העלאת מודעות

[אנונימית1977]

אולי את צריכה גלולות יותר חזקות

וגם אני עוברת טיפולי פוריות אבל בגלל התמיכה של ההורמונים לא קיבלתי,אם אני זוכרת נכון...בכל מקרה אני עכשיו עם גלולות רצוף כי אני לפני ניתוח (4!!!) שדחו לי אותו כבר 3 פעמים וזוכה לימי חסד עד הסיוט הבא.....

 

[פסי בריבוע]

ניסיתי כבר מלא סוגים של גלולות

שום דבר לא עוזר...
מקווה שיהיה לך שקט עד הניתוח, ושיעבור בשלום!

 

[lilo4]

אצלי זה חצי מבחירה

זה התחיל עם הנחייה של הרופא לעשות הפסקה כל 3 חפיסות, כרגע אני מטופלת אצל ד"ר קאופמן שאמר שאין בעיה שאני אעשה הפסקה רק כל 6 חפיסות למשל. הבעיה שלי שגם עם גלולות ברצף יש לי עדיין דימומים מדי פעם, לפעמים זה יכול להיות דימום ממש מינורי אבל שנמשך גם שבוע או שבועיים וזה פשוט לא נעים לי, לכן אני מעדיפה להפסיק כל 3 חודשים ולא כל פרק זמן ארוך יותר.
כרגע טפו טפו טפו המצב שלי טוב, וגם כשיש מחזור אני לא כ"כ סובלת. אז אני מעדיפה את זה ככה, זה הרבה יותר נוח לי.

מזל שיש היום את האפשרות לצמצם את המחזור לפעמים ספורות

 

[skylee]

טוב שאת לא מכירה את שאר הדברים

יש דברים הרבה יותר גרועים. אני מניחה שלקנא בי לא העלית על דעתך . . .ובכן יש כאלה שכן!
ובאמת לא התכוונתי לעצבן אותך על הבוקר.
מספיק שאחת מאיתנו מתעצבנת מזה וגם אחרי הרבה קפיצות על הפיוז שלי.
דבר אחד טוב מהמחלה זה שהפיוז שלי נרגע קצת ואני פחות מגיבה באימפולסיביות. עד ש . . .ואני מדגישה עד ש. . זה הופך בלתי נסבל.
ואז בדרך כלל קוראים לי לשיחה ומסבירים לי כמה אני לא בסדר , ואיך אני לא מתמודדת נכון עם המצב שלי.

 

[פסי בריבוע]

אני יודעת שלא התכוונת

לעצבן אותי

קשה שלא להתעצבן מאטימות שכזאת!!
כל הכבוד לך שהפכת את הפיוז לארוך יותר.....

 

[מיכלוש האדומה]

אויי אויי האנשים בעבודה שלך פשוט מרגיזים אותי

כמה אטימות וכמה חוסר רגישות... אלוהים יישמור!!!!!
אנשים כאלה אני קוראת להם בלטות כי הם בחיים לא יבינו לא משנה מה תסבירי להם, או שהם ייראו בעיניים שלהם שאת לא במיטבך.
אבל בסדר על בלטות אפשר לדרוך

וזה בדיוק מה שאת צריכה לעשות- לא לשים לב אליהם!!!!
אנשים חסרי רגישות יהיו בכל מקום לצערנו... ברחוב, בעבודה, בלימודים, שכנים. אבל מה שחשוב לעשות במקרים כאלה זה פשוט לא להתייחס לאנשים כאלה ולא לתת להם חשיבות!

וכמובן שמה שהכי הכי הכי חשוב זה הסביבה התומכת שיש לך - משפחה, חברים וחברות והפורום הזה. כי זה באמת מה שהכי מחזק ועוזר

 

[skylee]

חוסר רגישות זה שמה השני של העבודה שלי

ברצינות , כמה הייתי רוצה לעזוב. ומה שכתבתי כאן זה רק הרע במיעוטו. ההתמודדות עם הבוס והעוזרת האישית שלו זה הכי קשה ומתסכל.
שאר החבר'ה שלי מקסימים. הם דאגו ודואגים לי לאורך כל הדרך.
באמת פיתחתי מנגנון סינון מתקדם , כזה שאין אפילו במכשירי התמי 4 החדשים

גם נהייתי פראנואידית , אני לא מאמינה באמונות טפלות , אבל הפוסטמה שעובדת איתי היא בן אדם כל כך קנאי וצר עין שאני פשוט חסרת אונים ומחשבות הזויות כאלו חודרות מידי פעם את גבולות ההגיון שלי. היא מקנאה גם במצבי וגם בזה שאני כבר פעם שניה טסה לחו"ל ובנוסף רודפת בצע היא מקנאה באנשים שמקבלים אחוזי נכות מהביטוח הלאומי ומשוכנעת שגם אני מקבלת , לצערי אני לא . . .
והיא והבוס כל הזמן מחשבים לי כמה זה אמור לעלות לי ואיך הביטוח אמור לשלם לי , ולמה זה לא אמור לפגוע במצבי הכלכלי. ואיך אני לא מתנהלת נכון וכו' וכו' . . . וזה המצב הטוב כי חוסר הרגישות הוא הרבה יותר חמור.
למזלי באמת התברכתי בסביבה תומכת וברופאים מדהימים.
והכי חשוב בשתי כלבלבות

שהן האור בחיי.

