הפגישה חלק 1
הציפייה הזאת לראות אותו התגברה מיום ליום.
המחשבות על העיניים הירוקות שלו, על השפתיים הבשרניות מהתמונה שהוא שלח .. אצבעות הידיים הארוכות שלו.
נסעתי לתל אביב.
בסה"כ פגישה לקפה הוא אמר, אבל אני התקלחתי והתבשמתי ולבשתי סט חדש של חזייה ותחתונים שחורים עם סיומת אדומה של מלמלה.
התרגשתי.
הנסיעה לתל אביב ברכבת ערכה בקושי 25 דקות. כל הדרך עצמתי את העיניים ודמיינתי את המבט הראשון, את המבוכה.
ואכן כמו שציפיתי. נפגשנו ליד קפה ג'ו. הכרנו אחד את השני מהתמונות וזיהיתי אותו כבר מרחוק. הורדתי מבט. התקרבתי, לחצתי את ידו וזרמים נעימים עברו לי לאורך היד היישר לצוואר. לא הבטתי בפניו, השתדלתי ללבוש ארשת פנים רצינית כדי להסתיר את המבוכה.
"בואי נשב" אמרת והצביע לעבר שולחן פינתי בחלק הפנימי של בית הקפה.
הלכתי אחריו.
הנחתי את התיק על הכסא הצמוד והרמתי את משקפי השמש, המבט שלנו הצטלב. חייכתי, הוא חייך. רעדתי בתוכי.
הוא היה נראה הרבה יותר טוב מאשר בתמונה ששלח לי, חשבתי לעצמי. הייתי מוכנה לשלם הרבה כסף כדי לדעת מה המחשבות שרצות לו בראש והוא הפר את השתיקה "במציאות את נראית שונה".
"שונה לטובה או לרעה" שאלתי מתחכמת.
"את נראית הרבה יותר צעירה מגילך קודם כל" אמר ואני הסמקתי והורדתי את המבט.
מלצרית צנומה בבגדים שחורים התקרבה אלינו והניחה תפריטים על השולחן ולפני שהיא הסתובבה ללכת הוא פנה אליה ואמר "סליחה, אני מבקש קפה הפוך" והביט אליי "מה את שותה ?" "גם אני אקח קפה הפוך" לחשתי והמלצרית התרחקה אל עבר הדלפק.
הבטתי סביבי כדי לא להיתקל במבט שלו, בדקתי את השולחנות הריקים מסביב. היה זה בוקר רגיל של יום עבודה ובית הקפה היה כמעט ריק בשעה זו של הבוקר.
"את לא איתי" הוא אמר מחייך.
"אני איתך, הגעתי עד לפה אז אני איתך .. פשוט בודקת שאני לא מכירה אף אחד מסביב"
"אוקי" הוא ענה והוסיף "סבבה, תבדקי את האזור".
הקפה הגיע.
הושטנו ביחד יד אל עבר הסוכר שהיה דחוס בתוך כלי חרסינה לבן. היד שלי נגעה ביד שלו ואני לקחתי את היד בחזרה בבהלה.
"כמה סוכר לשים לך ?" שאל ולא אמר מילה על המבוכה הקטנה שהייתה.
"סוכר אחד יספיק לי לכוס הזאת" אמרתי. והוא קרע את שקית הסוכר ושפך אותו אל תוך הכוס, הרים את הכפית וערבב ואז התפנה לטפל בכוס הקפה שלו.
הוא שפך אליה שניים וחצי שקיות סוכר ואני צחקתי.
"מה את צוחקת ?" שאל.
"כל כך מר לך פה שאתה צריך להמתיק את הקפה כל כך ?"
והוא חייך "אני אוהב את הקפה שלי מתוק, אני איש של מתוק, מה לעשות".
הבטתי בו. בידו החסונה הארוכה כשהוא מערבב בעדינות את הסוכר בתוך הקפה.
"יש לך ידיים יפות .." אמרתי בביטחון והוא הושיט לי את שתי כפות ידיו ושאל "את אוהבת את המראה שלהן, זה מה שציפית ?" ונזכרתי איך הוא צחק עליי כשסיפרתי לו שיש לו חולשה לכפות ידיים.
