הערה של אבא....

[natalynataly]

הערה של אבא....

שבוע שעבר ההורים שלי ביקרו אותי אחרי תקופה ארוכה שלא היו אצלי, שמחתי. .... כפי שסיפרתי לכם, לפני בשלושה חודשים התחלתי ללמוד לנגן על קלידים. אף על פי שאני יחסית מתקדמת יפה ומהר... עדיין זוהי נגינה של מתחילה.... אמא שלי התעניינה בנידון, ומיד בהתרגשות התישבתי ליד הקלידים להראות שאני כבר מצליחה לנגן מנגינון אמיתייות.... טוב, מוצארט אני לא. אבל בכל זאת, ציפיתי למילה טובה. משהו בסגנון "איזה יופי, כמה יפה הספקת ללמוד בזמן כזה קצר... " או אפילו "נחמד" סתמי כזה... אך במקום זה, אבא שלי אמר "אני יותר מדי אוהב מוסיקה כדי להיות מסוגל לשמוע את זה" מה אגיד.... נעלבתי. אני לא ילדה קטנה - ובכל זאת נעלבתי אני יודעת שאבא שלי מעולם לא פירגן לאף אחד, גם לא לעצמו - ובכל זאת נעלבתי אני יודעת שהוא לא רצה לפגוע בי - ובכל זאת נעלבתי אני יודעת שזאת עובדה שאני מנגנת יפה יחסית לזמן שאני לומדת (לבד) - ובכל זאת נעלבתי אולי הילדה הקטנה שבי עוד ציפתה לאישרור שלו. למילה הטובה שלו... לא יודעת לנתח. למרות שאני אומרת לעצמי, שזה מה שהוא וזהו - עדיין נעלבתי. מה עושים?

 

[sovlanit]

מקבלים ממני ../images/Emo24.gif ועוד ../images/Emo24.gif

 

[אושרת28]

ממי על לך להעלב ממנו מכוון ש.....

נכון הוא אבא ומאבא , דורשים טיפה של יחס בישביל הילדה הקטנה שבנו... אך הוא לא התכוון להעליב ממי. הוא פשוט אמר זאת מנקודת מבט שלו כך בכל אופן לפי דעתי.. מנקודת מבטו. אין לך צורך להעלב.. למרות שזה מעליב... אל תתפסי בהעלבות. ותמשיכי לנגן .אני גם 8 שנים ניגנתי באורגן ונטשתי אותו מסיבות כאלו ואחרות. היום אני מאוד מתחברת אליו. ורוצה מאוד לחזור לנגן, זה מסוג הדברים שלא נעלמים לך את יודעת כמו לרכב על אופנים... אז אל תתיאשי אם לא קיבלת מחמאה. העיקר שאת באופן אישי אוהבת לנגן, זה הכי חשוב. גם אצלי היו פעמים שמאוד רציתי לקבל מחמאה ובמקום זה קיבלתי פרצופים עקומים, זה רק נתן לי פוש להמשיך ולנגן.! שבוע טוב מקסימונת עלי והצליחי ועל תתיאשי

 

[rama69]

להעלב זו בחירה שלנו...

כנראה כילדה היית מאוד פגיעה והיית זקוקה לאישר של אנשים כדי להאמין בעצמך, היגיע הזמן לפנות מקום להערכה עצמית שלך, חפשי אצלך את התשובות מתי את מוצלחת, מדהימה וטובה לא אצל אחרים, כאשר תמצאי את זה בעצמך אנשים ימצאו זאת אצלך. מבלי שתצפי מהם. מה שאנו משדרים אנו מקבלים, מקווה שעזרתי ולו במעט, שבוע טוב, אתי

 

[אין לי שם בסדר?]

אני אוהב את התגובות שלך

את נשמעת כמו בן אדם הרבה יותר עושה ממדבר. שהלוואי שיותר אנשים, כולל אני, היו ככה.

