הערצה וסיפור אישי.
מה אפשר להגיד לכם? אנם אני צעירה מכם בהרבה (14) ולא חזרתי בשאלה בדיוק, הדבר היחד שאני יכולה להגיד לכם הוא שאני מעריצה אתכם. אולי זה ישמע לכם כצרות ילדותיות, אבל כשהייתי קטנה, בת 5 בערך אבא שלי חזר בתשובה (כיפה סרוגה) ותראו מה זה עשה לי ולמשפחה שלי: הוא גרר את אימא שלי שבאה מרקע חילוני בעקבותיו, אבל לא לגמרי. נוצר אצלי קונפליקט רציני,כי מצד אחד אבא היה דתי אבל אימא לא ממש (כשהוא היה בבית כנסת בשבת בבוקר ראינו טלוויזיה והוא לא ידע למשל) ואני, שלמדתי בבית ספר חילוני לא יכולתי ללכת לימי הולדת למשל או לדברים כאלה (צרות של ילדה בת 10, אל תצחקו) והייתי מנותקת לחלוטין. לא ידעתי מה אני, או מה אני רוצה להיות. (הייתי בוגרת לגילי.) וההורים שלי, למרות שמאוד אהבו אחד את השני התגרשו לפני 3 שנים אימא שלי ראתה שסבלתי כשאבא שלי היה דתי, והיא שיתפה אותי בתהליך. אני זוכרת שבתות בצהריים, שהייתי שואלת את אימא שלי מתי את ואבא תתגרשו? (איזה ילדה נורמלית בת 9-10 שואלת דבר כזה??!) בעקבות הגירושים אני רואה באמא שלי מין משיח (אין לזה ביטוי אחר) ששחרר אותנו (אותי ואת אחי הקטן, שלא סבל כמוני כי הוא נולד לזה) ועד היום אני מבדילה בין שני אבאים שיש לי: אבא של יום חול, שהוא נחמד וכיפי ואבא של שבתות וחגים, שהוא שוט בן אדם שונה לגמרי. רציני, צועק ושאי אפשר לדבר איתו בכלל. לפעמים אני מגרישה שהתורה חשובה לו יותר ממני. והיה לי נורא קשה להגיד את הדברים האלה שהיו אצלי בבטן יותר מ- 3 שנים, אז תודה.
מה אפשר להגיד לכם? אנם אני צעירה מכם בהרבה (14) ולא חזרתי בשאלה בדיוק, הדבר היחד שאני יכולה להגיד לכם הוא שאני מעריצה אתכם. אולי זה ישמע לכם כצרות ילדותיות, אבל כשהייתי קטנה, בת 5 בערך אבא שלי חזר בתשובה (כיפה סרוגה) ותראו מה זה עשה לי ולמשפחה שלי: הוא גרר את אימא שלי שבאה מרקע חילוני בעקבותיו, אבל לא לגמרי. נוצר אצלי קונפליקט רציני,כי מצד אחד אבא היה דתי אבל אימא לא ממש (כשהוא היה בבית כנסת בשבת בבוקר ראינו טלוויזיה והוא לא ידע למשל) ואני, שלמדתי בבית ספר חילוני לא יכולתי ללכת לימי הולדת למשל או לדברים כאלה (צרות של ילדה בת 10, אל תצחקו) והייתי מנותקת לחלוטין. לא ידעתי מה אני, או מה אני רוצה להיות. (הייתי בוגרת לגילי.) וההורים שלי, למרות שמאוד אהבו אחד את השני התגרשו לפני 3 שנים אימא שלי ראתה שסבלתי כשאבא שלי היה דתי, והיא שיתפה אותי בתהליך. אני זוכרת שבתות בצהריים, שהייתי שואלת את אימא שלי מתי את ואבא תתגרשו? (איזה ילדה נורמלית בת 9-10 שואלת דבר כזה??!) בעקבות הגירושים אני רואה באמא שלי מין משיח (אין לזה ביטוי אחר) ששחרר אותנו (אותי ואת אחי הקטן, שלא סבל כמוני כי הוא נולד לזה) ועד היום אני מבדילה בין שני אבאים שיש לי: אבא של יום חול, שהוא נחמד וכיפי ואבא של שבתות וחגים, שהוא שוט בן אדם שונה לגמרי. רציני, צועק ושאי אפשר לדבר איתו בכלל. לפעמים אני מגרישה שהתורה חשובה לו יותר ממני. והיה לי נורא קשה להגיד את הדברים האלה שהיו אצלי בבטן יותר מ- 3 שנים, אז תודה.
