הפחד הזה

[פשוט אישה**]

וכאן...

אנחנו חוזרים להתחלה.. רוב ההחלטות הם בידינו, כך גם היישום.

 

[קרן קיימת]

הפחד הזה - חשוב שנדבר עליו

ואני חושבת על בני הנוער, או יותר נכון בנות הנוער. בשכבה שלמדתי נישאו מספר בנות לפני הצבא, פגשתי כמה מהן ועל אחרות שמעתי. אף אחת לא תמליץ לבנותיה לעשות זאת. אני גם זוכרת את עצמי כנערה מביטה בזוגות נשואים ותוהה לעצמי: האם יתכן שאי פעם הם אהבו אחד את השניה ? הרי בימנו כבר לא כופים עלינו את הנישואים, אז מה קרה לזוג הזה שנראה כל כך זר ומנוכר אחד לשני ??? את החשש הזה - את המציאות הזאת - שאהבה היא לא לנצח נצחים, אני חושבת שאנחנו צריכים לטפטף לילדנו ולצעירים, גם אהבה גדולה לפעמים משתנה ולפעמים פשוט נגמרת. כשעומדים בפני החלטה גורלית - חייבים להלקח בחשבון גורמים אחרים, נוספים.

 

[מיכל31]

אני ואישי היקר - בדיוק על כך ניהלנו

אתמול שיחה. אמרתי לו מעניין אם היינו מכירים בשלב הזה של החיים האם היינו מסוגלים להתאהב אחד בשני, הרי היום אנחנו בוגרים יותר, האהבה כבר לא עיוורת, דברים שרואים מכאן כבר לא רואים משם ... אכן נקודה מעניניית...

 

[פשוט אישה**]

אפשר?..

בסוף-בסוף הגעתי.. הפחד ישנו בכל דבר שקורה בחיינו, אם לטובה או לרעה, כשהדבר לטובה- טבע האדם להיות פסימי ולפחד מהסוף שאולי כן או לא יגיע, כאשר הדבר הוא "רע" הפחד בא בתחילתו של המעשה, ומתחיל להחלש בכל יום שעובר עד לסוף שיגיע או לא, ואז נראה לנו שאנחנו "חזקים" לו- כי הרי נלחמנו בו מלכתחילה , ומה שנשאר לנו להלחם זה רק "בזנבו".. זרימה עם הלב ללא חישובים או שיקולים מייצרת מספיק כוחות להתמודד עם ההצלחה שנבנית בכל יום, עם הכישלון או הטעות עוזר לנו רק הניסיון.. <זאת דעתי האישית> צהריים טובים לכולם.