 

[איל באש]

מותר לך להעלב מאבא שלך../images/Emo77.gif

זה בסדר, להעלב לכעוס,מה שעולה בך. את מבינה מדוע הוא לא מפרגן לך, נשארת לך ההרגשה של העלבון ואת עצמך עכשיו, בחרי מה לעשות עם זה: האם לתת לעצמך כמה דקות בעיניים עצומות רק עם התחושה הפיזית של העלבון? האם לתת לעצמך להסחף עם העלבון למחוזות נוספים ולהתהפך? האם להיות מוכנה לצחוק על עצמך על שאת עדיין מבקשת אהבה ממי שלא מסוגל לתת. הגידי תודה לאבא שלך על שהוא איפשר לך לחוש את העלבון שבך פנימה. קיבלת מתנה היום. שבוע נפלא

 

[natalynataly]

תודה לכולכם. מילים חמות וחכמות....

באמת מוסיף לקרוא אותכם. נכון שלהעלב זה מבחינה מסויימת החלטה שלי. כלומר שבאיזה שהוא מקום אני עדין מצפה "שהפעם זה יהיה אחרת". לא כל כך הבנתי איזו מתנה קיבלתי ... אבל לא נורא ! יום נהדר ושוב תודה!

 

[אנילה1]

אני חושבת שאיל התכוון שאבא שלך

נתן לך מתנה, בזה שתחושי את העלבון ותעבדי עליו. קשה וכואב לעבוד על עלבונות. האם צדקתי איל? תקן אותי אם טעיתי.

 

[איל באש]

נכון עד החלק של...

"קשה וכואב לעבוד על עלבונות" זה כבר לא יותר מהאמונה שלך ניני

 

[איל באש]

המתנה שקיבלת היא העלבון../images/Emo77.gif

להיות יכולה לחוש אותו. אם את עדיין לא מבינה זה סימן עבורך שאת מסווגת רגשות לטובים ורעים. הביני כל הרגשות הם רק רגשות, אנחנו באנו והחלטנו לפרשן אותם ולחלק אותם לקטגוריות של כן לא טוב ורע, לא יותר מזה. אז אם הכול זה רגשות ואת מרגישה, קיבלת מתנה של רגש. חושי אותו בלי לשפוט , ותראי מה קורה לך בפנים

 

[אנילה1]

איל תודה על ההברה בעניין הרגשות.

אני רואה שנפלתי קורבן לסיווג הרגשות ע"י בני אדם. אבל בכל זאת אני רוצה להעיר שיש רגשות שעושים לנו טוב ויש רגשות שעושים לנו רע. ומכאן בא הסיווג. בצורה שאתה אומר לנו איך להתבונן ברגשות, זה באמת הופך כל רגש לדבר נייטרלי, וכל הרגשות הם שווה ערך. העניין הוא שאם מביטים כך על רגשות אז הופכים להיות חסרי רגש, נעשים נייטרלים ושטוחים, שווה נפש לכל דבר. זה הופך אותנו לקצת מוזרים. לאנשים בלי רגשות. תקן אותי אם טעיתי.

 

[איל באש]

מעניין שזה הפירוש שלך לשינוי

בהתייחסות לרגשות. נסי את זה ותגלי: הרגשות הם רק רגשות,תמיד הם באים והולכים המחשבות הם רק מחשבות,תמיד הם באות והולכות, ואת לעולם נשארת את. שאת מיישמת את הרעיון שהצגתי את מגלה שהכל אהבה פועמת, פתאום הכול אותו הדבר אבל אחרת. כי את מוותרת על הפחד ועל המתח ועל הדאגות, כי את מוציאה חושך ומכניסה אור, כי את נותנת לשכבות של הבצל שלך להתקלף מעצמן. שנפסיק לסווג רגשות לטוב ורע, נתעורר לחיים. שנפסיר לסווג רגשות לטוב ורע נאפשר לעצמנו להרגיש . הביני, הסיווג שלנו רק מקבע אותנו, ולא מאפשר לשינוי לבוא, ושהשינוי כבר בא אנחנו מכניסים אותו רק דרך הסיווגים שלנו, וככה מפספסים את אחדות הניגודים ואת הזרימה החופשית. סיווג= תבנית חשיבה שגורמת לנו לקפוא בזמן ולא מאפשרת לשינוי ולצמיחה להיות. שתנסי את הרעיון הזה תגלי שהרגשות אחרים לגמרי ממה שאת מכירה דרך תבנית הסיווג, מחכה לך הפתעה מאוד מיוחדת של הרגשה נקייה ואמיתית.