 

[פסי בריבוע]

אהבתי את תיאור הבלטות

 

[lilo4]

היום יותר קל לי להתמודד עם האטימות

אני זוכרת למשל בתקופה של החטיבה והתיכון, כאב לי בטירוף ודיממתי כאילו אני עומדת למות ותמיד כשביקשתי לא ללכת לביה"ס או לפחות לא להשתתף בשיעור ספורט קיבלתי את התחושה שכולן מתמודדות עם זה ורק אני ממש מפונקת כנראה. ולא הבנתי איך זה שאחרות סבבה עם המחזור שלהן ורק אני בקושי מסוגלת לזוז.
ורק אחרי שהעלו את ההשערה של האנדו' פתאום הבנתי, ואמנם זה לא ישנה שום דבר בגישה של הסביבה אבל לפחות אני יודעת את הסיבה האמיתית, וברגע שאני יודעת שאני לא מדמיינת, לא מפונקת ולא מוזרה כולם מסביב יכולים לקפוץ לי.

מעבר לזה שלפני שלוש שנים בערך הגניקולוג שלי הציע לי לעבור לקחת גלולות ברצף ולעשות הפסקה רק כל שלושה חודשים. זה פשוט שינה לי את החיים, רק עכשיו אני מבינה עד כמה. פעם פחדתי מהמחזור פחד מוות, היום כשזה במינון נמוך יותר משמעותית יותר קל לי להתמודד איתו, הם גם פחות כואבים לי [טפו טפו טפו, מלח מים מלח מים]

 

[זואילי]

, את מזכירה לי

בתיכון קיבלתי פטור משיעורי התעמלות. כן! עם אישור מאחת הגניקולוגיות דאז...
רק ש... בתיכון בו הייתי - תעודת הבגרות שלי היתה תלויה בזה שיהיה לי ציון בהתעמלות.. ולא היה לי ציון.
אז ביקשתי להגיש עבודה כתובה

- לא הסכימו.
הייתי צריכה לעשות תרגיל בהתעמלות ורק על זה יוחלט אם הגברת תקבל תעודת בגרות...

אז ניצלתי את גמישותי הרבה והתאמנתי על תרגיל שכולו גמישות ורגליים בכל מיני מקומות לא הגיוניים. הופעתי לפני המורה, היא פערה פה גדול (כי בכלל לא הכירה אותי.. כאמור לא הייתי בשום שיעור שלה) והיא נתנה לי ציון שבזכותו קיבלתי תעודת בגרות.

פטור משיעורי התעמלות בתיכון - בגלל כאבי המחזור שלא ידעו מה יש לי בכלל.
היו זמנים...

 

[lilo4]

איזה קטע!

כשהייתי בחטיבה הייתה לנו מורה להתעמלות שהסכימה שתלמידות שמקבלות מחזור לא ישתתפו בשיעור. מי שקיבלה מחזור וכאב לה פשוט ניגשה למורה וביקשה לשבת בצד. באופן מפתיע כמעט ואף אחד לא ניצלה את זה, וכמעט ולא השתמשו בזה בתור תירוץ כדי לא להשתתף סתם כי אין חשק

 

[kikona126]

באמת?

לאחותי היה אותו הסיפורר רק ללא הפטור...
לי היה פטור משמש, ככה כשכולם היו בשמש אני לא הייתי...
ובשיעורי בריכה הייתי באופן קבוע במחזור

 

[מיכלוש האדומה]

זה מזכיר לי

שבתקופת התיכון בימי המחזור הייתי סוחבת איתי בית מרקחת שלם כדי להקל על הכאבים.
הרבה פעמים שכאב לי הייתי הולכת לחדר המורים ומבקשת שיכינו לי כוס תה ואז היו שואלים אותי מה קרה לך? אז הייתי עונה שזה כאבי מחזור.
ותמיד היו נותנים לי מבטים של "איזה מפונקת היא". ואמא שלי לימדה בתיכון שאני למדתי בו (שילוב נוראי!!!) אז יחד עם ההגדרה של מפונקת תמיד חשבו שאני מקבלת פרוטקציות מיוחדות ושאני תינוקת בגלל שאמא שלי קרובה אלי.

