הערכה עצמית - כיצד

[maayanmu]

מזה מודל פרקטי ואיך בונים אותו

 

[matyt]

מודל פרקטי= במילים פשוטות- תוכנית עבודה

לוח זמנים ומטרות. חלוקת עבודה ותפקידים. יעדים ומועדים להשגתם. זה תהליך אמוני מוכר ומובנה: בגדול: קחי את מטרת העל שלך, "פוררי" אותה למטרות משנה, אמצעים ודרכים והשגתה. קבעי לוח זמנים הגיוני. חלקי תפקידים אם יש לך שותפים בדרך. וצאי לדרך בהצלחה. מתי טל מאמן אישי ומשפחתי 0546625123

 

[תלתלית3]

עניין של גבולות ומי שם אותם עבורך ?!

את נוגעת בשני נושאים: 1. מי קובע עבורך את הגבולות ? האם מישהו אחר מונע ממך ואומר לך שאת לא יכולה להחליף בגדים, לשתות קפה, לצאת מהבית כאוות נפשך ? האם באי הצבת גבולות לאחרים את אמא/אישה יותר טובה ? 2. איזה מחיר את מוכנה לשלם ? אם את מוותרת לעצמך מדוע שהסביבה לא תוותר לך ? האם את שמה עצמך במקום פחות חשוב מהאחר (בעל/ילדים? האם נהלת שיחה מלב אל לב עם בעלך אודות הרגשתך ? האם שתפת אותו ושמעת מה תגובתו או שאת מניחה מה היא תהיה ? אולי הוא לא מודע לחוויתך ? אולי תופתעי כדי לקבל אהבה, הערכה , לעמוד על שלך עליך קודם ללמוד לאהוב את עצמך, להאמין בעצמך, להאמיןי בדרכך ללא ערעור, "מגיע לי בזכות, זה חלק מהוויתי, ממה שעושה אותי מאושרת". יחד עם זאת לפעמים קשה לעשות שינוי (ואולי גם מההיבט של חשש מאובדן שליטה ונכונות להרפות) אז התחילי בקטן: החליפי בגדים, שתי קפה - הקציבי לך זמן איכות פעם בשבוע ועם הזמן הוסיפי לך עוד רגעים כאלה. אפשרי לעצמך להרפות, קבעי עובדות בשטח בהתחלה ב"קטן" ועם הזמן את והסביבה תתרגלו לכך שיש לך צרכים אישיים. המח מתנגד לשינויים כי זו דרכו להגן עלינו ,אך אם מאפשרים לו להתרגל לשינוי בקצב איטי אז השינוי מתקבל בברכה. "אם סוחטים תפוז עד סופו לא נשאר מיץ". את מודעת לבעיה וזה נהדר, עכשיו רק נותר לבחור התנהגות שונה שתביא אותך לתוצאות אחרות מרצות יותר. מכל הלב טליה .

 

[maayanmu]

אני יודעת שאני אמורה לדאוג לעצמי ואולי כאן

הבעיה שאני לא שמה גבולות , איך שאני נכנסת הביתה הילדים מתנפלים עלי וככה יוצא שאני אפילו לא מספיקה להחליף בגדים ונשאבת לתוך מטלות הבית, הטיפול בילדים וכו', וגם כשאני כבר מבקשת את החופש שלי אזי מבקשים עוד משהו אחד קטן ועוד אחד וכו' ואני לא עוצרת ומעמידה אותם על מקומם (הילדים והבעל). אולי בעצם אני צריכה להיות יותר אסטרטיבית ולעמוד על "זכויותי" מבלי לפחד שיגידו שאני לא מספיק טובה. עם בעלי כבר דברתי מספר פעמים הוא מודע הוא מבטיח להשתדל אך כלום לא קורה, וגם כשהוא מבטיח להגיע מוקדם כדי שאוכל לצאת בסופו של דבר הוא מתקשר ומודיע שהוא לא מצליח לצאת ולהשיג ביביסיטר מהרגע להרגע זה די קשה,ניסיתי "להעניש" אותו ולצאת דווקא בימים שהוא יוצא ע"מ שירגיש את מה שאני מרגישה אך זה תורם לאוירה טובה. לגבי המטלות - אולי אני פשוט צריכה להטיל עליו משימות ולא להכנע ולבצע בעצמי, הבעיה שצריך לתזכר אותו ולפעמים פשוט נמאס לי מלתזכר או לכעוס על זה עד שאני עושה לבד. כששאלתי אותו אם הוא מעדיף שאני אתזכר אותו כל הזמן כמו איזו אמא הוא אמר שכן, אבל לי זה לא נעים להיות נודניקית כל הזמן, עושה רושם כאילו זה לא חשוב לא ולכן הוא לא מבצע ולי זה כן חשוב - אז בסוף זה חוזר אלי.

 

[תלתלית3]

מציעה לך לגשת לאימון/הנחיה

מדבריך או תגובתך, אני מבינה כי היכולת שלך להתמודד לבד עם הסיטואציה שאת מעלה לוקה בחסר. כל התובנות קיימות אך הישום קשה. אם כך, אני מציעה לך לקבל אימון/הנחיה שתסייע לך, תחזק אותך ותתן לך כח וכלים להתמודד ולמצוא פתרונות יצירתיים. יש לך חוזקות וחסרה לך הדרך - איך לעשות זאת ? ככל שניתן כאן המלצות, הארות כדאי שתלכי להדרכה מקצועית אולי אפילו זוגית. בהצלחה טליה

 

[אמא מאמנת]

בלת"ק- יש כאן שני נושאים נפרדים בעיני

הי מעין, כפי שכתבתי למעלה, לא קראתי תגובות קודמות אז מקווה שלא חוזרת על דברים שכבר אמרו לך. קודם כל קבלי חיבוק

נראה שיש שם ניצוץ של הערכה עצמית ואת זקוקה להכרה חיצונית. נראה שאת עושה הרבה ולא רואים את זה.. ולכן, רשמתי שיש כאן שני דברים: קודם כל, את עם עצמך- הערכה עצמית שנית,את ובן זוגך או סובביך הרשי לי לשאול אותך- האם את מעריכה את עצמך? מהן תכונותיך הטובות ביותר? מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת מגיעה לאי בודד?(כן.. זה קשור..) האם בעבר כן היתה הערכה עצמית וסביבתית? האם זה רק בבית? או שיש עוד תחומים בהם את חשה ככה? נסי לשבת, לעצום עיניים, להירגע.., לדמיין עצמך במקום אליו את רוצה הלגיע- העתיד במיטבו.. איך זה נראה? התעכבי על כל פרט.. אח"כ רישמי לעצמך מה ראית. מי את כשאת שם? כמו מה?