העלמויות - בריחות

efrat 34

New member
העלמויות - בריחות

האפרוח בן 9 וחצי מוגדר כ PDD עם הפרעת קשב והיפריות ברמה מאוד גבוהה אנחנו אומנם גרושים אבל בקשר נהדר ביניינו ומשתפים פעולה לחלוטין הבעיה הוא נעלם בורח כל עוד זה ביישוב שלנו אני יותר מודאגת למצבו הגופני היות ולא מבין סכנות ביישוב של הגרוש יותר מסוכן היישוב פתוח עובדים זרים ערבים וכו אתמול נעלם לי במהלך קניות בסופר מצאתי אותו בחנות נעליים (אובססיה ברמות גבוהות) אבל עד שחשבתי (יותר נכון הגרוש חשב בטלפון) שהוא שם איבדתי כמה שנים מהחיים כשמצאתי אותו כעסתי באמת צעקתי אמרתי שכמעט קראתי למשטרה לחפש אותו הסברתי שיש אנשים רעים \והוא במבט של מה עשיתי כשהוא נעלם לגרוש כבר פעמיים חזר הביתה עם טרמפ של אישה שעצרה לו הוא לא מכיר אותה וגם לא הגרוש אין לי כבר פתרונות הצילווווווווווווו
 

מרב געש

New member
מאוד מבינה אותך

אבל בלי פחד ועם היפר אקטיביות אין סיכוי שהוא יפסיק מעצמו. אני לא יודעת מי אנשי המקצוע שעוזרים לכם אבל נראה לי שכאן ניתוח התנהגות + חיזוק על המנעות מבריחה - ז"א כל פעם שהוא לא בורח לכם כשיצאתם מהבית, או בהזדמנויות אחרות שהוא כן ניצל בעבר, ואולי אפילו עונש על בריחות נוספות עשויים לעזור לו להפסיק את התופעה. אבל זה צריך להיות משהו שמכיר טוב את הילד ולא סתם בונה תוכנית מכאנית כי מה שיעבוד אצל ילד אחר עלול לא לעבוד אצלו עם השילוב של פדד וADHD . חשוב למשל גם לדעת מתי זה התחיל, או שהיה מתמיד, או לאן הוא בורח - איפה אתם מוצאים אותו. לא סתם לתת פרסים ועונשים.
 

nave40

New member
יש רעיון

שלום אפרת נשמע לא קל ועם התמודדות יומיומית. לבן משפחתח יש ילד PDD שהיה בורח כל הזמן, הם גרים בישוב וכבר מצאו אותו מחוץ לישוב מחכה לטרמפ. הם התחילו בערך לפני שנה טיפול הומאופתי שמאוד עוזר לבן שלהם מאז הוא הרבה יותר מדבר וגם הבריחות הצטמצמו מאוד, והוא הפסיק לפרק להם את הבית. בהצלחה לך
 
אצלנו זה קרה המון.

אפילו לא חשבנו שזה קשור לאוטיזם. היה לו אפילו כינוי שהתחרז עם השם שלו בהקשר הזה. אפילו אמרו לי להחליף את השם שלו כי זה יותר מידי מזכיר את זה שהוא בורח. כמו אם למשל קוראים לילדה תאיר והיא מעירה בלילה, למרות שהוריה לא התכוונו לקרוא לה ככה בע' מלשון להעיר, אלא תאיר בא' מלשון אור. (לא החלפנו את השם). אני אגיד לך את האמת, אני לא חשבתי שיעזור לחנך אותו. ואולי אני לא דוגמה. אבל פשוט נתתי לו יד בכל מקום. אמרתי לו שאין ברירה. הוא דרך אגב, לא חשב שהוא בורח לנו, הוא פשוט הלך בלי להודיע. זה הבדל גדול. כי הוא חשב, וככה אני לפחות הבנתי אותו, שאם הוא הולך אנחנו אמורים לדעת איפה הוא. הרי הוא יודע איפה הוא. אז איך אנחנו לא יודעים איפה הוא? הגיוני מאוד... אבל אנחנו הבהרנו לו שאין לנו שום דרך לדעת. ולכן היינו נותנים לו יד גם בגיל יותר מבוגר. למזלנו, הוא לא ממש הבין שזה מפדח. לעתים היינו עושים לו כאילו חיבוק כזה. נניח, אני הייתי הולכת איתו מחובקת, כאילו זה החבר שלי. והייתי אומרת לו, אנחנו כמו זוג אוהבים... זה הצחיק אותו וכך הוא לא נעלב, שאנחנו לא נותנים לו לזוז מאיתנו. וכך גם בקניון, שכמעט לא הגענו אליו, בדיוק בגלל הסיבה הזו, ששם קל מאוד ללכת לאיבוד. שניה שהוא מוציא את היד שלו משלי, והתקף הלב שלנו בדרך. אני מתארת לעצמי, שהרבה יגידו שזה לא פתרון, אבל לא היה לנו רעיון אחר, וזה מה שעשינו. לאט לאט נתנו לו ללכת לבד לידינו. אחר כך גם נתנו לו טלפון נייד, שאם הוא הולך לנו לאיבוד אפשר להתקשר אליו ועוד. וכך לאט לאט גם לימדנו אותו להודיע שאם הוא רוצה ללכת לחנות אחרת, הוא צריך להגיד לנו, ושוב חזרנו על זה ושוב. עד שזה נקלט, והיום אנחנו יותר סומכים עליו.
 

