הערב: סטודיו למשחק!

[תפוז אנשים מודיע]

הערב: סטודיו למשחק!

הזדמנות אחרונה להצביע בסקר הגדול של האתר: מי הפוסטמה הראשונה של ישראל? שמונה הפיינליסטיות ממתינות לקולות שלכם: האם זו מיכל זוארץ? אודטה? הפיקיות? שרון איילון? קדימה! הכנסו לסקר והכריעו אחת ולתמיד

- המדינה מחכה!

שרון אלכסנדר, מנהל בית הספר "סטודיו למשחק" מעביר שיעור נוסף במשחק ב-blogtv הערב ב-21:00. השיעור יתקיים בחדר "סטודיו למשחק". כולם מוזמנים

 

[עמית ע]

הפוסטמה של ישראל: מיכל זוארץ

לוקחת בהליכה. במיוחד בשבילה הוסיפו לסקאלה של האייקיו ערכים קטנים מאפס.

 

[שיר דויטש]

צר לי לנפץ לך את הבועה

אבל כפי שזה נראה עכשיו, אניטה פללי לוקחת ובגדול. למרות שהיא בכלל לא פוסטמה, אלא מעין יצור מוזר וחסר פשר. ניחא.

 

[אריק חייט]

נו אבל דווקא בגלל זה

יאללה, בוא נתחיל להתווכח על ההגדרה של פוסטמה. אני אבחר הפעם להצמד למלה בשפה הרוסית - "Pustaia" שמשמעותה "ריקה". אם להניח ש"פוסטמה" קרובה קירבה כלשהי למלה ההיא, למרות שפוסטמה בטח באה מערבית, אז כבר צריך להצמיד ל"פוסטמה" תכונה של ריקנות. במקרה שזה ככה, אז אניטה פללי היא אכן בכלל לא פוסטמה. היא לא ריקה, אלא סך הכל מלאה באיזשהו מילוי אקזוטי ומוזר, לא הכי מאוזן, ובטח חסר בו איזה משהו קריטי בשביל שהוא יהיה מובן ע"י רוב בני האדם כמשהו ברור וקוהרנטי (ושפוי). מיכל זוארץ, לעומת זאת, אם ללמוד מההגשה שלה את תוכנית יום השישי שלה, היא הפוסטמה הכי פוסטמית שיצא לי לראות אי פעם. התועלת היחידה שאני יכול למצוא בדמות המגישה שלה, היא העובדה שהיא מקרבת את המדע יותר מאי פעם ליצירת מחשב שיוכל להתנהג כמו בן אדם. את מה שהיא עושה בתוכנית הזאת אפשר לתכנת בבייסיק.

 

[שיר דויטש]

חחחחחחחחחחחחחחח

אני מצטער, אבל מעולם לא צפיתי בתוכנית זאת. אם כי דברים מעניינים מתגלים כאן... אורי, הבמה שלך.

 

[CallMeCavanaugh]

אתה מתעלם מגורם חשוב

השאלה היא על פוסטמה ממלכתית, ולא על סתם פוסטמה, ומי יותר ממלכתית מענבל גבריאלי? אז נכון, היא לא ממש ריקה, אלא בעיקר מלאה במשהו חום למדי עם ריח של חרא, אבל אני חושב שאת המילוי הזה אפשר להמשיל לריקנות, ולכן היא לוקחת את התואר הנכסף.

 

[אריק חייט]

לא מסכים איתך

בהשוואה בין ריקנות כמשל ובין ריקנות אמיתית, הריקנות האמיתית לוקחת אוטומטית. אני לא חושב שענבל גבריאלי היא פוסטמה. על סמך דברים שקראתי עליה בעיתונות אני יכול לצטט ולומר עליה הרבה דברים רעים, אבל אין לי על מה לבסס את זה באמת. לגבי מיכל זוארץ, לעומת זאת, אני מכיר את התוכנית שלה. ולא הגזמתי - את מכלול הפעולות בהגשת התוכנית שלה אפשר לייצג בשפת בייסיק (אולי אפילו לוגו), ולעטוף את זה בנייר צלופן עם חיוך מצויר בטוש.