הפורטוגלים
כמובן איחרתי הגעתי במקום למרכז עינב למקום אחר בהתחלה
משהו בעזריאלי אבל התאוששתי ובסוף מצאתי. מרכז עינב זה מקום מעולה רק הקטע של החנייה שם מעצבן. ההופעה עצמה בשלב שהגעתי היתה מתיחות שהשתחררה רק לאחר כמה קטעים. נוצר מצב שככל שהדקות נקפו ההופעה השתפרה ללא היכר והגיעה לשיא בקטעים האחרונים כשכל הלהקה עבדה חזק. הפורטוגלים הם פרפקציוניסטים, אצל עופר פורטוגלי נראה כי אין חוכמות, הכל מסודר, אין שום דבר שמבוצע כלאחר יד, ואולי מכאן הגיעה המתיחות בשלבים הראשונים של ההופעה. לעומתו איריס פורטוגלי הפגינה פאן מאוד בלוזי, המלאנכוליות ממנה היא הגיעה הפתיעה אותי, זה עמד בניגוד לקליפ החדש של ההרכב שם היתה קריצה יותר פופית. בקליפ אפשר לראות את הכשרון של ההרכב, אבל במציאות התגלה עד כמה, הברומטר הריגשי של איריס פורטוגלי היה עצום בהשפעה על המוזיקה והיו רגעים מרגשים מוזיקלית. להאזין לשירה שלה זה תענוג בפני עצמו. עופר פורטוגלי הוא בעל מגע קסם בקלידים והעיבודים שלו הם מהטובים ביותר למוזיקה ישראלית ששמעתי. אם לא היה את הפורטוגלים היה צריך להמציא אותם, כי אין בישראל כאלו שיכולים לתזמר הרכבים לחומר שכזה ברמת ליטוש ומקצועיות שכזאת. הפורטוגלים לצד דניאל זמיר הם אמני הג'אז החשובים בישראל כיום, המוזיקה שלהם בניגוד לאמנים אחרים תורמת גם לעתיד הג'אז הישראלי ולא סתם לעתיד הג'אז. במידה מסויימת השיא של הפורטוגלים הוא דווקא כשהם משחררים את הלחץ. ההרכב נהנה מתמיכה של חלילן צד משובח ובעל לקסיקון עשיר וצליל שמתאים מאוד למוזיקה, ומבאס תומך. הפורטוגלים מתאימים לחומר שהם עוסקים בו והמופע היה טוב יותר מהקליפ.
כמובן איחרתי הגעתי במקום למרכז עינב למקום אחר בהתחלה