"הן מקסימות" עניתי והעזתי גם לומר "אני מקווה שהן גם יודעות לגעת כמו שהן יודעות לערבב את הקפה" הוא צחק בקול ואני הובכתי מהמשפט שיצא לי.
"תשתי את הקפה שלך, את אוהבת אותו חם אמרת" חייכתי.
"אחרי שתשתי את הקפה אשמח לקחת אותך לסיבוב ולהראות לך איך הן יודעות לגעת" אמר בקול בטוח "כמובן אם זה מה שתרצי, את יודעת שאני לא לוחץ ולא לחוץ".
אדם מבוגר נכנס לבית הקפה והתיישב ליד הדלפק. המלצרית חייכה אליו וסימנה לו שהיא כבר ניגשת אליו וכשהיא התקרבה כבר הייתה בידה כוס קפה קטנה וצלחת עם קרואסון.
"הוא בטח לקוח קבוע" אמרתי.
הוא הסתובב לאחור להביט בלקוח וחזר אליי "את מרוכזת יותר במה שקורה בחוץ מאשר בי" והרים את הגבות שלו במבט חצוף.
לגמתי מהקפה. חיוך ממזרי בצבץ מאחורי הכוס שלי. המחשבות שלי נדדו אל חדרי חדרים ואל המחשבות על המגע שלו, על התיאורים שבנינו על המפגש כבר למעלה מחודשיים ימים.
"למה אתה לא שותה ?" שאלתי.
"אני מעדיף להסתכל עליך" אמר בתשובה.
אני לגמתי מהקפה עד תומו וחום פנימי מילא אותי. טיפת זעה בצבצה על המצח שלי והושטתי יד ולקחתי מפית נייר והעברתי אותה בעדינות על המצח.
"את מתרגשת ?" שאל
"לא, יורד פה גשם ונרטבתי קצת" עניתי בציניות האופיינית לי.
"אההההה" אמר "אני מבין" וחייך.
שוב שתיקה
הציפייה הזאת לראות אותו התגברה מיום ליום.
המחשבות על העיניים הירוקות שלו, על השפתיים הבשרניות מהתמונה שהוא שלח .. אצבעות הידיים הארוכות שלו.
נסעתי לתל אביב.
בסה"כ פגישה לקפה הוא אמר, אבל אני התקלחתי והתבשמתי ולבשתי סט חדש של חזייה ותחתונים שחורים עם סיומת אדומה של מלמלה.
התרגשתי.
הנסיעה לתל אביב ברכבת ערכה בקושי 25 דקות. כל הדרך עצמתי את העיניים ודמיינתי את המבט הראשון, את המבוכה.
ואכן כמו שציפיתי. נפגשנו ליד קפה ג'ו. הכרנו אחד את השני מהתמונות וזיהיתי אותו כבר מרחוק. הורדתי מבט. התקרבתי, לחצתי את ידו וזרמים נעימים עברו לי לאורך היד היישר לצוואר. לא הבטתי בפניו, השתדלתי ללבוש ארשת פנים רצינית כדי להסתיר את המבוכה.
"בואי נשב" אמרת והצביע לעבר שולחן פינתי בחלק הפנימי של בית הקפה.
הלכתי אחריו.
הנחתי את התיק על הכסא הצמוד והרמתי את משקפי השמש, המבט שלנו הצטלב. חייכתי, הוא חייך. רעדתי בתוכי.
הוא היה נראה הרבה יותר טוב מאשר בתמונה ששלח לי, חשבתי לעצמי. הייתי מוכנה לשלם הרבה כסף כדי לדעת מה המחשבות שרצות לו בראש והוא הפר את השתיקה "במציאות את נראית שונה".
"שונה לטובה או לרעה" שאלתי מתחכמת.
"את נראית הרבה יותר צעירה מגילך קודם כל" אמר ואני הסמקתי והורדתי את המבט.
