העצב אין לו סוף
כה כואב העצב שעומד לשבור לרסיסים את כל הווייתי. לא בפעם הראשונה אני עומדת בפני שוקת שבורה: מחלות וניתוחים, בית שאבד בשל גניבת הקבלן, פציעת אישי במלחמת יום כיפור, טרגדיה שחצתה את המשפחה ל2 מחלת נפש לאחד הילדים כאמור שבעתי מרורים דיי, אך המאבק היה תמיד בשניים, הוא היה הסלע עליו יכולתי להשען ולקבל את מלוא הפירגון והתמיכה ועכשיו לא עוד! נכון ציינתם לגבי שמירת הגוף והנפש אך איני רוצה להדאיג איש, לא את ילדי העסוקים במשפחותיהם ובפרנסתם לא את אמי הקשישה והחולה וגם החברים לא ככ רוצים לראות את האבל. תמיד הצבתי את צרכי הכלל לפני צרכי שלי ואיך אשנה גישה כה בסיסית באופיי?
כה כואב העצב שעומד לשבור לרסיסים את כל הווייתי. לא בפעם הראשונה אני עומדת בפני שוקת שבורה: מחלות וניתוחים, בית שאבד בשל גניבת הקבלן, פציעת אישי במלחמת יום כיפור, טרגדיה שחצתה את המשפחה ל2 מחלת נפש לאחד הילדים כאמור שבעתי מרורים דיי, אך המאבק היה תמיד בשניים, הוא היה הסלע עליו יכולתי להשען ולקבל את מלוא הפירגון והתמיכה ועכשיו לא עוד! נכון ציינתם לגבי שמירת הגוף והנפש אך איני רוצה להדאיג איש, לא את ילדי העסוקים במשפחותיהם ובפרנסתם לא את אמי הקשישה והחולה וגם החברים לא ככ רוצים לראות את האבל. תמיד הצבתי את צרכי הכלל לפני צרכי שלי ואיך אשנה גישה כה בסיסית באופיי?