את משוכנעת בכך?
נדמה לי שלא (וכאן טמונה הבעיה) כי אם היית סגורה על זה אזי לא היית מתלוננת על זה שלא מעריכים אותך על כך, כי או שהיית זוכה להערכה. או שהיית בטוחה בעצמך עד כדי כך שלא היית זקוקה להערכה. אנשים שבטוחים בעצמם לא מחקים לקבלת אישורים והערכות הם רואים את עצמם ומעריכים את עצמם ומלאים בעצמם. מה שניראה לי הוא שאת לא באמת "מסורה ואחראית", "טובת לב וחכמה", "חרוצה", "אמא משקיעה המון בילדיי" באופן אותנתי ואמיתי, אלא את מתנהגת ככזו כדי לזכות בהערכה, וכשאת לא זוכה בהערכה למרות כל מאמציך את מתוסכלת... במילים אחרות, את מניחה שהתנהגויות אלה יזכו אותך בהערכה ולכן את מתנהגת כך, וזה לא קורה... עוד דרך לראות את זה היא שאת שואלת את עצמך "מה קורה פה, אני עושה כל מה שאמור לזכות אותי בהערכה ובכל זאת זה לא מצליח לי?" נוצר מצב של התנהגות שהיא לא אותנתית. ועוד, יכול להיות שאת זוכה להערכה אבל לא יכולה לזהות אותה כי היא לא בשפה שאת מבינה, (לך ולבעלך יש שפה אחרת: הוא מבטא הערכה אבל את לא מבינה את זה כך), או שהיית רוצה יותר ואת לא מקבלת. כך או אחרת, יש כאן מצב של עשייה ואז עמידה מהצד כדי לראות את התוצאות. התוצאות אינן משביעות את רצונך ולכן את מתוסכלת. מה דעתך? זו התייחסות קשה שלי ונוקבת לעמדה שלך. אני יודע, ומנקווה שאת בסדר עם זה ושלא הרגזתי אותך. בברכה מתי