 

[אנילה1]

איל, תודה על התשובה.

אני מאפשרת לעצמי להרגיש את כל טווח הרגשות. אני לא פוחדת מהם. עברתי חוויות גדולות בחיי. יחד עם זאת, יש לי כבוד גם לביטויי הרגש. אם אני כועסת, מרגישים את זה. אם אני אוהבת גם מרגישים את זה. אני לא עוצרת בעצמי ואומרת רגע, הביטי בעצמך וברגשות, תניי לזה להיות ואל תעשי כלום. אחרי שעשיתי את המעשה, אני דנה ברגשות. אם עשיתי שגיאה, אני מבררת מדוע, ולא חוזרת על השגיאה שנית. אבל החיים הם דינמיים וכל הזמן יש משא ומתן עם רגשות. ואגב במבחן של אתי כתבתי על ים=גלים. כפי שאני לומדת מזה אז הסיגנון שלי די סוער. חחחחחחח. זה האופי שלי לטוב ולרע. ונשמתי מנסה לתקן את זה. כנראה אחזור שוב לארץ בכדי לתקן את הסערות בים שלי.

 

[איל באש]

../images/Emo13.gif

 

[אין לי שם בסדר?]

אולי זה מקום להסתכל

על כמה שאת מחפשת את האישור של אבא? ואולי זה המקום לרדת מהקטע הזה, ולאשר את עצמך? אבא שלך הוא רק אבא שלך, הוא לא הסמכות לגבי התקדמות מוסיקלית וזה טיפשי לעשות אותו לסמכות הזאת. זה אבא שלך.. וזה "הקטע" שלו, ומין הראוי שככה תתייחסי לזה

את יודעת כמה את מתקדמת וכמה את שווה ותתמקדי בזה. תהני!

 

[איל באש]

../images/Emo13.gif

 

[natalynataly]

בהחלט המקום לרדת מחיפוש אישורים...

כרגיל, השאלה היא איך עושים את זה. ואייל, ממש תודה על הדברים שלך. אנסה להרגיש את הרגש - נטו. ואנסה לראות מה יש לו לאמר לי. מה זה עושה לי בעצם. למרות שכפי שכבר נכתב כאן, יש רגשות שנעימים לנו ויש כאלה שלא נעימים לנו. גם ללא אידאולוגיה זה ככה. מזכיר לי משהו קצת משונה - כאשר סבתא שלי נפטרה. מאד אהבתי אותה. ומאד מאד הצטערתי על מותה. כיוון שזה "לגיטימי" לבכות בהלוויות... נתתי לעצמי להביע את כל הכאב שבעולם... בכיתי שעות... על סבתא שלי האהובה ובכלל, על כל הכאב שחשתי במשך אני לא יודעת כמה זמן... זכורה לי תחושת ההזדככות אחרי זה. ושוב, באמת הייתי מאד עצובה. זה לא סותר. אך ללכת עד הסוף עם הרגש עשה לי טוב. ואני חושבת גם אפשר לי להאושש מן האובדן בצורה בריאה יותר. טוב, בדברים האלה אני בעצם מוכיחה שגם עם העלבון אפשר להפיק משהו טוב. ממש אנסה. שוב תודה. מאד עזרתם לי. כולכם. דברים חכמים נאמרו כאן.

 

[אנילה1]

natalynataly בהצלחה../images/Emo24.gif

 

[איל באש]

את בכיוון ../images/Emo140.gif

 

[sovlanit]

נטלי , ../images/Emo45.gif ../images/Emo24.gif,יישר כח