dina199

New member
אם הוא לא מבין הסברים:

למשל לא מקשר קריאה למשטרה עם דאגה שלך ועם מה שהוא עשה ,או לא מבין במה הכוונה ב'אנשים רעים' , איזה סוג מעשים הם עושים ואיזה מעשים רעים הם עלולים לעשות , האם אפשר לאסור עליו דברים ? פשוט להגיד חד וחלק - זה , זה וזה אסור.
 
לגמרי!

אני אמרתי לבן שלי: אני אישה צעירה (טוב, הייתי אז) ולא מתאים לי למות מהתקף לב בגלל שכל הזמן אתה בורח. לכן, אני הולכת איתך צמוד ואתה לא תזוז ממני, כי אני לא רוצה להשאיר אותך יתום. ועד שתלמד להגיד כשאתה הולך ולהגיד לי איפה אתה נמצא - אתה תלך איתי יד ביד. תחשבי שלבר מצווה הוא רצה טיול ללונדון. וגם שם הוא נעלם פעם אחת. אז אין מה לעשות, חייבים ללכת יד ביד או שאם זה מקום סגור, כמו מוזיאון, אז רק בטווח ראיה שלנו. בקניון או מקום הומה אדם (כולל טיול במסלול) - הולכים יד ביד. אין מה לעשות.
 

efrat 34

New member
לא ולא ולא

הוא לא ייתן יד הוא לא מבין שדואגים כשהוא בורח במודע אנחנו יודעים שזה לכיוון אחד המגרשים ביישוב (שזה לא פשוט לאיתור כי יש הרבה) כשהוא הולך בלי לאמר ובלי שנרגיש זה הסיוט כי הוא אז בעיניי בעולם שלו יש דרך לשים ציפ כמו לכלבים? זה היה בציניות מיואשת
 

arana1

New member
למה בציניות,יש ויש

יש צמידים שיאפשרו לך לאתר אותו בשיחה למוקד או דרך תוכנה בנייד שלך הכי פשוט והכי זול זה פשוטו לצייד אותו במכשיר סלולרי והיום יש לא מעט תוכנות לסלולרי ולמחשב שעולות כמה גרושים שיחזירו לך את המיקום שלו בצורה פשוטה ומהירה
 

netanelb5

New member
לפחות יש לך 2 יתרונות


1)את והאקס ביחסים טובים אצלי אין מצב כזה. 2)את גרה ביישוב זה מקום קטן שכנעט כולם מכירים אחד את השני וואני גרה בעיר גדולה. אני לא מורידה את העיניים מהבן שלי. אין מצב כזה שהוא יוצא מהבית לבד. זה מפחיד זה כבר קרה לי פעמיים. תמיד עם ליווי זה הכי בטוח ורגוע. קראתי לפני שנה כתבה אבא לילד אוטיסט שעשה גייפיאס לבן שלו בתוך הנעל. אני לא יודעת אם יש דבר כזה בארץ.
 

arana1

New member
https://zoomit.co.il/special_care.html

לא חסרות חברות שמציעות פתרונות דומים
 

dina199

New member
אפשר לשים צ'יפ וזה רציני לגמרי.

אבל אני למשל לא התכוונתי שתצליחו להסביר לו שדואגים. זה כבר ברור הוא לא מבין. אלא פשוט לאסור עליו ללכת למקומות מסוכנים כי אסור.
 
אם הוא לא מוכן לתת יד

מבהירים לו שאי אפשר לצאת איתו למקום שיש סיכוי שהוא ייעלם. אני מבינה שהוא לא מבין למה דואגים. כתבתי לך, שגם הבן שלי לא הבין. את הסיבה שאם הוא יודע איפה הוא נמצא אז גם אנחנו יודעים, הוא לא אמר לי. ככה היה נראה לי שהוא חושב. אבל חזרנו על זה המון פעמים, אם אתה מתרחק מאיתנו - אתה צריך להודיע. בלי להבין, בלי כלום. וכשהיו שנים קשות - לא הלכנו איתו כמעט לשום מקום. פחדנו שיקרה לו משהו. דרך אגב, צ'יפ בנעל לא תמיד עוזר כי ילד יכול גם להוריד נעליים (לפחו שלי) וגם טלפון נייד לא מתאים - כי גם אותו אפשר לשכוח באיזה מקום. לדעתי, ולפחות אצלנו, המצב השתפר עם הגיל. לתת יד אפשר גם אם לא מבינים למה, אם מבינים שבלי זה לא יוצאים. נקודה. (או יוצאים רק למקומות שבהם את יודעת שיש לך איזו שליטה על מה שקורה איתו, כמו בישוב שלך למשל).
 
למעלה