עבודה וכל עבודה מפחידה אותי. צלצלתי אל הבוס היום ועשיתי איתו שיחה קצרה בטלפון ושאלתי אותו אם אני יכולה לעבוד במטבח במקום למלצר? אז הוא התפלא ושאל: "מה קרה ששינית את דעתך? אין לי בעיה להעסיק אותך במטבח אבל זה עבודה הרבה יותר קשה ממלצרות". וקבעתי איתו שאני אלך מחר בבוקר כדי לראות מה הם עושים ואם אני רוצה את העבודה הזו. זו לא עצלנות. זה פחד בלבד! אין לי בעיה לעבוד קשה כדי שאני אחסוך כסף. הבעיה שלי זה "לשרת" אנשים. בגלל שיש לי ניסיון רע בכל מיני עבודות עם שירות לקוחות אני מפחדת לעבוד בזה. אני רוצה להגדיל את המעגל החברתי שלי, ושיהיו לי יותר חברים לצאת ולדבר איתם, אך אני מפחדת לעשות את הצעד וזה לעבוד במקום חדש ולשרת לקוחות. ואני ממש לא רוצה וגם מפחדת ללכת מחר לבית הקפה הזה. אני יודעת בוודאות שיש לי בעיה פסיכולוגית אחרת כמו כל בנאדם "נורמלי" הייתי הולכת לשם מבלי לחשוב על זה יותר מידיי. אך אני מרגישה שאני שונה, ושהפחד משתלט עליי וגורם לי לפחד לעשות דברים "נורמלים". אני צריכה עזרה, אני לא יכולה להמשיך לפחד ככה מלעבוד בכל מיני עבודות
אני בת 22. אני מרגישה שלמרות גילי הצעיר אין לי רזומה טוב בשומדבר בחיים; לא בבחירת לימודים ולא בעבודה ולא בכישורים חברתיים (יש לי רק 5 חברים שאת רובם אני בקושי רואה). בשנה שעברה למדתי והפסקתי את הלימודים באמצע. אני כבר כמעט שנה מחפשת עבודה ומגיעה לראיונות ולא מסכימים לקבל אותי. היה לי גם בעיה רפואית שגרה לי לסבול הרבה מאוד זמן מכאבי בטן תכופים. והיו עבודות שהגעתי אליהם ואני סירבתי כי פחדתי שהלחץ בעבודה ישפיע על הבריאות שלי. שבוע שעבר מno where צלצל אליי מישהו שהוא בוס של איזה בית קפה קטן ליד הבית שלי. הבוס קבע איתי פגישה והגעתי. עשינו ראיון ממש קצר ואחריי מס' דק' הוא הסכים לקבל אותי לעבודה למרות שאין לי בכלל ניסיון במלצרות. שמחתי. אבל מאז עברו כמה ימים והתחלתי לחשוב עם עצמי שאני לא באמת רוצה למלצר ושהסכמתי לעבודה הזו בפזיזות יתר כי אני נושאת לעבוד. זה יישמע מטופש אבל אני מפחדת מאנשים, מפחדת מלקוחות. כל עבודה כזאת מרתיע אותי מאוד ואם מדובר עם להתעסק בחישובי כספים (אפילו החישובים הפשוטים ביותר - יש לי דיסקלקוליה) אני נרתעת. אני לא נורמלית לדעתי. אחרת כבר ממזמן הייתי קופצת על כל עבודה ולא רואה אור יום. אבל אני לא קופצת על כל עבודה וכל עבודה מפחידה אותי. צלצלתי אל הבוס היום ועשיתי איתו שיחה קצרה בטלפון ושאלתי אותו אם אני יכולה לעבוד במטבח במקום למלצר? אז הוא התפלא ושאל: "מה קרה ששינית את דעתך? אין לי בעיה להעסיק אותך במטבח אבל זה עבודה הרבה יותר קשה ממלצרות". וקבעתי איתו שאני אלך מחר בבוקר כדי לראות מה הם עושים ואם אני רוצה את העבודה הזו. זו לא עצלנות. זה פחד בלבד! אין לי בעיה לעבוד קשה כדי שאני אחסוך כסף. הבעיה שלי זה "לשרת" אנשים. בגלל שיש לי ניסיון רע בכל מיני עבודות עם שירות לקוחות אני מפחדת לעבוד בזה. אני רוצה להגדיל את המעגל החברתי שלי, ושיהיו לי יותר חברים לצאת ולדבר איתם, אך אני מפחדת לעשות את הצעד וזה לעבוד במקום חדש ולשרת לקוחות. ואני ממש לא רוצה וגם מפחדת ללכת מחר לבית הקפה הזה. אני יודעת בוודאות שיש לי בעיה פסיכולוגית אחרת כמו כל בנאדם "נורמלי" הייתי הולכת לשם מבלי לחשוב על זה יותר מידיי. אך אני מרגישה שאני שונה, ושהפחד משתלט עליי וגורם לי לפחד לעשות דברים "נורמלים". אני צריכה עזרה, אני לא יכולה להמשיך לפחד ככה מלעבוד בכל מיני עבודות
