הפוביה שלי

[gabylevy2003]

הפוביה שלי

מה לעשות. אז יש לי אחת, נו אז מה? נחשים. כן כן, נחשים! אז ככה, בשביל להפיג מהמתח, רציתי לשמוע אם למישהו יש איזה סיפור על נחש באמצע הטרק או בתוך האוהל או ב... (אאאההה!!!) שק"ש... (וכן. אני יודע. יש נחשים שהם די "נחמדים" ומצד שני יש יתושים שעלולים להיות פחות נחמדים מכמה מהנחשים ה "לא נחמדים". אבל מה לעשות. כל עוד אני לא מכיר אותו אישית, אני מעדיף שהנחש הזה ישאר רחוק ממני, נגיד... באוסטרליה. ותשאירו לי את היתושים - איתם אני כבר אסתדר...)

 

[gabylevy2003]

ואם כבר העלתי את הנושא -

מה הפוביה שלכם (כשאתם בטיול)? (only the top of the top)

 

[חי בר]

לרוב בעלי החיים יש חושים די טובים

מה שאומר שהם "חשים" אותנו בני האדם- חיה צעקנית, רועשת ו-"ריחנית"- הרבה לפני שאנחנו בכלל שמים לב לחיה. נחשים לא יוצאים מהכלל. \ כידוע, בני האדם הם החיה הכי מסוכנת שקיימת (תשאל כל בע"ח ו/או כל בנאדם), ולכן, רוב החיות יעדיפו לנתק מגע ולהתרחק מנוכחות בני אדם. לבני אדם, החיה הכי מסוכנת היא בכל זאת היתוש. מה לעשות... נחשים לא יוצאים מהכלל. לכן, סתם תוך כדי הליכה יש סיכויים קטנים לפגוש נחשים (בארץ ובעולם) הם בד"כ מתחבאים לפני שאתה מתקרב לטווח ראייה איתם. כדי לראות נחשים צריך קצת להתאמץ ולדעת איפה הם רובצים כדי למצוא אותם בקלות, או סתם פוקס. זאת היתה הקדמה. לנו לא יצא לפגוש יותר מדי נחשים בטיולים (בארץ ובעולם) אלא אם כן חיפשנו בכוונה. אחד מהמפגשים היותר מעניינים היה לנו בשמורת המסאי מרה, קניה. ישבנו על הגג של הרכב ופתאום קולטים זנב ארוך מתפתל ונעלם בין השיחים. קפצנו מהרכב, ובקושי הספקנו לראות את הזנב מתרחק. לא יודע מה עבר לנו בראש, אבל התגובה הראשונה שלנו היתה לתפוס את הקצה של הזנב. הנחש לא כל כך אהב את זה, "ניער" אותנו בזפטה של הזנב וזרק אותנו אחורה בכח מדהים. כאילו שאיזה בריון גדול מימדים דחף אותנו בכל הכח. מפגש מעניין שני היה בנמיביה, באזור של הרי הברנדבר. הלכנו לטיול ברגל וליד אחד המעיינות היינו צריכים לעבור על גשרון סלע- המעבר היחיד באזור. אבל מה- על המעבר משתזף לו בנחת נחש קוברה. משום מה, בניגוד לאמור בתחילת ההודעה, הנחש לא כל כך התרגש מנוכחותנו. אנחנו רוקעים ברגליים, עושים רעש אבל הנחש בשלו. ניסינו לזרוק לו אבנים קטנות (היי, אני אוהב נחשים!) אבל הנחש לא מגיב. בשלב הזה אנחנו אומרים אולי הוא מת- מתקרבים והנחש מנפח את קצת הצואר (אגב, זה קינג-קוברה שחור, לא קוברת משקפיים כמו בהודו) ועושה קולות נשיפה- הבחור עצבני. קופצים אחורה, מנסים שיטה עם קנה ("סוף") ארוך- הנחש מתפתל ובורח מהמקל אבל מהגשרון לא יורד. בסוף, אחרי שניג'סנו לנחש איזה 10 דקות שלמות הוא מחליט שאנחנו יותר מדי נודניקים לשלוות הסיאסטה שלו והוא מזדחל לו לאיטו- כאילו מתריס לנו "אני לא שם עליכם קצוץ ולא פוחד מכם" ומתרחק בקצב של צב.

