לכל מטבע יש שני צדדים, וזה שצד אחד אומר את האמת שלו במגפון
והצד השני בוחר לא להיגרר לויכוח לא אומר שלצד עם המגפון יש מונופול על האמת.
לכל אדם או גוף יש גישה עקרונית לנושאים שונים. מותר להסכים על המטרות ולא להסכים על הדרך וזה לגיטימי.
אני חברה בעמותה מהשנה שהוקמה. גם כשלא הייתי זקוקה לעזרתה האישית הקפדתי לחדש חברות כדי לתת לעמותה כוח לעזור לאחרים וגם לייצג את הציבור כולו, ואת זה בדיוק העמותה עושה. הוקם קו פתוח המסייע לאלפי אנשים בשנה במידע ובתמיכה, הופקו מדריך מזון ומדריך תרופות המתעדכנים באופן שוטף, חברי העמותה מעודכנים במחקרים ובחידושים הנוגעים להם בכנסים ובדפי מידע, והעמותה מארגנת ימי כיף לילדים - כל זה מידע שגלוי לעין.
אבל העמותה גם נפגשת ללא הרף עם כל הגורמים שיש להם נגיעה בצליאק: במשרדי הבריאות, הרווחה והחינוך, בוועדות הכנסת ועם שרים, עם יצרנים, יבואנים ומשווקים, מטפלת במקרים פרטניים (גם כאלה שאינם חברי העמותה) הדורשים שילוב בין גורמים ברווחה, בחינוך ובבריאות, ומטפלת בבעיות של חיילים מול הצבא (גם כאלה שאינם חברי העמותה).
המנות של תמ"ם לא צצו במערכת החינוך מעצמן – הן תוצאה של בג"צ שהגישה העמותה נגד משרד החינוך.
הפריטים ללא גלוטן שנמצאים בארומה (שהראשונים שבהם היו בייצור של "תאנה" בבעלותי) – הם תוצאה של שנה שלמה של פגישות שבהן היתה רקפת נוכחת כדי להרגיע את חששות הרשת מפני תביעות. אחרי ארומה התחילו גם רשתות נוספות להחזיק מוצרים עבורינו.
בשיקום שיתוף הפעולה עם שטראוס – עלית לאחר התביעה הייצוגית שהוגשה נגדם על ידי חולי צליאק– השקיעה העמותה אינספור שעות של פגישות.
בתיקון תקנות סימון המזון ל"מתחת ל-20ppm" שהגדילו באופן דרמטי את המבחר של המזון – שנים של עבודה.
ובנסיונות חוזרים ונשנים לקידום מתן סיוע כספי לחולי צליאק מול ממשלות באות והולכות.
זה נכון שנציגי העמותה לא מצטלמים ומעלים כל פגישה לרשת.
ישנם כאלה הפועלים בצנעה ויש המתנהלים לאור הזרקורים והמצלמות. גם זה בסדר. צריך רק לזכור את כל אלה כשבאים לשפוט, ובלהט המאבק אסור לשפוך את התינוק עם המים.