הפגישה שלי עם פרינס
יוני 2001, אני בארה"ב בפעם הראשונה, מבקר את אחי בניו ג'רזי וגם בא לשבוע מסיבות באולפנים של פרינס. אני מגיע למינאפוליס ביום ראשון בערב, מפספס כביכול את הערב הראשון. בבוקר יום שני אנחנו מגיעים ל-Paisley Park, האולפנים של פרינס. מחכים בתור שהדלתות ייפתחו ושנוכל להסתובב ולראות מה קורה. אנחנו סוף סוף נכנסים ואומרים לנו מיד לגשת לאולפן, ולא להסתובב. שם מושיבים אותנו מול הרמקולים ומשמיעים לנו בהשמעת בכורה את האלבום החדש של פרינס, שייצא חודשיים אח"כ. אני מאוד נהנה מהמוסיקה, נשמע כמו הפקה ענקית, שלא שמעתי כבר המון שנים באלבומים שלו. יחד עם המוסיקה ישנה קריינות בקול נמוך, שקצת מעצבנת את האוזן, אבל עם כל ההתרגשות של להיות באולפנים של פרינס ולשמוע בהשמעת בכורה את הדיסק החדש, זה לא ממש מזיז לי. אחרי ההשמעה, אנחנו מכוונים מחוץ לאולפן, ומושיבים אותנו באולם שבכניסה לאולפנים. אנחנו יושבים מול...קווין סמית', הבמאי של Dogma ושל Silent Bob. כולם מסתכלים עליו ומלחששים "זה בוב השקט, מה הוא עושה פה? ועוד עם מצלמות?" מסתבר שפרינס ביקש ממנו לצלם סרט דוקומנטרי שמתעד את ההתרשמות הראשונית של האנשים מהאלבום, ומהמעבר של פרינס לדת החדה שלו. קווין מתחיל לשאול שאלות על האלבום, ואנשים כמובן אומרים עד כמה הם אוהבים את מה שהם שמעו. לאט לאט השיחה עוברת לנושא הדת, עד לשלב מסויים שבו קווין מנסה להחזיר את השיחה לכיוון המוסיקה. אני בכל הזמן הזה, עומד מאחורה ומקשיב. פתאום קווין סמית פונה לכיוון שי ושואל "ומה דעתך בנושא, אדוני?". אני מסתכל כאילו לא מבין מה קורה, ואז מביו לאחור ורואה את פרינס עומד לידי. מסתבר שהוא עמד לידי כבר כמה דקות ואף אחד לא שם לב. הוא ניגש למרכז, מתיישב מול הפסנתר שעמד שם, והתחיל לדבר עם האנשים (בערך 30 איש) לגבי הנושאים שהועלו קודם לכן, וגם על מצב הרדיו והמוסיקה בעולם כיום. לקראת סוף השיחה אני מרים יד, כדי לשאול שאלה. פרינס נותן לי את זכות הדיבור, ואני אומר לו שזו פעם ראשונה שאני נמצא בארה"ב, פעם ראשונה שאני רואה אותו חי מולי, למרות שאני כבר למעלה מ-14 שנה שומע אותו יום יום. ורציתי לדעת מתי סוף סוף הוא יבקר בישראל. פרינס צוחק, ואז עונה "זה לא מסוכן שם עכשיו?" אני עונה "קצת, כן" ואז הוא שואל לגבי המצב בארץ, ומה יהיה. אמרתי שאין לי מושג, שזה נמשך שנים ואי אפשר לדעת מתי זה ייגמר. באותו רגע לוחשים לו משהו, והוא פונה לכולם ואומר שהוא חייב ללכת לחזרות. הוא קם, ואז אומר "אולי אתם רוצים לבוא לראות?" כולנו הולכים אחריו לאולם ההופעות, שם באותו הזמן להקת Fonky Bald Heads עושים חזרה. מבשך אותו יום הסתובבנו עוד קצת באולפנים, מדי פעם עוברים ליד פרינס שמחייך, וממשיכים בסיבוב. כל אותו שבוע היה מלא הופעות. אלישיה קיז, אריקה באדו, ניקה קוסטה ועוד הרבה אומנים אחרים. בסוף השבוע המאוד ארוך ומלא הופעות, פרינס נתן שתי הופעות מלאות, באולם אחר בעיר, שעד כמה שידוע לי היו שם בערך 15,000 איש. לפני ההופעה הוא נתן לנו להכנס ולראות את בדיקת הסאונד, שם הוא גם הודיע לנו שהוא נפצע ברגל בזמן משחק כדורסל, ולכן הוא לא ירקוד הרבה. הופעה מדהימה כמובן, מלאה בשירים חדשים וישנים. זאת הייתה ההתקלות הראשונה שלי עם פרינס
