העצמאות הפרטית שלי

[BellA עלמה]

העצמאות הפרטית שלי

כאשר אני 'מביאה' בחור ממוצא מסוים (לא אנקוב במוצא על מנת לא לפגוע באחרים) הביתה. ההורים יכולים להתחיל במסע שכנועים על מנת לעזוב את הבחור, הוא לא בשבילך וכד'. וכאשר הבחור ממוצא אחר הם מסמפטים אותו. מה אפשר לעשות עם סוגיה זו? אני לא יכולה כל הזמן לספק את צרכי ההורים." "כל פעם שאני קרובה לסגור על חוזה שכירות, אמא שלי (שאיתה אני גרה) נכנסת למשבר. היא מתחילה לבכות ומבקשת ממני להשאר בבית. היא חולה ואני זאת שמטפלת בה. הבטחתי לה שאני אגור קרוב. היא לא מוכנה לשמוע. מה עושים? אני מרגישה במילכוד? אני לא מצליחה לצאת מהבית. אני מתחילה להתייאש." כתבה של גידי רובינשטיין מעניין

 

[להבה ירוקה]

הפרעת אישיות תלותית

פעם ראשונה שאני שומעת על הגדרה כזו. בהחלט מעניין לקרוא. מה גרמה לך הכתבה להרגיש?

 

[BellA עלמה]

../images/Emo4.gif לא יודעת קצת מבולבל לי

 

[מלאכי עליון]

עצמאות פרטית ../images/Emo165.gif

במקרה של ההורים שמנסים לשכנע אותך לא לצאת עם אנשים ממוצא מסוים- את צריכה להבהיר להם באסרטיביות אבל בצורה נעימה שלא תגרור למריבה, שאת מספיק גדולה ואחראית לנהל לעצמך את החיים ושהם רק גורמים לכך שאת בסוף לא תרצי להפגיש ביניהם לבין אף אחד. תזכירי להם שכל העניין הוא להיות מאושרים, ואם את מאושרת עם מישהו מה חשוב המוצא שלו.

 

[BellA עלמה]

זה ציתות מהכתבה

אולי יותר מעניין "ניתוק" חבל התבור מההורים. והתלות ההדדית בין ההורים לילדים הבוגרים שגורמת לילד(הבוגר) להשאר בבית.

 

[magenta73]

מאוד מעניין...

ובגלל זה אני אחזור ואומר - צאו מבית ההורים!!!

 

[BellA עלמה]

easier said then done

 

[magenta73]

אפשר למצוא עשרים אלף תירוצים

ללמה לא לצאת. אנחנו טובים בלהסתכל על מה אנחנו מרוויחים מסיטואציות, ולא מסתכלים על מה אנחנו מפסידים. ברגע שתראי מה את מפסידה, יהיה הרבה יותר קל לקום ולעשות מעשה.

 

[BellA עלמה]

אני יודעת מה אני מפסידה

זה לא פייר לשפוט. מצב כלכלי זה לא תרוץ גם חשששות ופחד הן לא תרוץ אילה דברים לגיטימים אין פה תרוצים יש מחשולים וזה לגיטימי (לדעתי)

 

[magenta73]

אני לא שופטת.

אני אומרת את דעתי. כשאני יצאתי מבית ההורים, טוב, בית אבא ליתר דיוק, לא היה לי הרבה כסף, אז עבדתי ב-2 עבודות. כי זה היה לי חשוב. לגור לבד. כל מה שאני אומרת זה... שאם זה מפריע לך, תעשי מעשה.

 

[BellA עלמה]

זה מפריע מאוד אפילו

אבל לעזוב זה לא כזה פשוט זה כמו שאני אגיד למשל אם רע לך בעבודה תעזבי . כולנו יודעים שזה לא כזה פשוט במיוחד היום שלא קל למצוא עבודה ולשבת בבית זו לא אופציה. או כמו למשל נגיד שעשיתי דיאטה והגעתי למשקל היעד. חברה שלי בעודף אז אני אומרת לה לעשות דיאטה. זה לא כזה פשוט

 

[magenta73]

זה עיניין שלך בחירה

ללכת על מה שאת רוצה, למרות ועם הפחד, או להישאר במצב הקיים ולקבל את "גזר הדין". אני עזבתי עבודה כשלא היה לי טוב בה. והרווחתי יפה, מאוד. ועזבתי הכל והפכתי לעצמאית. אני עזבתי עם בן זוג את ת"א לירושלים ועזבתי את כל החיים שהכרתי בערך, בשביל לנסות זוגיות. אני עזבתי אותו אחרי שהבנתי שהוא רע לי. למרות הקושי והפחד להתחיל לבד. החיים הם מה שאנחנו עושים מהם.

 

[לקשמי]

אז את בוחרת לברוח מהקשיים?

נניח שכן אבל האם לסבול זאת אופציה יותר טובה? שום דבר לא פשוט ובכל זאת חיים את החיים. וכן, אני עצמי עזבתי עבודות כשלא היה לי רע בהן. וזה היה גם אחרי שכבר שכרתי דירה לבד. אז מוצאים עבודה אחרת. ממשיכים הלאה. "לא כזה פשוט" את חוזרת שוב ושוב על המשפט הזה ואני שואלת אותך, מה כן פשוט בחיים? האם בגלל שיש קצת קשיים צריך לשבת בחיבוק ידיים, לסבול, לכתוב הודעות של ייאוש בפורום על כמה שנמאס לי מהבית הזה וכו' ולקוות שהמשיח אולי יגיע ויגאל אותי מיסוריי? סליחה שאני נשמעת בוטה אבל באמת, אם את לא רוצה לעשות שום דבר כדי לעזור לעצמך אז צר לי, אף אחד כאן בפורום לא יכול לעזור לך ולא משנה כמה הודעות תכתבי על שאמא שלך ככה וככה ועל כמה שנמאס לך. לא אנחנו ולא אף אחד אחר, לא יכולים להוציא אותך מהבית. רק את יכולה לעשות את זה. גם אני גדלתי במשפחה מתעללת (וכן, למרות שאת מסרבת להודות בזה, את עוברת התעללות), גם עליי לא האמינו שאני יכולה להסתדר לבד וברוך השם אני מסתדרת כבר 6 שנים לבד. נכון, זה לא כזה פשוט, אבל אני מעדיפה את זה מאשר את האלימות בבית שבו גדלתי. אבל כמו שאמרה קודמתי, זאת בחירה שלך. לצאת לעצמאות או להמשיך לסבול.

 

[BellA עלמה]

אממ

התעללות? לא חושבת אבל זה ממש לא האישו אני לא בוחרת לברוח מהקשיים . לברוח זה להתעלם ואני לא מתאלמת. אני מודעת שהם שם קיימים. כרגע לטפלת בקשיים בדרכים אחרים כהכנה לצעד של עזיבת הבית (ב'ה).

 

[לקשמי]

זה מזכיר לי בדיחה ששמעתי ../images/Emo151.gif

אחד מתחיל ללכת לטיפול פסיכיאטרי כי יש לו בעיה: בגיל מבוגר הוא עדיין מוצץ אצבע. כעבור תקופה מסוימת חבר שלו פוגש אותו ושואל אותו: נו, איך הטיפול? והוא עונה: נפלא, זה באמת ממש עוזר לי, לא תיארתי לעצמי עד כמה. החבר: אז אתה כבר לא מוצץ אצבע? הוא: בטח מוצץ, אבל עכשיו אני יודע למה.

 

[BellA עלמה]

../images/Emo4.gif