וינסטון סמית
New member
להכנס לנעליים.
תשמע, אני כנראה בנאדם מאוד לא מפותח מבחינה ריגשית. מאז "לאסי" אני לא זוכר שבכיתי בסרט, ובתאי הגזים בפולין נאלצתי לעמוד בצד, בודד, לא מסוגל להזיל דמעה. הבעיה, ככל הנראה בי. מכל מקום, אני מסוגל להבין את הכאב שבמעבר דירה כפוי, אני קצת פחות מסוגל להתחבר לאובר-דרמטיזציה, ללחץ הפסיכולוגי ולשימוש הנלוז בשואה שנעשה במהלך ההיתנקות, שהיא עוד היתה סוג של מופת להתנהגות המתנחלים. כמו כן, אני לא מסוגל להבין את הכאב שבויתור על חלום ארץ ישראל השלמה, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא מתחבר לאידיאל הזה בשום צורה. בכלל, יש כאן כמה אנשים בפורום שיעידו בשמחה שאני חרא של בנאדם. אז תבוא עם ציפיות נמוכות.
תשמע, אני כנראה בנאדם מאוד לא מפותח מבחינה ריגשית. מאז "לאסי" אני לא זוכר שבכיתי בסרט, ובתאי הגזים בפולין נאלצתי לעמוד בצד, בודד, לא מסוגל להזיל דמעה. הבעיה, ככל הנראה בי. מכל מקום, אני מסוגל להבין את הכאב שבמעבר דירה כפוי, אני קצת פחות מסוגל להתחבר לאובר-דרמטיזציה, ללחץ הפסיכולוגי ולשימוש הנלוז בשואה שנעשה במהלך ההיתנקות, שהיא עוד היתה סוג של מופת להתנהגות המתנחלים. כמו כן, אני לא מסוגל להבין את הכאב שבויתור על חלום ארץ ישראל השלמה, מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא מתחבר לאידיאל הזה בשום צורה. בכלל, יש כאן כמה אנשים בפורום שיעידו בשמחה שאני חרא של בנאדם. אז תבוא עם ציפיות נמוכות.