הפעם הבאה שראיתי אותו הייתה לפני חודשיים. נסעתי לחברים בלוס אנג'לס, ואחרי יום מפרך, אנחנו מקבלים טלפון מחבר "תבואו לעיר, יש מסיבה, ופרינס אמור להגיע". ישר קפצנו למקלחת, התלבשנו ויצאנו למועדון. חיכינו המון זמן בחוץ, למרות שהיו לנו כרטיסים, כי היו שם המון אומנים שכל אחד הביא איתו פמלייה ומילאו את המועדון מעבר למותר. לאט לאט הכניסו אנשים, לא לפני שראינו את פרינס נכנס גם כן למועדון. כשנכנסו, היו על הבמה עשרות אנשים, והבנו שזה בעצם ג'אם סשן, עם אריקה באדו, ג'יל סקוט, קווין לטיפה ועוד. שילה אי עלתה על הבמה לכמה דקות לנגן על כלי הקשה, אבל פרינס לא עלה. יותר מאוחר נאמר לנו שהייתה בעיה טכנית עם הגיטרה שלו, מה שבדרך כלל אומר שפשוט לא התחשק לו להופיע. בכל מקרה זה היה שווה. המסיבה הייתה עד ארבע בבוקר. כולנו יצאנו מותשים אבל מרוצים
יוני 2001, אני בארה"ב בפעם הראשונה, מבקר את אחי בניו ג'רזי וגם בא לשבוע מסיבות באולפנים של פרינס. אני מגיע למינאפוליס ביום ראשון בערב, מפספס כביכול את הערב הראשון. בבוקר יום שני אנחנו מגיעים ל-Paisley Park, האולפנים של פרינס. מחכים בתור שהדלתות ייפתחו ושנוכל להסתובב ולראות מה קורה. אנחנו סוף סוף נכנסים ואומרים לנו מיד לגשת לאולפן, ולא להסתובב. שם מושיבים אותנו מול הרמקולים ומשמיעים לנו בהשמעת בכורה את האלבום החדש של פרינס, שייצא חודשיים אח"כ. אני מאוד נהנה מהמוסיקה, נשמע כמו הפקה ענקית, שלא שמעתי כבר המון שנים באלבומים שלו. יחד עם המוסיקה ישנה קריינות בקול נמוך, שקצת מעצבנת את האוזן, אבל עם כל ההתרגשות של להיות באולפנים של פרינס ולשמוע בהשמעת בכורה את הדיסק החדש, זה לא ממש מזיז לי. אחרי ההשמעה, אנחנו מכוונים מחוץ לאולפן, ומושיבים אותנו באולם שבכניסה לאולפנים. אנחנו יושבים מול...קווין סמית', הבמאי של Dogma ושל Silent Bob. כולם מסתכלים עליו ומלחששים "זה בוב השקט, מה הוא עושה פה? ועוד עם מצלמות?" מסתבר שפרינס ביקש ממנו לצלם סרט דוקומנטרי שמתעד את ההתרשמות הראשונית של האנשים מהאלבום, ומהמעבר של פרינס לדת החדה שלו. קווין מתחיל לשאול שאלות על האלבום, ואנשים כמובן אומרים עד כמה הם אוהבים את מה שהם שמעו. לאט לאט השיחה עוברת לנושא הדת, עד לשלב מסויים שבו קווין מנסה להחזיר את השיחה לכיוון המוסיקה. אני בכל הזמן הזה, עומד מאחורה ומקשיב. פתאום קווין סמית פונה לכיוון שי ושואל "ומה דעתך בנושא, אדוני?". אני מסתכל כאילו לא מבין מה קורה, ואז מביו לאחור ורואה את פרינס עומד לידי. מסתבר שהוא עמד לידי כבר כמה דקות ואף אחד לא שם לב. הוא ניגש למרכז, מתיישב מול הפסנתר שעמד שם, והתחיל לדבר עם האנשים (בערך 30 איש) לגבי הנושאים שהועלו קודם לכן, וגם על מצב הרדיו והמוסיקה בעולם כיום. לקראת סוף השיחה אני מרים יד, כדי לשאול שאלה. פרינס נותן לי את זכות הדיבור, ואני אומר לו שזו פעם ראשונה שאני נמצא בארה"ב, פעם ראשונה שאני רואה אותו חי מולי, למרות שאני כבר למעלה מ-14 שנה שומע אותו יום יום. ורציתי לדעת מתי סוף סוף הוא יבקר בישראל. פרינס צוחק, ואז עונה "זה לא מסוכן שם עכשיו?" אני עונה "קצת, כן" ואז הוא שואל לגבי המצב בארץ, ומה יהיה. אמרתי שאין לי מושג, שזה נמשך שנים ואי אפשר לדעת מתי זה ייגמר. באותו רגע לוחשים לו משהו, והוא פונה לכולם ואומר שהוא חייב ללכת לחזרות. הוא קם, ואז אומר "אולי אתם רוצים לבוא לראות?" כולנו הולכים אחריו לאולם ההופעות, שם באותו הזמן להקת Fonky Bald Heads עושים חזרה. מבשך אותו יום הסתובבנו עוד קצת באולפנים, מדי פעם עוברים ליד פרינס שמחייך, וממשיכים בסיבוב. כל אותו שבוע היה מלא הופעות. אלישיה קיז, אריקה באדו, ניקה קוסטה ועוד הרבה אומנים אחרים. בסוף השבוע המאוד ארוך ומלא הופעות, פרינס נתן שתי הופעות מלאות, באולם אחר בעיר, שעד כמה שידוע לי היו שם בערך 15,000 איש. לפני ההופעה הוא נתן לנו להכנס ולראות את בדיקת הסאונד, שם הוא גם הודיע לנו שהוא נפצע ברגל בזמן משחק כדורסל, ולכן הוא לא ירקוד הרבה. הופעה מדהימה כמובן, מלאה בשירים חדשים וישנים. זאת הייתה ההתקלות הראשונה שלי עם פרינס