מלצרית צנומה בבגדים שחורים התקרבה אלינו והניחה תפריטים על השולחן ולפני שהיא הסתובבה ללכת הוא פנה אליה ואמר "סליחה, אני מבקש קפה הפוך" והביט אליי "מה את שותה ?" "גם אני אקח קפה הפוך" לחשתי והמלצרית התרחקה אל עבר הדלפק.
הבטתי סביבי כדי לא להיתקל במבט שלו, בדקתי את השולחנות הריקים מסביב. היה זה בוקר רגיל של יום עבודה ובית הקפה היה כמעט ריק בשעה זו של הבוקר.
"את לא איתי" הוא אמר מחייך.
"אני איתך, הגעתי עד לפה אז אני איתך .. פשוט בודקת שאני לא מכירה אף אחד מסביב"
"אוקי" הוא ענה והוסיף "סבבה, תבדקי את האזור".
הקפה הגיע.
הושטנו ביחד יד אל עבר הסוכר שהיה דחוס בתוך כלי חרסינה לבן. היד שלי נגעה ביד שלו ואני לקחתי את היד בחזרה בבהלה.
"כמה סוכר לשים לך ?" שאל ולא אמר מילה על המבוכה הקטנה שהייתה.
"סוכר אחד יספיק לי לכוס הזאת" אמרתי. והוא קרע את שקית הסוכר ושפך אותו אל תוך הכוס, הרים את הכפית וערבב ואז התפנה לטפל בכוס הקפה שלו.
הוא שפך אליה שניים וחצי שקיות סוכר ואני צחקתי.
"מה את צוחקת ?" שאל.
"כל כך מר לך פה שאתה צריך להמתיק את הקפה כל כך ?"
והוא חייך "אני אוהב את הקפה שלי מתוק, אני איש של מתוק, מה לעשות".
הבטתי בו. בידו החסונה הארוכה כשהוא מערבב בעדינות את הסוכר בתוך הקפה.
"יש לך ידיים יפות .." אמרתי בביטחון והוא הושיט לי את שתי כפות ידיו ושאל "את אוהבת את המראה שלהן, זה מה שציפית ?" ונזכרתי איך הוא צחק עליי כשסיפרתי לו שיש לו חולשה לכפות ידיים.
"הן מקסימות" עניתי והעזתי גם לומר "אני מקווה שהן גם יודעות לגעת כמו שהן יודעות לערבב את הקפה" הוא צחק בקול ואני הובכתי מהמשפט שיצא לי.
"תשתי את הקפה שלך, את אוהבת אותו חם אמרת" חייכתי.
"אחרי שתשתי את הקפה אשמח לקחת אותך לסיבוב ולהראות לך איך הן יודעות לגעת" אמר בקול בטוח "כמובן אם זה מה שתרצי, את יודעת שאני לא לוחץ ולא לחוץ".
אדם מבוגר נכנס לבית הקפה והתיישב ליד הדלפק. המלצרית חייכה אליו וסימנה לו שהיא כבר ניגשת אליו וכשהיא התקרבה כבר הייתה בידה כוס קפה קטנה וצלחת עם קרואסון.
"הוא בטח לקוח קבוע" אמרתי.
הוא הסתובב לאחור להביט בלקוח וחזר אליי "את מרוכזת יותר במה שקורה בחוץ מאשר בי" והרים את הגבות שלו במבט חצוף.
לגמתי מהקפה. חיוך ממזרי בצבץ מאחורי הכוס שלי. המחשבות שלי נדדו אל חדרי חדרים ואל המחשבות על המגע שלו, על התיאורים שבנינו על המפגש כבר למעלה מחודשיים ימים.
"למה אתה לא שותה ?" שאלתי.
"אני מעדיף להסתכל עליך" אמר בתשובה.
אני לגמתי מהקפה עד תומו וחום פנימי מילא אותי. טיפת זעה בצבצה על המצח שלי והושטתי יד ולקחתי מפית נייר והעברתי אותה בעדינות על המצח.
"את מתרגשת ?" שאל
"לא, יורד פה גשם ונרטבתי קצת" עניתי בציניות האופיינית לי.
"אההההה" אמר "אני מבין" וחייך.
שוב שתיקה
