הערות מעצבנות ../images/Emo46.gif או ידיים ומנשא
אז אני רוצה לעלות נושא מרגיז וזה ההערות, ההמלצות והביקורת הלא בונה, בעיקר מכיוון המבוגרים לגבי הטיפול שלנו- של בן זוגי ושלי בבתנו. לנו זו הבת הראשונה- בקרוב בת 4 חוד' ללא ניסיון אך סומכים על האינטואיציה ומנסים לגבש כיוון תוך כדי היותנו הורים. מגיל 0 ועד היום לא הפסקנו לשמוע ביקורת על שאנו מחזיקים את ילדתנו "המון" על הידיים, ניגשים אליה בכל פעם שבוכה, שמים אותה הרבה על המנשא ואפילו קיבלתי הערות גם על ריבוי ההנקה. התרגלנו כבר להערות כמו: "אתם מפנקים אותה" "קלקלתם אותה" "היא תעשה לכם חיים קשים" "מה פתאום היא יונקת כל שעתיים תרגילו אותה לכל ארבע" ובכלל בחודשים אלה נדמה לי כי המילה הכי נפוצה בחיינו היא "להתרגל" על כל הואריאציות. השבוע כשיצאנו לפנות ערב עם בתנו במנשא לטיול ערב לפתע פנתה אלינו שכנה מבוגרת מאחורי רשת חלונה ואמרה לנו "הרגלתם אותה על הידיים" ידוע לי שגישת החינוך בעבר- דור לפנינו - היתה לא לפנק וידיים נתפסו כפינוק ונתנו לתינוקות לצרוח וניסו להכניס אותם לסדר יום קבוע. כיום בכל הספרות ואפילו הקונבנציונלית ביותר מכירים בחשיבות של הקרבה הפיזית לתינוק ולהניק מתי שהוא רוצה וכיו"ב. עניין נוסף הוא סוגיית המנשא אני הולכת אתה לכל מקום עם מנשא- לסופר השכונתי, לטיול, לביקורי רופא וטיפת חלב ובכל מקום מקבלת הערות ברוח של איך הילדה נושמת? ושלא תחנק! ונוח לה בכלל? חייבת להוסיף שבתחילת הדרך היתה לזה השפעה הרבה יותר חזקה מהיום. היום אנו יותר בטוחים בעצמנו, אך בהתחלה כל הערה כזו טלטלה אותנו והטלנו ספק בדרכנו. זהו נראה לי שפרקתי את הכובד שנשאתי כבר מס' חודשים... האם גם אתן נתקלות בסיטואציות דומות? איך אתן מתמודדות? בכלל אשמח לשמוע שיתופים
אז אני רוצה לעלות נושא מרגיז וזה ההערות, ההמלצות והביקורת הלא בונה, בעיקר מכיוון המבוגרים לגבי הטיפול שלנו- של בן זוגי ושלי בבתנו. לנו זו הבת הראשונה- בקרוב בת 4 חוד' ללא ניסיון אך סומכים על האינטואיציה ומנסים לגבש כיוון תוך כדי היותנו הורים. מגיל 0 ועד היום לא הפסקנו לשמוע ביקורת על שאנו מחזיקים את ילדתנו "המון" על הידיים, ניגשים אליה בכל פעם שבוכה, שמים אותה הרבה על המנשא ואפילו קיבלתי הערות גם על ריבוי ההנקה. התרגלנו כבר להערות כמו: "אתם מפנקים אותה" "קלקלתם אותה" "היא תעשה לכם חיים קשים" "מה פתאום היא יונקת כל שעתיים תרגילו אותה לכל ארבע" ובכלל בחודשים אלה נדמה לי כי המילה הכי נפוצה בחיינו היא "להתרגל" על כל הואריאציות. השבוע כשיצאנו לפנות ערב עם בתנו במנשא לטיול ערב לפתע פנתה אלינו שכנה מבוגרת מאחורי רשת חלונה ואמרה לנו "הרגלתם אותה על הידיים" ידוע לי שגישת החינוך בעבר- דור לפנינו - היתה לא לפנק וידיים נתפסו כפינוק ונתנו לתינוקות לצרוח וניסו להכניס אותם לסדר יום קבוע. כיום בכל הספרות ואפילו הקונבנציונלית ביותר מכירים בחשיבות של הקרבה הפיזית לתינוק ולהניק מתי שהוא רוצה וכיו"ב. עניין נוסף הוא סוגיית המנשא אני הולכת אתה לכל מקום עם מנשא- לסופר השכונתי, לטיול, לביקורי רופא וטיפת חלב ובכל מקום מקבלת הערות ברוח של איך הילדה נושמת? ושלא תחנק! ונוח לה בכלל? חייבת להוסיף שבתחילת הדרך היתה לזה השפעה הרבה יותר חזקה מהיום. היום אנו יותר בטוחים בעצמנו, אך בהתחלה כל הערה כזו טלטלה אותנו והטלנו ספק בדרכנו. זהו נראה לי שפרקתי את הכובד שנשאתי כבר מס' חודשים... האם גם אתן נתקלות בסיטואציות דומות? איך אתן מתמודדות? בכלל אשמח לשמוע שיתופים
היום עדיין יש הערות (עברתי ליאמו), נראה לי שזה ככה כשתופסים אותך טיפה לא בטוחה בעצמך. גם קיבלתי המון הערות חיוביות מנשים מבוגרות שהיו לי הפתעה נעימה. זה שיעור טוב בבטחון עצמי.