 

[kogawa]

נחשה בשם אולינדה

לפני שנים בביקורי בחוות נחשים בקניה טרחו להסביר לי את ההבדל בין המאמבה השחורה הנקראת "נחש הארבע דקות" למאמבה הירוקה המכונה "מאמבת השלוש דקות" על שם מספר הדקות שנשאר לחיות לאחר מפגש איתה. כבר אז לא אהבתי נחשים שאולי אין להם אצבעות לחטט באף כמונו, אבל אברים חשובים (כמו אברי מין) יש להם אפילו יותר מלאדם הממוצע.. גם האנקונדה "בייבי" שפגשתי דרוס לכל שבעת המטרים של גופו בדרך עפר באזור מנאוס - בירת הגומי של האמזונס, בעלת בית האופרה מהעשירים ביבשת, לא עשה לי חשק ללמוד להכיר את הזוחלים האלו. אבל ברסיפה, חלקתי חדר במלון עם איש יקר ומוזר, שהתעקש שהבואה-קונסטרקטורית אותה קנה ולה קרא אולינדה, היא זאת שתשמור על רכושו מליסטים ושאר גנבים, ובהזדמנות תישמור גם על קופיף המקאק הזעיר שהיה מונח מרבית הזמן על כתף בעליו החדש. אולינדה לימדה אותי לאהוב נחשים, טוב, לא את כולם, אבל אותה.. היא חיפשה מקום שקט וחשוך, ונעה בתנועות איטיות, וללא אינסטינקט נשיכה (וכמובן ללא ארס), והיתה אוהבת לזחול עלי ולהסתבך בשער הארוך שהיה לי, ובכל שבוע שיחררנו אותה עם עכבר או אפרוח מהשוק, ובחסות החשכה הם הפכו לאחד, והפרווה נפלטה מפעם לפעם באריזות נקיות ודחוסות, ורק כאשר הוצאנו אותה למדשאה לעשות צרכיה. מדי פעם זרקו אותנו מהמלונות כשבאה מנקה וברחה בצעקות "קוברה!! קוברה!!" ולך תסביר להם שזהו "רק" בואה?! בטיול ההוא לאי שליד סלבדור, התפגר הקופיף ושקלנו לשמר אותו בקיבת אולינדה - ובכך לאחד את חיות המחמד, אבל אולינדה גם לא רצתה.. הסיפורים מספרים שהיא שרדה עוד משך טיול ארוך ונפטרה רק לפני נסיון ההברחה שלה לארץ, והרי גם היא שמעה שסופר על הבואה שעבר את כל מדורי הגיהנום של תא מטען קפוא משך שעות אין-ספור, מגולגל בפוסטר, רק כדי להתפס גוסס ע"י שלטונות ההגירה בארץ. לתוהים, הויכוח עם הבואה הוא הנחש השני בגודלו אחרי האנקונדה, או שהפתן הבורמזי גדול יותר, עדיין לא נגמר, אבל שלושתם עוברים את עשרת המטרים, וזוללים בבחרותם גם גדיים וקפיברות..

 

[משוטט בדרכים]

מה עושים פה בני אדם ?!

מפגשים בין בני אדם וחיות אחרות קורים לרוב כשאנחנו פולשים או סתם מטיילים בסביבה הטיבעית שלהם. במצבים כאלה, יש לכל אחד את הטראומה שלו. למשל: 1. בתאילנד, באי קוסמוי, לנתי בגסט-האוס שממקום באזור עם הרבה צמחיה. ארזתי את החפצים שהיו זרוקים על הרצפה ובאחת השקיות שהיו מוטלות על הרצפה ראיתי גרב. איך שאני מוציא את הגרב מהשקית אני רואה שזה לא גרב ולא נעליים - עכביש חום גדול עם רגליים שעירות מונח על כף ידי. לא יודע מי נבהל יותר - הוא או אני, אבל שנינו נפרדנו - הוא ברח מתחת למיטה ואני החוצה. מרוב פחד ובידיעה שהוא עדיין בחדר, ישנתי באותו יום בחדר של חברים - רק כדי לא לפגוש אותו יותר. 2. לול תרנגולות מביא איתו הרבה רעש וגם כל מיני טורפים. אחד כזה פגשתי פה, ב...חדרה, כשלנתי בבית עם לול תרנגולות בחצר ושם במהלך הלילה התעורר לו נדל צהוב גדול (30 ס"מ) מתחת לראש שלי, שישן בתוך המצעים. הוא היה ממש גדול ואני זוכר כל רגל שלו...

 

[משוטט בדרכים]

מוסר השכל:

1. לפזר כמה שפחות דברים על הרצפה - אלא על המיטה/שולחן/מדף 2. לנער מצעים לפני שמשתמשים ונעליים לפני שנועלים

 

[עמית מהשרון]

בעניין הנעליים

תרגיל די פשוט, הוא כאשר חולצים את הנעליים, לגרוב עליהן את הגרביים בצורה שבעצם אוטמת את הנעליים לכניסת אורחים לא קרואים.

 

[gabylevy2003]

אהבתי - קניתי את הרעיון!