העצב האינסופי
שישה חודשים ויום עברו. היינו נשואים כמעט תשע עשרה שנים ועוד קצת ביחד. ארבעה ילדים קטנים. הוא חלה בסרטן אבל כמעט עד הסוף האמנו שאיכשהו דברים יסתדרו. הוא היה חזק ואופטימי וכולנו האמנו לו, הרי לא יכול להיות אחרת. התבדינו. כל יום נזכרת ברגע אחר מתשעת חודשי המחלה, מנסה לעכל את המצב החדש וגם את החודשים האינטנסיביים של המחלה. בסך הכל כלפי חוץ אני חזקה, הילדים בסדר, ממשיכים לחיות ומנסים למלא את הבית שמחה. אני מוקפת משפחה וחברים וכך גם ילדיי. אבל הבדידות הזו, הישיבה בסלון בערב כשכולם הולכים, השכיבה במיטה המשותפת שלנו, המחשבות...כל כך הרבה צעדים משמעותיים לבד ודווקא בתקופה שאני הכי צריכה את החיבוק המעודד שלו, החיוך המרגיע הוא לא כאן. אני יודעת שיהיה בסדר בסוף אבל הכאב הוא בלתי נסבל לפעמים. אני נכנסת לפורום, קוראת ומתעודדת, מוצאת כל כך הרבה משפטים ומחשבות שמתארים בדיוק את מה שאני מרגישה. זה גורם לי להרגיש קצת פחות בודדה ולקוות שגם אנחנו נצליח להמשיך ולמצוא אושר ורגיעה בחיינו.
שיהיה לכולנו שבוע נעים וקל
שישה חודשים ויום עברו. היינו נשואים כמעט תשע עשרה שנים ועוד קצת ביחד. ארבעה ילדים קטנים. הוא חלה בסרטן אבל כמעט עד הסוף האמנו שאיכשהו דברים יסתדרו. הוא היה חזק ואופטימי וכולנו האמנו לו, הרי לא יכול להיות אחרת. התבדינו. כל יום נזכרת ברגע אחר מתשעת חודשי המחלה, מנסה לעכל את המצב החדש וגם את החודשים האינטנסיביים של המחלה. בסך הכל כלפי חוץ אני חזקה, הילדים בסדר, ממשיכים לחיות ומנסים למלא את הבית שמחה. אני מוקפת משפחה וחברים וכך גם ילדיי. אבל הבדידות הזו, הישיבה בסלון בערב כשכולם הולכים, השכיבה במיטה המשותפת שלנו, המחשבות...כל כך הרבה צעדים משמעותיים לבד ודווקא בתקופה שאני הכי צריכה את החיבוק המעודד שלו, החיוך המרגיע הוא לא כאן. אני יודעת שיהיה בסדר בסוף אבל הכאב הוא בלתי נסבל לפעמים. אני נכנסת לפורום, קוראת ומתעודדת, מוצאת כל כך הרבה משפטים ומחשבות שמתארים בדיוק את מה שאני מרגישה. זה גורם לי להרגיש קצת פחות בודדה ולקוות שגם אנחנו נצליח להמשיך ולמצוא אושר ורגיעה בחיינו.
שיהיה לכולנו שבוע נעים וקל
