הפורום בהדממה

היי אילתית. אני לא יודעת איפה אהיה

בעוד 40 שנה אבל לי כבר יש קעקוע (במקום סודי). שנית ההדממה פה זה כנראה מנוחת הלוחמים האמיצים הנוגסים במצות ומוצריהן וידוע שלוקח זמן לעכל את ה"דבר" הזה. אני לעומת זאת עסוקה בלשעשע את החבלן הקטן שנמצא בחופשה מהגן ומכיוון שאיני כבר פרגית צעירה זה די מעייף אותי.
 

אממאא

New member
פנה - אל תקטרי... את לא לבד ../images/Emo24.gif

גם אנחנו משעשעים ובנוסף לכל אנחנו עסוקים בעניין שברומו של עולם - גמילה מחיתולים... אז המחשב הפך למותרות כי כל היום צמודים לטוסיק קטן ולסמרטוטי הרצפה (וזה אחרי נקיון פסח הגדול)
 
אנחנו כבר עברנו גמילה לפני חדשיים

ומאז חיינו השתנו.צ'מעי צריך להפגיש את שני הקטנים האלה. מי יודע?....
 
את יודעת איך ניראית גמילת תאומים?

הדלי היה קבוע עם מים ,סמרטוטים וחומר ניקוי, היו סירים בכל מיני פינות בבית(משתמשים היום בסירים?) והיינו צמודים לשני טוסיקים. יום אחד לאחד מהם היה שלשול ובמעון שמו הטיטול לילד השני שלא שלשל וההמשך ברור. רק מאקי מבינה אותי בעניין. אני היום מעדיפה את זה עפ"נ צבא,תאמיני לי.
 

מאקי

New member
יווווו כמה נכון

אני הייתי איתם לבד בגולן (שם גרנו) עם אבא שמגיע פעם בשבועיים אולי.. והאמינו לי מחר .. מה מחר.. היום אני חוזרת לשם... ולא לדאגות שיש לי היום... יום נפלא.. ממני.
 

סמדר בנ

New member
היתה גם שלישיה

של dubonet1 שמזמן לא נכנסה. לאחי יש שלישיה, מילא הגמילה, אבל ההאכלה כשהם היו קטנים - היה צריך לערוך רישום מי אוכל מתי כדי לא להאכיל בטעות אחד מהם פעמיים ואחד בכלל לא
 
כמה שאת צודקת!

הדאגות שפעם נראו לנו סוף העולם מתגמדות מול הדאגות של היום והשאלה היא מתי נפסיק לדאוג? האם יש ביטחון שאחרי השרות נהיה חרדים פחות? ואיך חיים עם זה? אאאוווףףףף!!!
 
יותר עדיף לשעשע חבלן קטן ../images/Emo9.gif

מאשר לדאוג לחבלנים הגדולים והעצמאיים. אני כבר מוכנה ויותר מזה, כדי לשעשע חבלנים קטנים נכדים, אבל נראה לי שהחבלנים הגדולים שלי יוציאו לי את הנשמה עוד די הרבה זמן עד שאזכה לכך...
 
למעלה