העצב אין לו סוף

[nomies]

העצב אין לו סוף

כה כואב העצב שעומד לשבור לרסיסים את כל הווייתי. לא בפעם הראשונה אני עומדת בפני שוקת שבורה: מחלות וניתוחים, בית שאבד בשל גניבת הקבלן, פציעת אישי במלחמת יום כיפור, טרגדיה שחצתה את המשפחה ל2 מחלת נפש לאחד הילדים כאמור שבעתי מרורים דיי, אך המאבק היה תמיד בשניים, הוא היה הסלע עליו יכולתי להשען ולקבל את מלוא הפירגון והתמיכה ועכשיו לא עוד! נכון ציינתם לגבי שמירת הגוף והנפש אך איני רוצה להדאיג איש, לא את ילדי העסוקים במשפחותיהם ובפרנסתם לא את אמי הקשישה והחולה וגם החברים לא ככ רוצים לראות את האבל. תמיד הצבתי את צרכי הכלל לפני צרכי שלי ואיך אשנה גישה כה בסיסית באופיי?

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif

כן, את תתדאגי הכי טוב לעצמך. יתכן שאם לא כן - אז תדאיגי את אוהביך ויקיריך.

 

[nomies]

תודה לך ריגשת והרגעת אותי בה בעת

אני מקווה לעבור בעזרתכם את השלבים הראשונים הכואבים האלה יש לי נסיון חיובי בפורומים, הפסקתי לעשן בסיוע פורום מתאים התגברתי על טראומת תקיפה בסיוע פורום לא תארתי לי שאגיע לפורום אלמנים ואלמנות טרם הגיעי לגיל 60 אבל מי יודע מה מחכה לו בהמשך?

 

[yamkachol]

../images/Emo45.gif כ"כ נכון.

אני נזכר, שבשנה הראשונה, לפתע החלו לצוץ לי כל מיני מחשבות "ומה יקרה אם ...." איזה ילד מחמשת ילדי, יחלה (חס וחלילה) במחלה סופנית, או חס וחלילה ימות לי ועד כל מיני זוועות) - והמסקנה שלי הייתה - ראשית , להפסיק להפחיד אותי במחשבות שכאלה. שנית, שתמיד יכול להיות יותר גרוע. המחשבה הזו, שתמיד יכול להיות יותר גרוע, עזרה לי להפנים שכמה שעכשיו נורא קשה, זו תקופה, וא"כ יהיה פחות קשה . הכי חשוב - להירגע. להבין שזה לא בשליטתי - ההרגשה הנוראית הזו. אני מתמודד בה, וכשהיא תתמתן ותעבור - זה יקרה. אני לא אדון למצב הזה. כך שכשהרגשתי "על הפנים". דאגתי לעצמי, לשמור על כוחותי, לדאוג לפרוש לנוח כשמרגיש שמתחיל להיות לי יותר קשה. לאגור כוחות. לשמור על תזונה, שתיה ושינה. שהגוף יתפקד טוב, כדי שהנפש תתפנה להתמודד. המוח. כל הכבוד לך על ההתמודדות. חגי

 

[2א מאה2ה]

העולם עגול ...

כשהעצב מתעצם הוא בעצם הופך לשמחה.. אני לא הבנתי מה שכתבת כנראה, אבל אם התכוונת שאת כלפי חוץ מראה שהכל בסדר כדי לדאוג לילדים אומר לך שזה לא רעיון טוב להתאבל בפנים בדיסוננס למה שאת מתאמצת להקרין החוצה זה אם כל המחלות . אנ ימבקש ממך יקירה אם את חשה עצובה תפגיני החוצה הריפוי הוא בזה שאת תחושי צורך ללהפגין עצב לעתים רחוקות יותר ולמשך זמן קצר יותר ויותר עם הזמן .. זה ברור שהחברה המאוד תומכת בהתחלה מאבדת את הסבלנות מהר מידי עבורנו אבל אז מגיע השלב המתוק של החיבור האמיתי שלך עם עצמך לרפא את ליבך או לפחות להעניק לו מזור ותמיכה.. אז את יכולה להתאבל כרצונך כמה זמן שאת רוצה כל עוד את שומרת על שגרת עשיה ומטפלת בצ\עצמך לא חלילה מזניחה את גופך / ביתך וכו'.. קומי מהמיטה בבוקר שאי תפילה לשלומו , הכיני משקה חם שבי להתפנק ודברי איתו .(לנו היה בורג בקיר פעם היה עליו שעון לפני 15 שנה השעון נדם והורדנו אותו ומאז הבורג הוא המפשר ביננו אפילו דברים שמאוד התעקשנו עליהם היינו "מספרים לבורג זה באזני זו ובצורה הומוריסטית היינו מפשרים את ההתלבטויות ) קחי כוחות משיחה זו וצאי לעוד יום מלא עשיה . תהני בחג בחוג המשפחה.

 

[tul9ad]

הערצה

איזה אדם חכם אתה, כל הכבוד, אני עוקבת בעניין אחרי כל מה שאתה כותב, אתה מתנסח מדהים, כל כך יודע לבטא את שאתה מרגיש, כל כך ברור, מלא רגש וכל האימרות שלך מלאים בניסיון חיים וחוכמה, את המהווה לי דוגמא להתמודדות אני אחרי חודשיים, עדיין עם נפילות, פחות בכי , ואתה, שהכל כך טרי, מעריצה כל הכבוד על ההתמודדות, כשפתחו פורום כמו זה, התכוונו לאנשים כמוך, שיהיו שם לעודד ולתמוך, להגיד את המילה הנכונה ברגע הנכון. תמשיך לכתוב ולשתף

 

[2א מאה2ה]

תודה