הענף

הענף

היא ישבה על הענף...שעות, דקות, רגעים, מרגישה כל תזוזה מרגישה את הרגע, נוצרת אותו בתוכה. ואז גלשה לאיטה כמו לא מרגישה את המדרון. העלים נשרו - מלווים אותה ברעש דומם. עוטפים את פנייה מרשרשים בקול צורם... הם היו שם, והיא הרגישה בהם, והרגישה בו ולא העזה להישיר מבט. והמים הגיעו עד השורשים - משקים, מרווים... כמה צימאון היה בה, כמה צחיחות, וכמה עייפות והיא הושיטה יד... ונגעה בעלים, והם נשרו ללא משוא פנים. והיא החליקה אחריהם במדרון אוספת בדרכה את הרגעים, בשתיקה ובגאון... הם היו שם, והיא הרגישה בהם, וגם בו. והענף התכופף לעברה מנחה את צעדיה העלים מכסים את קצות אצבעותיה והשורשים יונקים את עצמותיה והם היו שם, והיא הרגישה בהם, והרגישה בו. והענף והעלים והעלווה והדממה - - - אספו אותה לחיקם, לרגע קט והיא, לא העזה, להישיר מבט.
 

Mאיה

New member
הענף הזה...

הכיל את שניהם? מה שהכי מדהים אותי זו הדרך שלך לתאר דברים לא הגיוניים.. ולגרום לי להרגיש שהם קרו. אוהבת את כתיבתך מאוד. היא מיוחדת-כמוך! Mאיה.
 
Mאיה!!!!!

הענף הכיל את שניהם ואפילו יותר מכך... ולדעתי אין דברים לא הגיונים...יש חלומות ויש דימיון ויש מציאות ויש הכל מכל וההכל הזה מתערבב ויוצר גינה מופלאה של דברים... ו...תודה לך מאיה מאדדדדד שאי ברכה ורק טוב!! :)
 
היא לא העזה, להישיר מבט...

לא העזה לדבר.. פוחדת שבמילה אחת ישבר ה``רגע`` חוששת שהקסם יעלם. רגעים של חסד, רגעים של אהבה, חלום ותקווה.
 
למעלה