כה נכון
שבחיינו, יש להתוודע לעצב, לכאב, וללבד על מנת להכיר את השמחה, האושר, היחד. אני שואלת את עצמי לפעמים, למה אנחנו נותנים לעצמנו לשכוח שישנם דברים מסוימים, כגון שמחה, שבאמת מגיעים לנו?אבל באמת באמת מגיעים לנו? אין הם מעין תגמול או חוויה עילאית, הם חלק מסוים בחיינו, ממש כגון הצער. אז למה את הצער לומדים אנו להכיר מקרוב? חבר טוב שלי אמר לי פעם שאם לא התוודעתי לאושר, אז רק משום שחסמתי אותו מרצונו החופשי.אני מניחה שיש בזב משו... בקיצור..נסחפתי.... ההודעה יפה, אהבתי במיוחד את ההתחלה...