אחר כך בצבא זה לא נעשה טוב יותר...
בטירונות שכולם לקחו איתם M-16 כי אין ברירה וזה הנהלים הייתי מסתובבת עם M-16 ותיק על הגב עם המון משככי כאבים בתוך התיק.
אחריי הטירונות הייתי מבקרת המון במרפאה ותמיד זה היה כאב בטן וכאבי מחזור. ואז באיזה שהו שלב במהלך השירות הצבאי שלי הצלחתי איך שהו להוציא פטור משמרות בבסיס ותמיד כולם אבל כולם היו מרכלים עליי שאני ממציאה שקרים.
היה לי גם ריב בזמן שירותי הצבאי רס"ר הבסיס שהגיעו אליו השמועות שאני משקרת והוא רב איתי ואמר לי שהוא מתכוון לבטל לי את הפטור. קבלתי אותו. אחר כך הוא לא העז לדבר איתי.
היה לי גם פעם שלקחו אותי למיון באמצע היום כי התפתלתי מכאבים.
וחלק נכבד משירותי הצבאי עבר בסבל רב כי הרבה לא האמינו לי למרות שהייתי חיילת ממושמעת.

 

[kikona126]

בצבא היו לי יומיים חופש בזמן מחזור

כל חודש!!!
כי פעם התעלפתי בשירותים ונפלתי על ידיה של הנגדת של המשרד שעבדתי בו.
הקצינה שלי לקחה אותי בהול (כמה זמן לא השתמשתי במילה הזאת!) למרפאה והרופאה המליצה שלה שכל פעם שאני במחזור שאני אשאר בבית וככה היה... הם פחדו שזה יקרה לי שוב...
בטירונות התחלתי להקיא באמצע מסדר....פעם גם היתה לי מגרנה ושחררו אותי ואת אלו שלקחו איתי טרמפ הביתה מוקדם יותר, בתנאי שמישהי שגרה פה באיזור תנהג. באותו היום הפסקתי עם הגלולות כי לא יכולתי לסבול את הכאב שלהן...

 

[מיכלוש האדומה]

מסכימה איתך

אני חושבת שזה הבעיה עם מחלות שהם נדירות.
שבגלל שאין הכרה ואין הבנה ואנשים לא שומעים על הרבה מחלות אז הם פשוט שופטים אותך ואומרים לך "את ממציאה" , "את מדמיינת" , "אויי לכולם כואב נו אז מה?".
ועוד שלל משפטים כאלה "מדהימים"...
התמיכה של הסביבה או האטימות של הסביבה מאוד יכולה להשפיע על הדימוי של החולה.
אני אישית באיזה שהו שלב התחלתי לחשוב שהשתגעתי כי אף אחד לא האמין לי. עד שהתאשפזתי במיון ואז ניתוח והשאר היסטוריה...

 

[lilo4]

מבחינתי כל עוד אני יודעת מה יש לי

היקום יכול לקפוץ.
אני עם המזל הנאחס שלי, כמה ימים אחרי שהתגייסתי מהלחץ והמתח הנפשי התחלתי לסבול ממעי רגיז. לקח לי הרבה זמן להבין שמשהו לא בסדר, אבל בהתחלה מדי פעם פשוט הייתי מתעוררת בלילה עם כאבי בטן מהגהנום וחשבתי שאני עומדת למות. התחלתי תהליך של אבחון בצבא, אבל בצבא כמו בצבא הכל לוקח פי 17 יותר זמן מאשר באזרחות, ורק אחרי שהשתחררתי באמת הרופאים שטיפלו בי זירזו את תהליך האבחון ועברתי את כל הבדיקות האפשריות. בסופו של דבר הבינו שהכול תקין ומכאן ה"אבחנה" של מעי רגיז.
ברגע שאמרו לי שהכול תקין נרגעתי. גם היום קשה לי להתמודד עם ההתקפות של הכאב ולפעמים הבטן עושה לי ברדק [בשילוב עם האנדו' זה בכלל חגיגה] ויש ימים שזה מגביל אותי. אבל היום כשאני יודעת שהמערכת תקינה יחסית ואין שום דבר שמסכן אותי, הרבה יותר קל לי להתמודד עם הכאב.
ככה גם עם האנדו'. אני יודעת מה יש לי, מצידי אפשר לתלות שלטי חוצות שיהיה כתוב עליהם שאני מדמיינת ומפונקת, אני יודעת את האמת וזה מה שחשוב לי

 

[מיכלוש האדומה]

כל הכבוד! רעיון מוצלח ומבורך