הפחד מהמוות
טוב, מעניין אותי לשמוע כמה דעות לגבי הנושא. אני מדבר על פחד יום-יומי, נסיעה משוגעת עם חבר במהירות 160 קמ"ש, עלייה על אוטובוס שאולי יהיה האחרון, מפגש מסוכן עם בחור עם סכין וכ'ו. אשמח מאד לשמוע דעות לגבי מה יחסכם לפחד מהמוות והכל (מלבד החוזר על עצמו: "אני שלם עם עצמי, אני לא מפחד מהמוות, אני מקבל אותו..." כיוון שיש בזה סתירה כרגע (אשמח להגיד מה היא אם מישהו יתחיל במשפטים הללו). אישית אני אוהב את תחושת הפחד וחוסר השליטה, כמו סחיפה בזרם שאם היה רגוע אז הייתי משתעמם, אני אוהב אתגרים, כן. אבל אם אני יושב עם עצמי באמת ויורד לעומק האנושי שלי אני חייב להודות שלמרות שאם אמות לא ארגיש חרטה עדיין תהייה עצבות מסויימת. לא עצבות, יותר כמו התנשאות. כאילו אני מתנשא לחשוב שבאמת אני מעל המוות. זהו, לעכשיו.
טוב, מעניין אותי לשמוע כמה דעות לגבי הנושא. אני מדבר על פחד יום-יומי, נסיעה משוגעת עם חבר במהירות 160 קמ"ש, עלייה על אוטובוס שאולי יהיה האחרון, מפגש מסוכן עם בחור עם סכין וכ'ו. אשמח מאד לשמוע דעות לגבי מה יחסכם לפחד מהמוות והכל (מלבד החוזר על עצמו: "אני שלם עם עצמי, אני לא מפחד מהמוות, אני מקבל אותו..." כיוון שיש בזה סתירה כרגע (אשמח להגיד מה היא אם מישהו יתחיל במשפטים הללו). אישית אני אוהב את תחושת הפחד וחוסר השליטה, כמו סחיפה בזרם שאם היה רגוע אז הייתי משתעמם, אני אוהב אתגרים, כן. אבל אם אני יושב עם עצמי באמת ויורד לעומק האנושי שלי אני חייב להודות שלמרות שאם אמות לא ארגיש חרטה עדיין תהייה עצבות מסויימת. לא עצבות, יותר כמו התנשאות. כאילו אני מתנשא לחשוב שבאמת אני מעל המוות. זהו, לעכשיו.